הרשת זוכרת: אתרי הנצחה
אתרי ההנצחה משמשים כמצבה דינמית עבור המשפחות השכולות, החברים, המכרים וכלל אזרחי המדינה. בשנים האחרונות עומדת ההנצחה המקוונת בסימן קורבנות הפיגועים
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מתייחדים מיליוני ישראלים ועשרות-אלפי משפחות שכולות עם זכרונם של 21,954 הנופלים במלחמות ישראל, 169 מהם היתוספו למניין החללים בשנה האחרונה.
עבור רבים, הזיכרון אינו רק עמידה משותפת בצפירה בת דקה או השתתפות בעצרות זכרון. האינטרנט מספק לגולשים הישראלים אמצעים שונים להתייחדות עם
יקיריהם ולהכיר מקרוב את הנופלים. אתרי הזיכרון משמשים מצבה דינמית, אליה כל אחד יכול לגשת ואף להתבטא - בתגובות, בפורומים ודפי עד.
הרשת הפלורליסטית אף מזמנת במה נדירה להבעת דעות חריגות, שאינן באות לידי ביטוי בטקסים הממלכתיים, לפיהן לעיתים היה האובדן לשווא.
היטיב לבטא את הפרדוקס הישראלי הזה יורם קניוק, שקטע שכתב, תחת הכותרת "הכבוד למתים", מתפרסם באתר משרד החינוך:
"הכבוד הגדול ביותר שאפשר להעניק לכל המתים הרבים, שרוחם מהלכת עלינו היום, האלמונים והאחרים, הוא לעמוד מולם ולומר, שקולם הביישני, המוקיע באלמותו, נשמע היטב מקצה הארץ עד קצה; שנשתדל בכל יכולתנו לבנות מעל השורשים, שהם תקעו במו גופם באדמה הקשה, עץ יפה, בית נאה, חברה יפה ככל האפשר. קולם מכשף אותנו לומר סליחה שהם שם ואנו כאן, ולנסות לזכור אותם, את פניהם, את גופם, את כאבם האחרון, את בגידת החיים, את תעלומת הכבוד, את הפגז או המוקש, את כלילת השמים, את המילים הארוגות להפליא שאומרים לפעמים בשמם, לשווא".
דואליות מוזרה
איך בכלל נוצרה אותו דואליות מוזרה, שמערבבת זה בזה עצב ושמחה, שכול וגאווה, שקושרת את זכרונם של גברים ונשים צעירים שאינם עימנו עם עובדת היותנו כאן בזכות עצמנו? ובכן, על פי אתר מט"ח, עד 1951 נערכו האזכרות לחללים במהלך יום העצמאות, אולם משפחות הנופלים חשו כי יש לקבוע יום מיוחד ונפרד, שבו יתייחדו אזרחי המדינה עם החללים. מועצה ציבורית שהוקמה לצורך בדיקת העניין "הציעה לקבוע יום זיכרון מיוחד, שלא יהיה מנותק מיום העצמאות ויחול יום לפניו – ביום ד באייר. הצעה זו קיבלה את אישור הממשלה, והתאריך ד' באייר נקבע כיום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל".
עוד מסבירים שם, כי ההחלטה מבוססת על התפיסה של "ובמותם ציוו לנו את החיים", כפי שהיטיב לבטא זאת ביאליק שנים קודם לכן.
תפישה זו באה לידי ביטוי גם בהחלטה לקרוא ישובים ואתרים שונים ברחבי הארץ על שמם של חלק מהנופלים. וכך, למרות שלעיתים נדמה כי אותם לוחמים כלל אינם קשורים לחיי היומיום שלנו, אנו שבים ונזכרים כי מאחורי כל גבעה וכמעט בתוך כל בית נמצאים קרובים, מכרים, זכרונות של תקוות וחלומות צעירים. באתר אורט תוכלו למצוא מפה ובה מסומנים ישובים הקרויים על שמם של כמה מהנופלים, וכן הסברים קצרים, המגלים טפח ממי שהיו.
"כל פעם שנופל חבר או מישהו שהיה קרוב אליך מתחילים להתעורר הרהורים שונים על החיים, על המלחמה קשה להעלות נושאים כאלה בכתב. אני נזכר בשיר ישן של יבי, שרשמתי לי פעם וביטא יפה את המחשבות שלי "לכל הרוחות המלחמה" בוקר נולד וכותרתו מלחמה. צהריים סגרירי מונה מתיו. ערב, ליבות נוספים הפכו כפור. לילה, לכל הרוחות המלחמה", כך כתב דוד איזן, שנפל בשנת 70, ועל שמו נקרא המצפור בפארק הכרמל.
אתרי הנצחה אישיים
אך לבד ממחאה ומידע היסטורי, האינטרנט הוא גם בית לאתרי הנצחה אישיים לא מעטים, הנה כמה מהם:
מתן שמעון בידרמן
בידרמן נפל ב-2002, בתקרית בציר קרני נצרים. באתר שבנו לזכרו בני משפחתו הם מספרים עליו, מביאים קטעים מיומנו, וכן מציעים למבקרים להביט בסריקות של כתבות אודות התקרית בה נהרג, תמונות מחייו הקצרים, הספדים שכתבו בני משפחתו, חבריו ומכריו, וכן מביאים מידע אודות המילגה שהחליטו הוריו, אריאלה ואיציק, להעניק בכל שנה לתלמיד או תלמידה מבית הספר הכרמים, שבדומה לבנם ז"ל, "...תרמו מזמנם לכלל".
קובי נעים
סמ"ר יעקב (קובי) נעים נפל ב-2003 בהיתקלות עם מחבלים באיזור חברון, והותיר אחריו זוג הורים ושתי אחיות. בני משפחתו הקימו אתר ובו מידע אודות בנם-אחיהן, שלבד ממידע על הקרב בו נפל ויחידת ה"לביאים" שהיה חלק ממנה, כולל גם אלבום תמונות סרוקות, עדכון לגבי פעילויות הנצחה שעורכים בני המשפחה לזכרו, אפשרות לכתוב בספר המבקרים, להאזין לשירים או לצפות בקליפים (חלקם אינם זמינים באופן זמני).
ליאור זיו
ליאור זיו, שנפל ברפיח ב-2003, שירת כצלם ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, ונהרג בעת שצילם מנהרות להברחת נשק שנחשפו. באתר שנבנה לזכרו ניתן לקרוא כתבות שפורסמו אודותיו ואודות האירוע בו נהרג, לקרוא מכתבים ושירים מרגשים שכתבו לו בני משפחה וחברים, לרבות אחיו הצעיר, דניאל, לעיין בתמונות שצילם (או צולם), וכן להיכנס לאתר התערוכה הישראלית לצילומי עיתונות - "עדות מקומית", הקרויה על שמו.
קורבנות הטרור
לפני מספר שנים, ולא בלי מלחמות רגשיות ומשפטיות, נקבע כי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יהווה גם יום זיכרון למה שמכונה בלשון נקיה "נפגעי פעולות האיבה", אותם אזרחים תמימים שנפלו קורבן למתקפת טרור בעודם מתנהלים בחיי השגרה שלהם.
אלה, בניגוד לחיילים שנפלו בעת מילוי תפקידם, נטו להישכח ולהתאדות מהזכרון הקולקטיבי, וכמעט ולא זכו לאיזכורים, בוודאי שלא כגיבוריה של הארץ הזו.
זו הסיבה שאתר "פרחים שבני חלוף" הוא כה יוצא דופן בנוף אתרי ההנצחה. האתר, שהוקם ומתופעל באופן פרטי על ידי גולש בשם רועי, מוקדש גם לנפגעי פעולות האיבה, אותם קורבנות אלמוניים למחצה, שרגע לאחר שעלו לכותרות, כבר נעלמו, ורובנו כלל איננו יודעים מי היו, לאן היו פניהם מועדות כשעלו על האוטובוס שהתפוצץ, או לאן התכוונו ללכת לאחר הבילוי בבית הקפה שאליו חדר מחבל מתאבד.
האתר מציג רשימת שמות ארוכה במיוחד, ובה מאות שמות של חיילים, אזרחים, גברים, נשים, ילדים - בני אדם - שלצידם מצוין תאריך, מקום וסיבת מותם. חלק מהשמות מקושרים לאתר משרד החוץ, שמספר מעט על כל אחד מהם, באנגלית אמנם, אך בכל זאת, נותן לנו אפשרות להתוודע מעט אל אותם ישראלים, שבקלות יכלו להיות אנחנו או מכרינו.
טקסי יום הזיכרון כתעודת זהות של החברה הישראלית
ואולי מן הראוי לסיים במאמר שפורסם באתר חופש, וכותרתו "יום הזיכרון לחללי צה"ל בעיניו של מבקר חרדי באתר חופש (נשלח בעילום שם)", בו מתוודה אותו צעיר חרדי, "עולה חדש מבני ברק", כפי שהוא מכנה את עצמו, שלמד לגלות את החברה שסביבו, גם באמצעות טקסי יום הזכרון.
"גם אנשים הסוברים שרבים מן החללים היו לשווא, בלחמות מיותרות של גנרלים זחוחים, שותקים ביום זה ומתייחדים עם זכר הנופלים, ביום זה אין מקום לדעות פוליטיות ובטחוניות", כתב.
לפנייה לכתב/ת 
