הסטונהנג' הישראלי: מעגל אבנים מסתורי

רוג'ום אל הירי. מבט מהאוויר (צילום: דובי טל, "מסע אחר")

לא סתם יום חדש. התאריך הוא 21 ביוני 2005. היום הארוך בשנה והמועד הרשמי של פתיחת עונת הקיץ. המקום: מרכז רמת הגולן. האתר: "רוג'ום אל הירי" (בעברית: "ערימת האבנים של חתול הבר"), אתר פרה-היסטורי עתיק ומסתורי. מידי שנה, כאשר זורחת השמש במועד זה, צופים אלה הניצבים במרכז המבנה של רוג'ום אל הירי, בשמש העולה והמגיחה ממרכזו של הפתח הצפון-מזרחי של מעגל האבנים הגדול.

תל החתול הפראי

רוג'ום אל הירי, שזכה לכינוי "סטונהנג' הישראלי", נתגלה בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת וגילו מוערך בסביבות 3,500-4,000 שנים. לדעת חוקרים רבים זהו אחד השרידים המגאליתיים היותר מרשימים שנתגלו באזורנו. לא מפתיע אם מסתכלים על המימדים של האתר. המדובר בעצם בשתי יחידות ארכיטקטוניות: מצבור אבנים מרכזי וארבעה קירות - מעגלי אבנים, חלקם לא שלם, המקיפים אותו. המצבור המרכזי מהווה את גרעינו של האתר ובנוי אבנים קטנות, גובהו 5-6 מטרים וקוטרו 25-20 מטרים. אל המצבור מחוברים ארבעה קירות - הקיר הראשון צורתו חצי מעגל קוטרו 50 מטר ורוחבו כ- 1.5 מטר, קיר זה מחובר לקיר שני המהווה מעגל כמעט שלם. קוטרו כ- 90 מ'. הקיר השלישי מהווה מעגל שלם ללא קטיעות והפרעות קוטרו כ- 110 מ' ורוחבו, לכל האורך 2.6 מ'. הקיר הרביעי הוא החיצוני והגדול ביותר מבין הקירות, קוטרו כ- 150 מ' ורוחבו 3.2 מ'. 

השם "גילגל רפאים" הוצמד למקום בשל שמם המקראי של תושבי הבשן (רפאים). האתר שוכן כ- 16 ק"מ מזרחית לחופה הצפוני של הכנרת על פני מישור נרחב המכוסה מאות דולמנים, במרחק לא רב מן האתר נמצאים כפרים כלכותיים האופייניים לגולן ויישוב גדול מתקופת הברונזה הקדומה.

היום בבוקר הגענו, צוות של "מסע אחר", על מנת לצלם את זריחת השמש לאורך הקו הדמיוני שמתווה לה אתר רוג'ום אל הירי. מזה כ-16 שנים אנו עוקבים אחר האתר הזה ואחר המחקרים הקשורים בו. נעים גם לשוב למקום המופלא הזה ולחוש באווירה המיוחדת שמשרה המקום.

קבלת פנים ליום החדש (צילום: יהודית הופמן, "מסע אחר")

מה הניע את האנשים הקדומים ליצור את המבנה המורכב ולהערים למקום אבני בזלת רבות, במשקל כולל של כמה עשרות אלפי טונות? ארכיאולוגים ישראלים וזרים שחפרו במקום, מצאו כמה ממצאים מעניינים. הארכיאו-אסטרונום האמריקאי פרופ' אביני אישר את ההשערה שמדובר באתר לחיזוי אסטרונומי, או מקדש לוח (מבנה קלנדרי), המאפשר צפייה בתופעות אסטרונומיות הקשורות בעונות השנה (כפי הנראה לשימושים חקלאיים). במבנה המרכזי (שנחפר ע"י ד"ר יוני מזרחי) התגלה דולמן גדול במיוחד, מה שמחזק את ההשערה שמדובר באתר קבורה של אישיות מכובדת, שזכתה להיטמן במבנה עצום ורב רושם שכזה.

שאלות אחרות מוסיפות להדהד: לשם מה נבנה מבנה כל כך גדול? מהיכן הובאו האבנים? האם מדובר בשיגעון גדלות כלשהו או שמא היתה לכך סיבה טכנית, או לפחות נימוק פולחני? נכון להיום השאלות הללו נותרו חסרות מענה. יחד איתנו חיכו לשמש העולה גם חבורה של אנשי העידן החדש שזמזו לחנים עתיקים, אחזו ידיים ופיזרו ריח של קטורת באוויר כדי לקבל את היום החדש.

קצת על היום הארוך בשנה

האביב הולך ונגמר, הקיץ מתקרב, מרגישים? ספק רב. עונות השנה המוכרות: חורף, אביב, קיץ וסתו, לא מתנהגות על פי התסריטים שלמדנו בספרי הגיאוגרפיה,

 לפחות לא בשנים האחרונות. בכלל, אביב, נדמה, קיים רק בספרים ובשירים, ואולי גם באירופה. אבל אצלנו - ממש לא. תוסיפו לכך את העובדה שהאקלים של כדור הארץ הולך ומתחמם, ותבינו מדוע ישראל היא, בעיקר, ארץ של קיץ, לא יותר.

בכל זאת, האביב, שלא היה, הולך ומסתיים. והיום תפתח רישמית עונת הקיץ בחצי הכדור הצפוני עם הרבה יותר שעות אור משעות חושך, כך שלמעשה יחול היום "היום הארוך בשנה". הסיבה העיקרית לתופעה היא "חוסר סימטריה" בכוכב הלכת שלנו והעובדה שהוא נוטה מעט על צירו. הנטייה (23.5 מעלות ביחס למישור התנועה סביב לשמש), גורמת לכך שבמהלך סיבובו השנתי סביב לשמש, נחשפים כל העת חלקים שונים בכדור למנות קרינה שונות, והיחס בין שעות האור והחושך הולך ומשתנה. כאמור, היום ה- 21 ביוני יחול תאריך ההיפוך (השני הוא 21 בדצמבר - היום הקצר ביותר) והקיץ יתרגש עלינו במלוא עוזו.