מאזדה MX-5 - הקמע מתחדש

לא קל למאזדה. עשור וחצי שהיא מושכת את המיאטה הנפלאה, עם שינויים מינוריים יחסית, והנה היא חייבת להחליף אותה. הרודסטר הדו-מושבית הופכת לחביבת כולם, אפילו לדגם הפופולרי אי-פעם בקטגוריה, עם שיאי גינס והרבה יותר מ-700,000 יחידות. ובכל זאת היא צריכה להחליף אותה, את המכונית שהחלה דרכה כחיקוי מעורר לעג ללוטוס אלן, אך זכאית לראות עצמה כיתד נאמן בתהליך שיקום, פיננסי ותדמיתי, של חברה יפנית שהייתה בצרות. בכל זאת היא צריכה להחליף אותה, למרות שלמעשה אין לה מתחרות אמיתיות. בטח לא כאלה שיאיימו על ההגמוניה.

הסיבה להחלפה פשוטה. המיאטה הנוכחית אינה מתאימה עוד לזמננו. למרות כל הקסם הטהור, היא בפירוש פשוטה מדי, לא מאובזרת מספיק, נעדרת אמצעי בטיחות פסיביים-אקטיביים שלא ניתן לוותר עליהם כיום. היא צפופה מדי, זולה מדי למראה, ואפילו נעדרת תחכום שעשוי להפוך אותה לטובה עוד יותר. בקיצור, לא קל.

ובגלל שהמהלך הזה מזמין צרות, הוקם צוות יפני ענק. עם המון פילוסופיה של אדם-מכונה ועבודה על כל פרט שאפשר להעלות על הדעת. תרשימים, סקיצות, שיתופי פעולה עם סדנאות באירופה וארה"ב, תהליכי פיתוח מקוריים, חדשנות יוצאת דופן ושילוב תוכנות מחשב, שיוף מאות גרמים מחלקים שונים ומה לא. האם זה יספיק? מאזדה חושבת שכן, ולכן הזמינה את עיתונות הרכב העולמית לקצה השני של העולם.

שינוי הכרחי?

אני לא יודע מה אתכם. המראה הכללי של המיאטה הקלאסית, שהשתנה רק במעט מאז יוצרה הגרסה הראשונה, זכאי לתואר "אלמותי". כמו יצירת אמנות שהזמן אינו מסוגל לעמם את יופייה, בניין או פסל או תמונה שתמיד יהיו רלוונטיים. כך הצללית הנמוכה, העגלגלה ופשוטת הקווים של המאזדה הקטנה. או אם לדייק, של לוטוס אלן שהעניקה לה את המראה.

כמה נחמד לגלות שאותו מראה נותר, לפחות בקווים כללים. אבל לכן קצת עצוב לגלות שמישהו החליט לנכס את חרטומה האגרסיבי מדי של ה-RX8. למה צריך את ניפוחי הכנפיים האלה, אין לי מושג. הפגוש עמוק מדי, הסבכה אגרסיבית מהרצוי. יותר מדי שרירים, פחות מדי עדינות. לעומת זאת, מאחור נותרו קווים דומים יותר למקור, וכך גם בצללית. וזה באמת תענוג לעין.

השינויים בפנים דרסטיים יותר, מרביתם לטובה. המיאטה היוצאת התברכה בתא נוסעים צפוף, פשוט, זול למראה וספרטני לעיתים. יש מי שאהב את זה, הרוב הפסיק לחבב אחרי שנתיים-שלוש של חיי שיתוף. הדור השלישי אינו חוזר על הטעות. המאמינים ב"פחות-זה-יותר" יתאכזבו, שאר העולם הנאור ינשום לרווחה. הדיפון (אלינו יגיע בשחור בלבד) עשיר ונעים בהרבה למגע, מושבי העור (אצלנו בד נאה) נמוכים יותר לטובת מרכז כובד יעיל. אפרופו, מאזדה הצהירה כי עשתה הכל כדי להתאים את התא לנהגים בגבהים בין 150 ל-186 ס"מ - הפעם הם היו פסימיים. גם גבוהים מכך מסתדרים היטב.

מה עוד? מתגים ומנופים טובים מבעבר, הגה שניתן סוף סוף לכיוון גובה לפחות, ומניעת מפגשי ברכיים-אוזניים תכופים, מנת חלקם של נהגים גבוהים במיאטות קודמות. יש דוושות מעולות עם מיקום מצוין, כולל דוושת מצערת מכופפת קלות בצדה השמאלי לטובת תפעול נוח בזמן בלימה. יש יותר מקום לכתפיים, ואפילו תוספת אזורי אחסון. המושב ניתן לכיוון טוב יותר, בורר ההילוכים השמנמן והקצר נעזר במהלך זעיר יחסית. יש תפעול נוח למערכת השמע מההגה, יש בקרת אקלים ברורה. בקיצור, קדמה מבורכת הגיעה.

מה פחות טוב? תא האחסון בין המושבים, עם טקסטורת "צלעות", מעט צולעת. הפלסטיק עושה רושם זול מדי, התפעול לא מעורר אמון. מיקום בלם היד מעט מרוחק מדי לטעמי לימין, והכי חשוב - תפעול הגג. אז נכון, פעם אחר פעם הבהירו לנו כי מדובר במכוניות שעדיין אינן לשיווק, אלא עונות להגדרה החביבה על מארחי השקות - "טרום-ייצור". כנראה.

בכל מקרה, לי לא הייתה אפשרות לגלות אם מעטפת הפלסטיק של המנגנון הבודד במרכז (במקום שניים בקצוות) לנעילת הגג, אכן תהיה יציבה יותר בגרסה סדרתית. גם אי אפשר לדעת אם קפיץ ההרמה של הגג, זה האמור להסיט אותו מעלה לאחר משיכה בידית, אכן ידחוף את הקונסטרוקציה מעלה כנדרש. אם כן, אפשר יהיה להשחיל יד כדי למשוך אותו ללא מאמץ מעלה - בניגוד מבורך למתקן הלא-נוח כיום. גג קשיח? היבואן מבטיח להביא אם תתעקשו, אך מבהיר כי המחיר יהיה גבוה, מאד.

יותר, מהכל

בשנים האחרונות הזדמן לי לנהוג בלא מעט מכוניות שעברו מה שנהוג לכנות "החלפת מודל". כאלה ששמרו על שמן, נותרו באותה קטגוריה בדיוק, לא התייקרו יתר על המידה, אך בכל זאת נחשבו לחדשות. אף אחת מהן, חד וחלק, לא הרשימה אותי כמו המיאטה הזו. לא כי היא מושלמת. היא לא. לא מכיוון שהן העמידו סטנדרטים חדשים של תפעול והתנהגות, כי היא אינה כזו. מה שכן, היא מציגה שיפור דינאמי בכל תחום כמעט. ולא תמיד זה טוב, כפי שנגלה מאוחר יותר.

קחו את המנוע למשל. אלינו תגיע גרסת השני ליטר עם הספק מרבי של 160 כ"ס. נתון המומנט המרבי עומד על 19.2 קג"מ. וזה אומר שלמרות תוספת של כ-60 ק"ג במשקל העצמי מול גרסת ה-1.8 ששווקה אצלנו עד עתה, החדשה תאיץ מהר יותר ל-100 קמ"ש, תגיע למהירות מרבית גבוהה יותר דרך האצות ביניים מהירות מבעבר. אבל למרות הנתונים המעודדים, יחידת המנוע החדשה מאכזבת מעט. ולא רק מכיוון שהיא נשמעת לעיתים כאילו נשלפה אחר כבוד - למרות מערכת פליטה כפולת-קנים – מחרטומה של מכונית ליסינג אפרפרה.

למרות חלקים פנימיים קלים יותר, מערכת בקרת מצערת מתוחכמת שאמורה להאיץ אף היא את התגובה, המנוע הזה מחייב רגל ימין מאד כבדה כדי להביא אותו לאזורים מרגשים. 4,000 וצפונה, למען הסר ספק. נשמע לכם כמו מנוע חובב סל"ד? אז זהו, שהוא לא רק שלא נשמע ככה, הוא גם לא מרגיש ככה. חבל.

מצד שני יש תיבת שישה הילוכים מתוקה, עם בורר שממש מבקש לתפעל אותו גם כשלא צריך, ופעולה כבדה-במידה-נכונה, עם קליק-קלאק מעלה חיוך בין ההילוכים. יחס ההעברה של ההילוך הראשון קצר במפתיע, שני-שלישי נמצאים כדי לדלג הלאה, ורביעי-חמישי כאילו נולדו האחד עבור השני, עם מעבר נפלא ומינימום של צניחת סל"ד. שישי נועד לשיוט בלבד, אך עם מיכל דלק של 50 ליטר בלבד, כמו במיאטה הנוכחית, כדאי להחזיק ברכב מפת תחנות תדלוק.

למרות שישראל לא תהנה מהאופציה המעניינת של מתלי בילשטיין ספורטיביים, גם המכלול הסטנדרטי טוב למדי. בעיקר הרשימה יכולת השיכוך המצוינת של הדגם החדש, שמצליח כך למנוע חלק לא קטן של העברות משקל חריפות בזמן בלימה, האצה ואפילו פניה. היכן שהמיאטה הקודמת רכנה לעיתים יתר על המידה, שומרת הנוכחית על גוף מאוזן הרבה יותר. היכן זה מתבטא? בעיקר באחיזת כביש גבוהה בהרבה מהדגם היוצא. אחיזה שגורמת בדרכה גם לאכזבה קלה. המיאטה החדשה פשוט זקוקה למהירות פניה הרבה יותר גבוהה כדי להעניק את תחושת "חוד התער" של הישנה.

אני מניח שרבים יאהבו את זה, אך באותה מידה אין לי ספק שיהיה מי שיתגעגע נואשות לזנב המכשכש והמחליק לפי בקשה על כבישים חלקים, גם במהירות אפס. הוסיפו לכך מערכת בקרת יציבות (ניתנת לניתוק) שתגיע אלינו בכל מקרה, ותקבלו מכונית בטוחה משמעותית מזו שהחליפה. וזה עוד לפני ההתייחסות לגומי החדש, במידת חישוק "17 עדכנית, ומידות צמיג דומות לקודמת – 205-45. אגב, שאר העולם יקבל אפשרות לצמיגי אל תקר יקרים ופחות גמישים, אנחנו נקבל צמיגים רגילים יותר, עם ערכת תיקון. לא, אין צמיג חליפי. גם לא צר וקל.

ההגה? מאזדה טוענים כי הפכו את המכלול לקל וקשיח יותר - הידיים הרגישו יותר משקל בפעולה, ומעט חופש מפתיע במרכז. ההסבר לכך, לטענת אחד המהנדסים במקום, הוא הניסיון למנוע תזזיתיות מיותרת בנסיעה בקו ישר. שיהיה. בכל אופן, מי שמודאג יכול להירגע. גם אם אינו טלפתי כמו זה היוצא, ההגה עדיין מצוין. ואם אתם רוצים את המערכת שעברה שיפור קיצוני במיוחד, הרי שזו מערכת הבלימה. דיסקים גדולים יותר מלפנים ומאחור, משאבות גדולות, מהלך קצר, ובעיקר הרבה יותר כוח ותחושה בדוושה. מצוין.

האהבה...

קודם כל, מחמאות למאזדה. לא רק כי המיאטה החדשה היא מכונית מצוינת, אלא בעיקר כי הצליחו להימנע מלהפיל אותה בבור ה"קדמה" העמוק – אבזור, משקל, גודל - שגבה לא מעט קורבנות מוטוריים בעידן הנוכחי. אם זה היה קורה, הייתה החברה היפנית מתנתקת ממה שהפך לסמל הגדול והמובהק ביותר שלה. סמל ש"קסם" ו"זהות ייחודית", הם מהמאפיינים היותר-מובהקים שלו. זה לא קרה.

חוץ מזה? הקמע של מאזדה זוכה לממשיכת-דרך ראויה. אמנם גדולה, חזקה, בטוחה, נוחה ומתקדמת יותר, אבל היא לא השמינה יתר על המידה. לכן גם איבדה מינימום של חדות ותגובות מהירות. לשמחתי, היא נותרה חביבה ומתמסרת, יותר מכל מכונת היי-טק אימתנית. וגם אם תודות לאחיזה גבוהה בהרבה היא זקוקה לנהיגה אגרסיבית יותר כדי לגרום לה "לעבוד", ולמרות המנוע הבינוני, היא מצליחה לשחזר לעיתים קרובות מספיק את הכיף של קודמתה. יותר מכך, היא מציעה המון יכולת שהמכונית היוצאת יכולה הייתה רק לחלום עליה.

נכון לעכשיו, מחירה מחושב על כ-190,000 שקל, מה שהופך את המיאטה החדשה ליקרה בכ-20,000 שקל מקודמתה. זה לא מעט, אבל נראה קצת פחות נורא תודות לבקרת יציבות, צמד כריות אוויר נוספות, מערכת שמע ברמה גבוהה עם תפעול מההגה, מנוע חזק יותר ובעיקר שיפור משמעותי באיכות. ואם נדמה לכם שאנחנו מאוהבים שוב, אתם צודקים.