דרמסלה: לגעת בצמרות העצים

תגידו "דרמסלה" ליד חבורת צעירים שעברו את מסלול התרמילאים במזרח, ומיד תראו עיניים מצטעפות במבט חולמני וחיוך רחב מתפשט על הפנים. תיכף תשמעו על "אחד המקומות הנפלאים בעולם".

ואכן, זהו באמת אחד המקומות היפים ביותר שיש: נוף שוויצרי (אבל עם עצי ארז ההימלאיה, ירוקים בכל גווני הירוק העמוקים), הרים גבוהים מסביב

 (שמתוכם מבצבצת, כשהראות טובה, פסגה לבנה מושלגת) וכבישים שהם בעצם שבילי עפר כבושים עליהם מקפצות משפחות שלמות של קופים (קטנטנים ומתוקים או גדולים ומאיימים).

תארו לכם בית הארחה ציורי, חבוי בתוך יער הארזים, טיולים רגליים במעלה ההר, ירידה אל העיירה שמשני צדי הרחוב הראשי שלה חנויות צבעוניות שמוכרות צעיפים, תיקים, בגדים, תכשיטים ועבודות יד טיבטיות, וברחוב עצמו - ריקשות, מכוניות, סוסים, פרות, כלבים והמון תושבים מקומיים בבגדים מסורתיים ותיירים מכל רחבי העולם מפלסים להם דרך בתוך הבלגן. כמה עולה כל התענוג הזה? תוציאו בדרמסלה פחות ממה שהיתה עולה תקופה מקבילה בארץ, בביתכם הפרטי.

לכן, זה לא מפתיע שדרמסלה הפכה ליעד עלייה לרגל של אלפי צעירים ישראלים, שאורזים בכל שנה תרמיל כבד ויוצאים לתור את המזרח, ובשנים האחרונות גם למשפחות עם ילדים ולטיילים מבוגרים, ששמעו מילדיהם על גן העדן שגילו.

הנוכחות הישראלית המאסיבית בדרמסלה וסביבותיה באה לידי ביטוי בשירותים המיועדים לנו: מסעדות עם תפריטים בעברית ואוכל ישראלי כמו חומוס, טחינה, פלאפל, מלאווח, ג'חנון, "זיוה" ושניצל; קורסים בקבלה בשפה העברית, שמארגן בית חב"ד המקומי, ובאותה שפה גם קורסים ביוגה, מסאז' איורוודה, רייקי, סריגה, בישול והכנת תכשיטים בסגנון מקומי סוכני נסיעות וסוחרים כאן למדו את שפת הקודש ומפטפטים בה בקלילות ושירים עבריים מתנגנים בבתי הקפה ובמסעדות המקומיות.

למען הדיוק, אנחנו לא מדברים ממש על דרמסלה - שהיא עיירה הודית טיפוסית ומשעממת, שמלבד רחוב השוק אין מה לראות בה - אלא על מקלוד גאנג', עיירה ציורית ששוכנת מעל לדרמסלה, תושביה פליטים טיבטיים ובראשם עומד הדלאי לאמה בכבודו ובעצמו. עוד יותר גבוה בהרים מעל מקלוד גאנג' מצויים הכפרים באגסו ודרמקוט והכפר המבודד נאדי.

נאחזת באוויר

רוב התיירים המערביים משתכנים בבתי המלון ובגסט-האוסים במקלוד גאנג' ורוב הישראלים בוחרים בדרמקוט ובבאגסו. התיירים ההודים מעדיפים גם הם את באגסו, שבה מצוי מקדש לאל שיווה. המחירים בכל המקומות הללו נעים בין כמה עשרות רופי (שקלים בודדים) לחדר בלי מקלחת ושירותים, לכ-2,000 רופי (-200 שקל)במלונות המפוארים במקלוד גאנג'. בין שני הקצוות יש מלונות וגסט-האוסים עם חדרים נוחים, שירותים צמודים וניקיון סביר במחירים סביב 250 רופי (כ-25 שקל לחדר זוגי).

אפשר להגיע לדרמסלה בזיל הזול באוטובוס, אבל בנוחות מפוקפקת, ואפשר

 בטיסה מדלהי. מחיר הטיסה: 150 דולר לאדם לכיוון אחד. מדובר במטוס קל, עם כ-20 מקומות ישיבה, ולטייסים יש מנהג מוזר - להסתובב בין הנוסעים ולעזוב את ההגה, בזמן שמתחת למטוס מסתחררים בקירבה מדאיגה ראשי ההרים. הנופים מהחלון מדהימים, חייבים להודות.

אם המסע לדרמסלה היה מתיש במיוחד תוכלו לשלב בין רמות אירוח שונות: להתחיל במקלחת חמה ומיטה נקיה תמורת 350 רופי במלון "גרין הוטל" במקלוד גאנג', ולאחר יומיים של התאקלמות לעבור לבאגסו, לאזור שבו מצויה "שכונה" ישראלית נעימה, עם חבורת תרמילאים ישראלים צעירים מלאי אדרנלין. גם כאן יש מלון נוח, "היילנד", עם כל השירותים הצמודים, אבל בתנאים סביבתיים קצת פחות מרשימים, כמו סתת שמפעיל את העסק שלו מתחת לחלון, משבע וחצי בבוקר.

אפשר לבלות בבאגסו, דרמקוט או מקלוד שבוע, אפשר שבועיים ויש כאלה שמאריכים לחודשיים. זה בדיוק מה שנקרא השנטי ההודי המפורסם. מה עושים בכל הזמן הפנוי הזה? כל העניין זה לא לעשות הרבה. קמים, יוצאים לשיעור יוגה שנמשך כשלוש שעות, אוכלים ארוחת בוקר ב"ג'רמן בייקרי" במשך כמה שעות, ואחר הצהריים הולכים לאסוף כביסה, לקנות משהו קטן - והופ, הגעתם לארוחת ערב. עוד ביקור קטן בקפה-אינטרנט והנה כבר לילה.

יש בעיר או בכפרים הקטנים צעירים שיכולים לשבת שעות בבתי קפה ולסרוג כובעים, צעיפים וכיסויים לחליל שקנו אתמול. אחרים מעבירים את הזמן במשחק קלפים (הלהיט החדש של הישראלים בהודו נקרא "יניב", כנראה על שם ממציא המשחק). יש כאלה שבין לבין לומדים רייקי, טיפולי הילינג, מסאג' איורוודי ועוד כל מיני קורסים. 

מי שרוצה להיות רציני יותר הולך למרכז הוויפאסנה המצוי בדרמקוט. שם, אחרי קורס של 10 ימי שתיקה, כמעט צום ומדיטציות שנמשכות שעות - אתה יוצא אדם חדש.  

אחד משלנו

אלה המבקשים לפגוש את מנהיגם הרוחני והפוליטי של הטיבטים הגולים, הדלאי לאמה, צריכים לדעת שאי אפשר לעשות את זה מהיום למחר. מזכירו האישי של הדלאי אמר ש"אנו רק אורחים כאן, זו לא המדינה שלנו ואנו צריכים לציית להוראות". ואלה ההוראות: צריך להגיש בקשה בכתב חודשיים מראש. זו נבדקת, ואם היא מאושרת נקבע הראיון. יש גם פגישות קבוצתיות, כשהדלאי לאמה מעביר שיעורים, ואז אם התמזל מזלכם ואתם בדיוק כאן, צריך לגשת עם הדרכון לסקיוריטי אופיס במקלוד, מול המסעדה האיטלקית Kokonor, ושם לקבל אישור כניסה.

בסופו של כביש המקדש במקלוד גאנג' נמצא המנזר הטיבטי של הדלאי לאמה,

 ובתוכו פסל בודהא ענק מוזהב. לא נדיר לפגוש שם, בין הנזירים לובשי הבורדו-צהוב, פרצוף ישראלי.  

גיא רום מעומר, למשל, הגיע להודו לפני 10 שנים, נסע לנפאל, ביקר במנזר, עבר קורס קצר בבודהיזם טיבטי ונשבה. מאז הוא כאן. הוא חיכה שלוש שנים עד שהתקבל למנזר כנזיר לכל דבר והיום מדבר טיבטית, ומתווכח על סוגיות דתיות כאילו נולד כאן או בטיבט. מה אומרים על זה ההורים? "הם קיבלו זאת", אומר גיא, "לא היתה להם ברירה. לעיתים רחוקות אני נוסע לבקר בארץ, אבל הם מגיעים לכאן כדי לראות אותי". גיא שוהה בהודו על אשרת סטודנט - אותה צריך לחדש מדי פעם - מחזיק עדיין בדרכונו הישראלי אבל מחשיב עצמו כבודהיסט.

גם בלי ללכת את כל המסלול של גיא ולהפוך לנזיר טיבטי, אפשר להתנדב, לכמה שבועות או חודשים, כדי ללמד את ילדי הטיבטים אנגלית או שימושי מחשב. פרטים ניתן למצוא בלוחות מודעות המצויים ברחבי מקלוד גאנג'.

טיולים בסביבה

שאנטי שאנטי, אבל לפעמים מתחשק לנשום אוויר, ולשם כך יש הרבה אפשרויות טיול סביב דרמסלה. למשל?

לרדת ממקלוד גאנג' לדרמסלה ברגל - ירידה הנמשכת כשעה ומתחילה ממקדש הדלאי לאמה או מהרחוב הכי שמאלי שיורד מהכיכר המרכזית של מקלוד לכיוון שוק הירקות. מומלץ ללכת למפלים מעל לדרמקוט (למיטיבי לכת) ולעלות לטריונד (למרות הטיפוס הקשה) לגובה 1,000 מטר, לאורך 9 ק"מ. הדרך יפה ומהפסגה רואים מראה בלתי נשכח של הרי ההימלאיה.

ללכת לכפר נאדי, ובדרך לעבור בכפר הילדים היתומים הטיבטים, הממוקם ליד אגם דאל, אגם שמימיו חומים בשל הסחף שמביאים איתם גשמי המונסון. אם לא רוצים להתאמץ בעלייה, אפשר לקחת ריקשה מתחנת הריקשות במקלוד. תמורת 140 רופי הוא יעלה לכפר הילדים, יחכה 25 דקות כדי שתסיירו במקום ואחר כך ייקח אתכם לנאדי, גם שם יחכה 25 דקות עד שתשבעו מהנוף הנפלא ואז יקח אתכם חזרה למקלוד. זהו טיול נחמד מאוד, במיוחד אם הכינותם מראש שקית מלאה צעצועי ילדים כדי לחלק לזאטוטים הטיבטים העניים.

עוד טיפים:

איך מגיעים? עדיף בטיסה לדלהי. דרמסלה נמצאת בצפון הודו, ולכן נחיתה בבומביי אינה נוחה. אל-על נוחתת בבומביי, אבל מאפשרת טיסת המשך לדלהי שמייקרת מאוד את החבילה כולה. הטיסות הזולות ביותר להודו הן בחברות "אייר אוזבקיסטן", "איירוסוויט", "אייר אתיופיה" ו"רויאל ג'ורדניאן".  

המלצה: החברה הירדנית. זאת הטיסה המהירה ביותר לדלהי (כחמש וחצי שעות, עם נחיתת ביניים בעמאן) ויקרה רק במעט משאר החברות הזולות. כדאי לבדוק מחירים לפני רכישת הכרטיס, כי הם משתנים בהתאם לעונה ולאורך השהייה. כדאי להזמין כרטיס טיסה כחודשיים מראש, בעיקר בחגים ובתקופת החופשות של הסטודנטים.

לדרמסלה ניתן להגיע בטיסה (150 דולר), באוטובוס (כ-17 שעות ובמחיר של עשרות שקלים בודדים), או ברכבת עד למקום שנקרא פאתנקוט, ומשם עוד 4 שעות באוטובוס (לא מומלץ, עדיף נסיעה ישירה).

איפה ללון? לפי רמת הפינוק המבוקשת. עשרות גסט-האוסים ומלונות עומדים לרשות התיירים במקלוד גאנג' ובכפרים דרמקוט ובאגסו, בטווח מחירים גדול וברמות שונות (החל מ-100 רופי לחדר ללא שירותים ומקלחת צמודים, ועד ל-2,000 רופי לחדר במלון עם כל הנוחות). שקל אחד שווה כ-10 רופי.

מה אוכלים? טיבטי-ישראלי ואיטלקי. ברחובה הראשי של מקלוד גאנג' מציעות עשרות מסעדות אוכל מגוון - הודי, טיבטי, סיני, איטלקי וגם ישראלי, במחירים מצחיקים (החל מכ-4 שקלים למנה ועד 20 שקלים לארוחה שלמה). מסעדות רבות מצויות גם בבאגסו וגם בדרמקוט. מרעב אף תייר לא ימות שם. מומלצות בעיקר: "ניקס" האיטלקית, ו"צ'וקי", מסעדה טיבטית-ישראלית בבעלותם של ענבל וטנזין, וכן הפיצריה המפורסמת בדרמקוט, המציעה את הפיצות הטובות ביותר שאכלתם מעודכם.