בלשית בשירות המשטרה: התוכנה "קרימינה"

הגופה המוטלת על רצפת המשרד עדיין לא התקררה. בלשי המשטרה ניצבו אובדי עצות: אין עדי ראייה לרצח, אין במקום טביעות אצבעות, והאקדח שבו בוצע הרצח נעלם. מקרה קלאסי שבו אין למשטרה קצה חוט. הברירה היחידה שנותרה להם הייתה לשאול את "קרימינה".

כמו בסדרת מתח מחו"ל גייסה באחרונה המשטרה לשורותיה את תוכנת המחשב "קרימינה", שמייצרת פרופילים של מבצעי פשעים חמורים – רוצחים, אנסים ושודדים – לפי הראיות שנאספות בשטח. ולא מדובר במדע בדיוני: שימוש ניסיוני בתוכנה החדשה הוביל ללכידת "אנס המדרגות", שפעל לפני חודשים אחדים בחיפה.

בחודשים האחרונים, תחת מעטה חשאיות, בחנה המשטרה את "קרימינה" – תוכנה שפותחה על-ידי חוקר אנגלי בשם קנטר, שכבר פיענחה פשעים וסייעה לבלשים במדינות רבות בעולם. קנטר הוזעק לארץ לסייע למשטרת ישראל כשזו התקשתה לתפוס את האנס הסדרתי בני סלע שפעל בתל-אביב והטיל מורא על נשות האזור. במשטרה העריכו שאילו היתה אז תוכנה כזאת ברשות המשטרה, היה סלע נתפס הרבה יותר מהר.

השיטה מאפשרת לחוקרים לצמצם את רשימות החשודים שלהם ולהתמקד בחשודים שיש סבירות גבוהה יותר שביצעו את הפשע, וזאת על סמך הניסיון שנצבר לאורך שנים רבות של פענוח פשעים. לצורך הזנת הנתונים המקומיים לתוכנה נערך מחקר מקיף ראשון מסוגו שמאפשר הצצה לזהותו של העבריין הישראלי.

מכיוון שהאופי הישראלי שונה מהאופי האירופי, למשל, נדרש פיתוח מאגר נתונים מיוחד לישראל, ואף שבאגף החקירות המשטרתי בחנו את הרעיון הזה במשך שנים, לא נמצאו תקציבים למחקר מעמיק והוא נדחה פעם אחר פעם.

מתאימה גם לפשעים חד-פעמיים

בשנים האחרונות הוחלט לתקצב את הניסוי, שנערך במכון ואן ליר בעבור המשרד לביטחון פנים. את המחקר ביצעו פרופסור שמואל שי ומאיה אנגלהרד, והם איפיינו את תכונותיהם של העבריינים הישראלים בארבע עבירות מרכזיות: רצח, שוד, אונס ומעשים מגונים בכפייה.

לאחר סיום המחקר, גויסה אנגלהרד למשטרה, ובחודשים האחרונים היא עוסקת בהרצה ניסיונית של התוכנה ומסייעת בפענוח פשעים סדרתיים, כמו פרשת "אנס המדרגות" בחיפה.

השיטה אינה מיועדת רק לפשעים סדרתיים ויכולה לסייע גם בפשעים חד-פעמיים. השיטה נמצאת בשלב זה בניסוי, ולכן לא כל צוותי החקירה במשטרה מודעים לקיומה וליכולותיה.

כשיושלמו כל ההכנות וכל שלבי הניסוי, יקבלו החוקרים בשטח מסמך מיוחד שאותו יצטרכו למלא בכל חקירה, כדי שניתן יהיה להזין את פרטי העבירה לתוך "קרימינה" ולקבל ניתוח של העבריין האפשרי.

הבלש יענה למעשה על שורה של שאלות: האם העבריין שוחח עם הקורבן? האם ניסה לפגוע בו בדרך כלשהי? האם העבריין השאיר בזירת העבירה החפצים כלשהם? האם עשה ניסיונות לקחת איתו כל דבר שעלול לזהות אותו?

התוכנה המיוחדת מעבדת את כל הנתונים ומסווגת את העבריין המבוקש לפי 16 פרופילים שונים שנכללים במאגר לכל סוג עבירה. התוכנה קובעת מה ההסתברות שאדם שעונה על כל אחד מהפרופילים האלה הוא אכן העבריין.

לדוגמה: במקרה של שוד מזוין של חנות תכשיטים תפסול התוכנה חשודים בעלי מאפיינים מסוימים ותכוון את החקירה לעבר חשודים אחרים. על סמך מאגר הנתונים שנאסף במשטרה מוצגים להלן כמה פרופילים מאפיינים של מבצעי עבירות חמורות בישראל. דרך אגב, לדעת החוקרים, העובדה שעבריינים יידעו על קיומה של התוכנה ועל שיטות פעולתה אינה מפחיתה מיעילותה של "קרימינה".

פרופילים של פושעים

• הרוצח
  

הרוצח הישראלי הוא גבר יהודי בן 31, רווק, יליד הארץ. שיטת הרצח: דקירה או ירייה. הנרצח: גבר שהכיר את הרוצח

כאשר מחפשים בישראל רוצח, ואין נתונים מזהים לגביו, יהיה החשוד הטבעי גבר, לאור העובדה ש-96 אחוז מהרוצחים שנלכדו הם גברים. סביר מאוד להניח (87 אחוז) שהייתה לו היכרות מוקדמת כלשהי עם הקורבן – חברתית, משפחתית או עסקית. מהו המניע שעל החוקרים לחפש? ב-39 אחוז מהמקרים מדובר בוויכוח, ובסבירות נמוכה יותר – דחף פסיכולוגי, רצח במהלך ביצוע פשע אחר ונקמה.

כמחצית ממקרי הרצח התרחשו סמוך למקום מגוריו של הנרצח או בביתו ממש. אבל אם אין קשר בין זירת הרצח לנרצח רבים הסיכויים שיש למקום קשר כלשהו לרוצח. אם הבלשים מוצאים את כלי הרצח בזירה, רוב הסיכויים (59 אחוז) שהרוצח הביא אותו למקום. הנשק הפופולרי ביותר הוא סכין (47 אחוז) ואחריו אקדח (30 אחוז).

בשליש ממקרי הרצח ימצאו השוטרים את הרוצח ברשימת האסירים לשעבר. בשליש מהמקרים מדובר באנשים שנתונים לחקירה או עומדים לדין בזמן ביצוע הרצח עצמו. מעניין לציין כי דווקא בעבירה הפלילית הקשה ביותר – רצח – מזוהים כמחצית מהרוצחים (47 אחוז) מייד על-ידי החוקרים. 16 אחוז מהם מסגירים את עצמם, 18 אחוז נשארו בזירת הרצח, ו-6אחוז חזרו למקום הפשע.

• האנס
  

האנס הישראלי הוא גבר יהודי בן 31, רווק, יליד הארץ. האנס לא מכיר את הנאנסת ותוקף במקום שמוכר לו.

מחצית (48 אחוז) ממקרי האונס שפוענחו התרחשו בתוך מבנה, 21 אחוז בכלי רכב. מעשי האונס מתרחשים ברובם בין שמונה בערב ל-11 בלילה (כ-20 אחוז), וכרבע מהאנסים עושים זאת תחת השפעת סמים או אלכוהול. ב-87 אחוז מהמקרים בוצע האונס במקום המוכר לאנס, בעיקר באזור שבו הוא גר, ו-61 אחוז מהמקרים אירעו במקום שמוכר לקורבן, בעיקר בסביבת מגוריה.

מכאן עולה שרצוי לחפש את האנס באזור הסמוך למקום האונס, שיש ממנו גישה לאזור שבו מתגוררת האישה שתקף. כשתוהים מדוע נאנסות לא מצליחות לתאר את האנס, צריך לזכור שמחצית ממקרי האונס (48 אחוז) נמשכים פחות מרבע שעה. ומיהו האנס? 61 אחוז הם ילידי הארץ, 77 אחוז הם יהודים, 48 אחוז רווקים, לעומת 31 אחוז נשואים. מתברר ש-51 אחוז מהנאנסות לא הכירו את האנס לפני האירוע, ולכן לא ידעו ממי עליהן להיזהר. 75 אחוז מהנאנסות הן רווקות ומחציתן (48 אחוז) תלמידות או סטודנטיות שגילן הממוצע 21. המחקר לא כלל מעשי אונס בתוך המשפחה ובין בני זוג כיוון שהדינמיקה שלהם שונה.

• השודד
  

השודד הישראלי הוא גבר יהודי בן 29, רווק, יליד הארץ. הוא בוחר קורבן אקראי מבצע את השוד בשעות הבוקר והצהריים

כשהמשטרה יוצאת לחפש שודד, היא יכולה כמעט מיד להתעלם מחשודות. הנתונים שנאספו מראים ש-98 אחוז מהשודדים המורשעים הם גברים. לעומת זאת הקורבן המועדף הוא אישה (51 אחוז). מקרי השוד מבוצעים ברובם (38 אחוז) בבנק או בסניף דואר. 23 אחוז עושים זאת ברחוב. השודדים הם ברובם (56 אחוז) רווקים ויהודים (76 אחוז), ילידי הארץ (75 אחוז). כ-29 אחוז מהשודדים היו מובטלים.

מרבית השודדים (71 אחוז) נוהגים להתנפל לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, על קורבנם ולדרוש את שללם. השעות המסוכנות הן בין 8 בבוקר ל-2 בצהריים – אז מתבצעים מחצית ממעשה השוד. כרבע ממקרי השוד מתבצעים בין השעות 5 אחרי הצהריים ל-11 בלילה. 36 אחוז מהשודדים הצטיידו באקדח לפני השוד, ו-36 אחוז הסתפקו בסכין. ב-27 אחוז מהמקרים הופעלה אלימות נגד הנשדדים. לפחות 42 אחוז מהשודדים ישבו בעבר בכלא, ונגד שליש (36 אחזו) מהם התנהלו הליכים פליליים בעת ששדדו.

מפתיע, אבל רק 31 אחוז מהשודדים ניסו לחבוש כובע גרב או משהו דומה כדי לנסות להסתיר את זהותם. כתוצאה מכך בכ-41 אחוז מהמקרים גילו החוקרים מיד את זהותו של השודד.

"המחשב יעיל בעיקר כשאין קצה חוט"

גורמים במשטרה וקצינים לשעבר מביעים שביעות רצון רבה מכניסת התוכנה לשימוש במשטרת ישראל. עם זאת הם יודעים להצביע גם על מגרעותיה, לפחות בשלב הראשוני, עד לבניית בסיס נתונים מספיק.

"לגישת הפרופילים יש יתרונות וחסרונות", אומר סנ"צ (דימוס) מורי קליינר, שהיה ראש מעבדת הפוליגרף בירושלים במשך 18 שנים וממובילי הרעיון להחדיר את השיטה למשטרת ישראל. "עלולים לחשוב שזו גישה שיוצרת סטיגמות או מתבססת על סטריאוטיפים. יש צורך במפעילים מקצועיים של התוכנה כדי למנוע את יצירת הבעיות הללו".

לדברי קליינר "האסכולה שפיתח דיוויד קנטר טובה יותר משיטות אחרות שקיימות בעולם. אמנם, אי אפשר להגיע לדיוק מדעי אבסולוטי אף פעם, אבל תוך כדי עבודה על התוכנה והזנתה ניתן להגיע להסתברויות גדולות יותר ויותר. בכל מקרה, היא טובה יותר מניסיון לחפש באקראי או על-פי אינטואציות. ההתבססות על הסתברות מאפשרת לצמצם את רשימות החשודים ולהחליט על סדרי עדיפויות. ככל שהשיטה תתפתח היא צריכה להפוך לדרך עבודה במשטרה".

פרופ' יוסי אלמוג, תנ"צ בדימוס, היה במשך שנים ראש המעבדה לזיהוי פלילי במשטרה. לדבריו, "זו גישה טובה שיכולה לפתור בעיות במקום שאין שיטה אחרת יעילה וכשאין חשוד מיידי. מאפיינים התנהגותיים הם לא רצוניים ואינם מכוונים על-ידי האדם במודע. גם אם אדם מנסה לטשטש חלק מהדברים, ההנחה היא שחלק מהפעולות לא מודעות ובלתי רצוניות, וקשה לשנות אותן.

"החסרונות הם שאפשר להיתפס לכיוון שגוי בחקירה ולוקח זמן רב כדי לבנות בסיס נתונים טוב. בארצות שבהם פעלו בשיטה דומה היא פועלת היטב והיו לה מספר הצלחות מדהימות. מצד שני, היו גם כישלונות".