אליהו הלך לישון
הביצוע של מקהלת מונטוורדי מהמבורג ל"אליהו" לא היה ברמה של פסטיבל המכבד את עצמו
הכול היה מין בסדר שכזה: התזמורת. המקהלה. הסולנים. אבל העיקר לא היה: את מנדלסון העמידו בפינה. זה היה ביצוע בינוני. נחמד. חגיגה של בינוניות. והרי זו אורטוריה מופלאה. אבל מה לעשות ואליהו לא עלה בסערה לשמיים. במקום זה הוא הלך לישון.
למנצח גוטהרט שטיר חסר העומק של קורט מזור. אין לו הרוחניות של פיליפ הרווגה. גם לא הפיוט של היקוקס. וכך לא הופיע מנדלסון מרגש. במקהלת מונטוורדי מהמבורג הנשים עולות על הגברים בצליל. בגווני השירה. ברכות ההבעה. זו היום סתם מקהלה בינונית.
אם ניגנה אמש תזמורת ירושלים – אז היא בצרות. למיתרים שלה אין צליל חם. אין לתזמורת הזאת צליל אחיד. כלי הנשיפה חייבים להתרחץ כדי להציג צליל נקי. התזמורת על הקרשים. ושוב הבינוניות צוחקת על כולם. חבל.
האכזבה הגדולה מכול היא הבריטון רלף לוקאס (בתפקיד אליהו) שבלט עם קול מחוספס. גס. היכן ברין טרפל, הזמר עם הקטיפה בקול שיציל את הביצוע? על זמרת המצו-סופרן אליזבט וילקה אין מה לכתוב הביתה. ובכל זאת הייתה, תודה לאל, קרן אור אחת: הסופרן הצעירה קתרינה מולר, שהיה בשירתה משהו רענן. טרי שכזה. תמים. יופי.
שורה תחתונה: זה לא ביצוע ברמה של פסטיבל המכבד את עצמו. זה לא מנדלסון. זה לא אליהו. בקושי זה רק המחותן שלו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
