בין קודש לחול
יוסי בנאי מקריא קטעים מספר תהלים לצד מוזיקה שחיבר יונתן בר גיורא במארז חדש שרואה אור בימים אלה. "קראתי את המזמורים לא כיהודי אלא כישראלי קודם כל, כמי שהשפה חשובה לו". ויש גם קטע אודיו - בואו להאזין
מבחינה מסורתית, מזמורי תהלים, שכתיבתם מיוחסת לדוד המלך, הם בראש ובראשונה שירת הלל לאל עליון. ביומיום משמש הטקסט את המאמינים לקריאה שאיננה חול ומטרתה בין היתר להגן על הקורא מפני פיתויים שמעמיד בפניו העולם. תהלים נאמרים גם בשעת צרה כאקט של חיפוש אחר מזור וחיזוק, ואמירתם היא בגדר חיוב בלוויות ובאזכרות.
למרות שמדובר בשירת הלל לשפה העברית, מעטות מדי הן האוזניים האפיקורסיות שנחשפו למילות המזמורים ששלהבו את יצרם ויצירתם של רבים, מבאך ועד ברנשטיין. כעת אולי זה עומד להשתנות, בעזרת מארז חדש שמוציאים במשותף הוצאת "עם עובד" ורפי קינן הכולל ספר תהלים בפיסוקו של ד"ר משה א. ענת ותקליטור ובו קורא יוסי בנאי 19 מזמורים נבחרים המלווים במוזיקה מקורית ומשובחת שהלחין יונתן בר גיורא.
להאזנה למזמור "ה' רועי - לא אחסר..." (מזמור כ"ג; מזמור לדוד) לחצו כאן.
יוסי בנאי, קריאת תהלים היא חלום ישן?
"קודם כל זה התחיל כמובן מזה שאני בא מבית שבמקורו הוא מסורתי מאוד, ותהלים היה ועודו חלק בלתי נפרד ממנו. מגיל צעיר למדתי תהלים בבית הכנסת, בבית ספר ובתלמוד תורה. לא פעם המורה היה משתמש בנו למצוות והיה שולח אותנו לבתי אבלים לקרוא תהלים.
בגיל יותר מאוחר על הבמה כשחקן אבל גם מחוצה לה התחלתי לתפוש כמה פואזיה יש בדבר הקסום הזה. השפה העברית, כמו שהיא מופיעה בתהלים, פשוט נשגבת - כך שגם לאנשים שאינם מאמינים ואינם מתייחסים לשירת האהבה לאלוהות, יכולים למצוא בו שירה צרופה.
"קראתי את המזמורים לא כיהודי אלא כישראלי קודם כל, כמי שהשפה חשובה לו. אני קורא תהלים בלי כיפה לא מפני שאני חושב שזה נורא ללכת עם כיפה. מי שמאמין, אשריו. אבל יצאתי מתוך נקודת הנחה שבה כשאתה אומר 'ה' רועי לא יחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני', זו שירה וכך זה לאורך כל המזמורים. זה מקסים אותי וזה לא סתם שמבאך ועד סטיב רייך הלחינו את ספר תהלים, זימרו אותו ושרו אותו".
זה טקסט מאד אינטימי. במובן מסוים יש תחושה של מציצנות, כאילו אתה מצותת לשיחה פרטית בין אדם לאלוהיו.
"זה נכון במהות, כיוון שזו אכן פנייה של האדם לאלוהיו, אבל אסור לשכוח שזה טקסט שנאמר בבתי כנסת קבל עם ועדה ובקולי קולות. זה טקסט יוצא דופן במובן זה שהוא שונה מהתנ"ך שבו אלוהים הוא זה שמברך או מקלל את עמו, וכאן, לראשונה, הפניה היא של האדם אל האל והאדם הוא זה שמברך את האל על מעשיו וחסדיו".
אתה מקיים אורח חיים חילוני ולמרות זאת השיח הזה עם האלוהים מלווה אותך וודאי שאינו זר לך.
"אני אדם חילוני מאוד, אבל בתוך זה אני שואל איפה האלוהים שלי מונח. בעיני האלוהים מצוי בכל מקום, בכל פרח. אנשים משתמשים במילה אלוהות בכדי לתאר נשגב, אדיר, מורם מעם, אבל אם לקחת מהתנ"ך הרי שהאלוהים הוא גם באדם שנברא בצלמו".
המזמורים שאתה מקריא אינם לפי הסדר שבו הם כתובים בתהלים. למה נבחרו דווקא אלו?
"בחרנו את המזמורים שאהבנו. אנחנו לא אנשים דתיים, ולכן באופן טבעי הלכנו לכיוון שמדבר יותר על התמודדות של האדם ופחות על האדרת האל".
הקלטת את שיריו של אלתרמן. לפני מספר חודשים יצא "שירים יומיום" שמקבץ שירים שקרובים ללבך שאת חלקם אתה קורא. הקלטת ביצועים שלך לשיריו של ברסנס, מגדולי הפואטיקנים של השנסונים הצרפתיים. מה יש בו בפיוט שכל כך בוער בך?
"הפיוט מוציא אותי מתוך השגרה. היומיום זה הלחם והמרגרינה ואני מתגעגע לדברים שהם לא כל כך גשמיים, שהם יותר גבוהים, כאלה שאולי לא תמיד ברורים לי. את כל זה אני מוצא בפיוט וזה מה שעושה את החשק לחיות. באופן אישי אני לא אוהב את האחד לאחד - לא בפואטיקה וגם לא במחזאות. לכן אני לא משוגע על טלנובלות, אני בפירוש מחפש את הנשגב שמצוי בסבטקסט".
יש הבדל בין קריאת תהילים לקריאת טקסט פואטי של ברסנס, ברל, אלתרמן או גולדברג?
"מדובר באותה הטכניקה, אם אפשר בכלל לומר שיש טכניקה. כשאני קורא, התפקיד שלי הוא להעביר את האהבה שלי לטקסט אל המאזין. כלומר, שכשאת שומעת אותי קורא, תוכלי להרגיש ולטעום את מה שזה עושה לי. אם אני מצליח לגרום לך להיתפש, לאהוב את המילים ושהן יעשו לך משהו, דיינו. מה צריך יותר מזה? אחד הדברים המקסימים ביותר שיכולים להיות זו היכולת להעביר אהבות. עשיתי את זה מאותו מקום שעשיתי את 'אין אהבות שמחות' של ברסנס, ממש כך, מתוך האהבה שלי לשיר עצמו, לברסנס, לתוכן המילולי, לאמירה, לכוונה, לצבעים. יש איזו סתוויות בברסנס שאותה רציתי להעביר, כי אנחנו ארץ חמה, תרתי משמע. זה נכון שכל תרגום מאבד מציציות השיר כמו ששייקספיר בצרפתית לעולם לא יהיה שייקספיר באנגלית, וכמו שהתנ"ך, שיר השירים ותהלים הכי יפים בעברית".
האלמנטים שמרכיבים את הדיסק - אם במוזיקה הנפלאה של יונתן בר גיורא או בקול שלך שעוטף וממלא - מלבישים את הטקסט בלבוש שונה לגמרי והופכים אותו כמעט לוויזואלי.
"קשה לי להתייחס לזה, אני יותר מדי מבושל בתוך הדבר. אני יכול לומר שהעבודה התחילה מהטקסט, אחר כך באה הקריאה ועליה הולבשה המוזיקה, שנולדה מתחושות משתנות שהטקסט מעורר ומשתמשת במוטיבים רגשיים. המנגינה באה לשרת את המילים ולא ההפך. זו בכל מקרה היתה המטרה".
גם אתה שותף לתחושה שהכתבים היהודיים הפכו לנכס בלעדי של הדתיים ושמעט מדי חילונים מכירים אותו?
"אין ספק שהרבה מאוד אנשים התרחקו מהדת בגלל הדתיים והחרדנות. אין לי ספק שבשל כך הרבה דברים הלכו לאיבוד, ורבים מדי לא מכירים ולא יודעים על קיומם של אוצרות בלומים שמסתתרים בין היתר גם במקורות הכתובים. נדמה לי שהמורים עושים היום הכל בכדי להשניא את התנ"ך על התלמידים, ולכן אין פלא שילדים מתרחקים. זה חבל מאוד. אם מדברים על ניכוס התנ"ך והכתבים היהודיים על-ידי המוסד הדתי אני חייב לספר אנקדוטה. באחד מפסטיבלי ישראל שעברו הועלה רעיון שאקרא את התנ"ך. פנו אליי, הציעו ואמרו שהקראת הטקסט חייבת להיות עם כיפה על הראש. שאלתי למה ואמרו: 'זה אירוע ממלכתי'. אני לא אדם דתי וכיפה אני שם בבית הכנסת כי אני מכבד את המקום, אבל למה אני זקוק לכיפה כשאני קורא את התנ"ך על במת תיאטרון שרובר? זה לנכס. אדם לא חייב להיות דתי בכדי להכיר וליהנות מהטקסט הזה".
דוד המלך מקיף אותך גם עם מזמורי תהלים שעל פי המסורת הם פרי עטו וגם בתיאטרון הבימה.
"זה יצא במקרה לגמרי. את תהלים הקלטתי לפני יותר משנה ויצא שהעבודה כולה הסתיימה רק כעת, בשעה שאני מגלם את דוד המלך בהצגה 'כתר בראש' של יעקב שבתי בתיאטרון. לא היתה כל כוונה לעשות עסקת חבילה".
יש סיכוי שנראה בעתיד ספר שירים פרי עטך?
"לא חשבתי על זה, אבל כשאת מעלה את השאלה אני חושב שאני מעדיף שהמשוררים יכתבו שירים ואני אמשיך לעשות את הדברים שבהם אני מרגיש טוב ונוח יותר, כאלה שלא גדולים עלי. אני יותר מדי מעריך שירה טובה מכדי לכתוב בעצמי".
