שרים ובוכים
אחרי תקרית אליגולא, למה גם הפעם הכריחו את המודחת מורן דוד לשיר כשהיא בוכה? וגם: הביצוע השמח של אריאלה עדוי, ההפתעה של כפיר אדרי והקסם הבלתי נגמר של האחד והיחיד, יהודה סעדו
לגבי מורן דוד - הייתה לי תחושה שהיא סיימה את העונה עוד בתחילת השיר שלה. מדובר בשיר הסיום למחזמר הטעון "שיער", שלא יכול להיות עוד שיר ברצף. הוא גם נועד במקור למספר זמרים ומקהלה ולא לזמר יחיד. השיר לא נתן לה לבטא את שמחת החיים שהיא שידרה באודישנים, שיכלה להיות היתרון הדרוש בקרב ההישרדות הזה. חבל.
לא שהייתה מגבלה מיוחדת בבחירת השירים. כמו שאמר לי בחוכמה מישהו במהלך השבוע – אצל שלום חנוך, גיבור התוכנית הקודמת, יש לחנים ואופי מסוים שמגבילים מאוד את המבחר. אהוד מנור ז"ל הוא הים הפתוח של השירים הישראליים. הוא כתב מילים לכל סגנון מוזיקה אפשרי וכל זמר יכול למצוא אצלו שיר שיתאים לו. גם מבחינת הרכב המשתתפים הייתה תחרות פתוחה. מלבד יהודה סעדו, שצבר לעצמו הכרה מסוימת באודישנים ובשלב גלגל ההצלה, כל השאר התחילו בנקודת פתיחה זהה יחסית. אי אפשר היה לסמן לפני תחילת התוכנית מישהו מסוים מועדף. גם הלחץ וחוסר הניסיון לא פסחו על אף אחד, כך שהייתה למתמודדים הזדמנות שווה לבלוט.
המיוחדים והמפתיעים
ומי ניצל את המצב הזה? קודם כל אריאלה עדוי שלא בלטה עד עכשיו. היא לקחה שיר שמח ומוכר, "שיר הלהקה", שיחקה עם המלווים שלה ונראה שהיא באה קודם כל ליהנות. אולי זה לא הביצוע הכי גדול של הערב, אבל הוא הכי שמח. אפילו
הנגנים חייכו כשהם יצאו מתפקידיהם המקוריים. כפיר אדרי בחר לשיר את "מישהו" של יהודית רביץ, שנתן לו להכניס את כל הנשמה ולתת גוון אחר לשיר מאוד מוכר. זאת בחירה מעניינת שממשיכה את ההפתעות שלו באודישנים. הוא לא הטיפוס המיינסטרימי שתהיה עליו הסכמה מוחלטת, אבל הוא מעניין ואני מקווה שהוא ימשיך להפתיע.
יהודה סעדו היה כאמור השם המוכר ביותר ברשימת המועמדים. עדיין, למרות שהעלייה שלו הייתה מובטחת, הוא בחר שיר נכון - "כל עוד" של בועז שרעבי, לא זילזל, נתן את כולו, ואפילו התרגש והתבלבל במילים יותר מפעם אחת. הקסם המיוחד שלו רק בולט יותר ויותר מתוכנית לתוכנית.
שירלי נוב טעתה ויצאה בזול. היא לקחה את "שם" של אילנית ושרה אותו עם הרבה אנרגיה, אבל לא הצליחה להגיע לעוצמות של הביצוע המקורי, מה גם שהליווי המוזיקלי לא מתאים לכזה שיר. היא גם לא נתנה משהו מיוחד שיבדיל אותה משאר המתמודדים. היא הייתה מאוד זוהרת על הבמה והפגינה חן וכשרון, אבל זה לא יספיק לה בהמשך. השיר החמיא לה קצת יותר מאשר השיר שבחרה מורן דוד, ויכול להיות שזה היה כל ההבדל ביניהן.
מישה קירקילן וקסניה זמסקוב לא הסתדרו עם השירים שלהם - אבל עדיין הראו פוטנציאל גדול. מישה קירקילן טעה ובחר
עד דקות הסיום הייתה יופי של תוכנית. צביקה הדר צמצם את עצמו למינימום האפשרי, ויתר על הסטנד-אפ המיותר והתמקד בעיקר בהנחיה קלילה. צביקה פיק התחיל להחזיר אש לצביקה הדר והמשחק ביניהם נהיה משעשע. ריקי גל החליטה לתת נופך הזוי לשיפוט, עם משפטים שייכנסו לקלאסיקה כמו "קלפי את הפרווה והיכנעי לחתולה" (למורן דוד) ו"את מזכירה את מיצרי טיראן" (לאריאלה עדוי). ועל זה אפשר לומר שהשופטים אולי חסרי משמעות, אבל לפחות הם נותנים את מידת הקאלט הרצויה.
מלבד הפאשלה החוזרת (הצגת מועמדי המסלול הרגוע באמצע החלטות השופטים על חסינות), הכל זרם יפה והיה שיפור גדול לעומת שבוע שעבר. צילומי החוץ היו מקוריים והיה גם ניצוץ אחד שהייתי שמח לראות בהמשך העונה: בשיר הפתיחה ("אבניבי") היה שימוש בכלי נשיפה, והעושר הזה של הצלילים הוסיף כל כך הרבה לליווי הסטנדרטי. אבל גם זה לא מחפה על מה שעשו למורן דוד. וכמו שנאמר, אין להם בושה?
לפנייה לכתב/ת 
