מפקד כיתה הורשע בגרימת מוות ברשלנות
באוגוסט 2002 "טירטר" סמל נ', בזמנו מ"כ ביחידת דובדבן, את החייל אהוד שניאור והורה לו לרוץ בעומס חום כבד. הוא סירב לאפשר לו לראות חובש ואף אמר: "מצידי תמות פה, אתה רץ". היום הרשיע אותו בית דין צבאי בעבירות של גרימת מוות ברשלנות והתעללות. זו הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שחייל מורשע בעבירה זו בעקבות טירטור. העונש המירבי: שש שנות מאסר. השופטים: "הנאשם חרג מסטנדרט של סבירות בפרשה והתרשל"
"הנאשם הפגין במעשיו העדר רגישות ביחס למצבו של המנוח, שהיה ידוע לו...אופי המעשים, המשא הכבד וההערות המעליבות שהטיחו הנאשם ומפקד הכיתה השני במנוח פגעו בכבודו והשפילו אותו. הנאשם הפר את ההוראות הקיימות, אשר נועדו להגן על נפשו ובריאותו של המנוח, תוך שהוא נוטל סיכון לפגיעה ממשית במנוח" (השופטים במשפטו של סמל נ', שהורשע בגרימת מוות ברשלנות ובהתעללות)
לראשונה בתולדות צה"ל, הורשע חייל בגרימת מוות ברשלנות בעקבות טירטור של חייל אחר. סמל נ', חייל צה"ל (במיל') ששימש כמפקד כיתה ביחידת דובדבן הורשע היום (ה') בעבירה של גרימת מוות ברשלנות שהובילה למותו של חייל, אהוד שניאור, באוגוסט 2002 במתקן אדם. בית הדין הצבאי של מפקדת זרוע היבשה הרשיע את סמל נ' גם בעבירה של התעללות באותה פרשה. החייל, שהועמד לדין, הואשם באחת הפרשות הקשות שידע צה"ל בתחום הסטייה מהוראות המחייבות באימונים, שהביאה למותו של חייל. העונש המירבי על שתי העבירות הוא שש שנים בכלא.
העבירה הראשונה שיוחסה לסמל נ', ששימש כמפקד הכיתה, היתה גרימת מוות ברשלנות. זאת לאחר שהורה לחיילי מחלקתו, שהיו בשלב ההכשרה, וביניהם שניאור לבצע ריצת שני קילומטר עם אפוד, תוך שקצב זמן הריצה הוגבל לתשע דקות או פחות. הוא הורה לכל חיילי המחלקה, שלא עמדו בקצב שקצב לבצע את הריצה האמורה בשנית, זאת לאחר מנוחה של דקות ספורות. לאחר מכן הורה לבצע את הריצה פעם שלישית.
במהלך הפעם השלישית, מרחק של כ-700 מטר מנקודת הזינוק, התמוטט שניאור ופונה לבית החולים, שם נקבע מותו. למפקד הכיתה יוחסה עבירה חמורה משום שחרג מסרגל המאמצים שאושר ליחידה, ובכך שהגביל את החיילים לבצע את הריצה בזמן נתון. כמו כן ביצע אותה בתנאי עומס חום כבדים. בנוסף, לא קיבל אישור ממפקד הפלוגה ולא הכין כמויות מים על-פי הפקודות.
ההקפצות והטרטורים
לאירוע, בו נהרג שניאור, קדמו מספר אירועים נוספים שאירעו ביום שלפני. באותו יום ביצע אהוד שניאור ריצה בת ארבעה קילומטרים, ובלילה ביקשו המפקדים לבצע לחיילים הקפצת תרגול. שניאור לא הצליח להתעורר להקפצה, ובעקבות זאת הורה לו סמל נ' וסמ"ר ג' (מפקד הכיתה השני) להגיע אליהם, כשעל גבו ציוד במשקל 13 קילוגרם. כשהגיע אליהם, הורה לו הנאשם לרוץ למרחק חמישים מטר שש פעמים, ולזחול לאורך עשרה מטרים על קוצים במשך עשרים דקות.
במהלך ה"טרטור" ביקש שניאור לראות חובש פלוגתי, אך הנאשם הבהיר לו בשפה קשה וגסה שלא יראה חובש: "מצידי תמות פה, אתה רץ", "לראות חובש פלוגתי? זין תקבל". מותו של שניאור נגרם כתוצאה מדום לב.
הרכב השופטים, בראשות סגן-אלוף אורלי מרקמן, פירט את הכרעת הדין על פני 67 עמודים. בהכרעת הדין נומקה הכפירה של הנאשם באישומים שיוחסו לו. לדבריו, מעשיו היו בהתאם למקובל ביחידה, ובאישור המפקדים. כמו כן טען כי אין קשר סיבתי בין מעשיו לבין התוצאה הטרגית.
במהלך המשפט הארוך העידו שורה ארוכה של חיילים וקצינים כנגד חלק מהם, שנמצא כי יש להם חלק באירוע הקשה, יוינקטו על ידי הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה יעלון, שורה של צעדים פיקודיים קשים. בין היתר מפקד הפלוגה ומפקד המחלקה סיימו את שירותם בצה"ל. גם קצינים בכירים יותר הועברו מתפקידם.
השופטים שאלו את המ"כ האם טירטר חיילים מהמחלקה, והוא השיב "אין תגובה". עם זאת, אישר שטירטר את שניאור. כשנשאל "איך זה בא לידי ביטוי", השיב: "אין תגובה".
"על המפקד להיות שומר, רע, חבר ודואג לחייליו"
הרכב השופטים קבע כי מהלך הריצה, כפי שהורה עליה סמל נ', חרג מתוכנית האימונים ולפיכך חרג מסרגל המאמצים. למעלה מכך, המאמץ עליו הורה הנאשם אינו היה בכלל בסמכותו לפקד על ביצועו.
עוד קבעו השופטים כי הנאשם היה מודע לכך שחרג מן ההוראות הכתובות ומהוראות מפקדיו. "הנאשם, כמפקד כיתה של חיילים בהכשרת יסוד...בהתעלמו מכלל ההוראות הקיימות, בנטלו סיכון לחיי אדם, ולאחר שלא נקט באמצעי הזהירות הדרושים, חרג מסטנדרט של סבירות והתרשל".
השופטים דחו גם את טענות סניגורו של הנאשם כי מותו של שניאור נגרם בעקבות טיפול רשלני של הצוות הרפואי שטיפל בחייל. השופטים התייחסו גם לבחינת היסוד הנפשי בהכרעת הדין, וקבעו כי סמל נ' היה מודע לכלל הפרטים אשר אפיינו את חולשתו של המנוח, ולכלל ההיבטים אשר סימנו אותו כ"חוליה חלשה" במחלקה.
לדבריהם, הנאשם ידע שהמנוח נפצע, ושהה בתקופת מחלה ממושכת מבלי שהתאמן. הוא ידע שהותאמה לו תוכנית אימונים אישית, וכי באותו שבוע ממש שב המנוח והתאמן בצוותא עם המחלקה. "נתונים אלה", כתבו השופטים, "חייבו את הנאשם כמפקד אישי, מפקד כיתה סביר, להקדיש שימת לב ורגישות למנוח". השופטים ציטטו את דבריו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, שאמר: "על המפקד להיות אדמיניסטרטור, מפקח, מורה, מדריך, שומר, רע, חבר ודואג לכל דאגות חייליו". השופטים גם קבעו כי הנאשם לא יכל להתייחס לשניאור, עם שובו לאימון סדיר, כחייל מן המניין רק משום שלא קיבל הוראה מיוחדת ממפקד המחלקה.
עוד נכתב בהכרעת הדין כי הנאשם ומפקד הכיתה השני (שהורשע לפני כחצי שנה בפרשת התעללות ונידון לשלושה חודשי מאסר בפועל), הטילו עונשים שלא הוסמכו להטיל, עונשים שהיו כרוכים במאמץ גופני ניכר, ואף בהשפלות של החיילים. "הנאשם וחברו נהגו לבצע חריגות אלו שלא בנוכחות הקצינים, והקפידו להסתיר זאת מעיניהם. בחלק מההזדמנויות אף ציינו בפני החיילים, כי אל להם לדווח על שנעשה לאחרים, שכן הם עלולים להינזק אם הדבר ייוודע". כאמור, בסופו של דבר, הורשע סמל נ' גם בעבירת התעללות.
בסוף החודש ייערך דיון נוסף, בו ישמיעו הצדדים את טיעוניהם לקראת גזר הדין של החייל.
האב: הצבא התייחס ברצינות לעובדות
יעקב שניאור, אביו של אהוד ז"ל, אמר ל–ynet בתום הכרעת הדין: "אבן נגולה מעל לבי היום. היו לא מעט שלבים במהלך העדויות ששמעתי, בהם חששתי כי לא ימצאו את החייל אשם, בגלל טענות שונות שטען סניגורו, והדברים גרמו לי לחשש כבד. ההכרעה היום מראה כי הצבא התייחס ברצינות לעובדות, ומקווה שחומרת העונש תהיה בהתאם".
שניאור הוסיף עוד כי במקביל לדיון המשפטי, לדעתו אין כל הצדקה לכך שנגד מפקד המחלקה לא הוגש כתב אישום פלילי. "לאחר האירוע הוא יצא מהצבא, ובזמן שהבן שלי כבר שלוש שנים באדמה, הוא מסיים תואר באוניברסיטה". עוד הוסיף האב השכול, כי דרש לפתוח בחקירה נגד המערך הרפואי של צה"ל, שלא זיהה כל בעיה בליבו של בנו, שכן אילו הדבר היא נמצא מבעוד מועד, ייתכן שהדברים היו נראים אחרת".
לפנייה לכתב/ת 
