תחילת עידן שיתוף הקבצים החוקי
בתעשיית המוזיקה מבינים כי הפסיקה של בית המשפט העליון בארה"ב נגד התוכנות גרוקסטר ומורפיאוס לא תביא להכחדת שיתוף הקבצים ומדיניות של "יד משפטית קשה" רק תרחיב את הפיראטיות
מנהלי חברות המוזיקה ואולפני הסרטים לא ירשו לטפוח לעצמם על השכם, בעקבות הפסיקה של בית המשפט העליון האמריקני, הקובעת פה אחד כי תוכנות שיתוף הקבצים נושאות באחריות משפטית בשל הפרת זכויות יוצרים של המשתמשים. אפילו הם יודעים שטכנולוגיית שיתוף הקבצים לא עומדת להיעלם.
עוד כתבות בנושא:
- גם בהוליווד מבינים: שיתוף הקבצים לא ייעלם
- "הפסיקה: צעד קטן לאנושות, צעד גדול לאוהבי המוזיקה"
- פרשנות: מבחן השידול של ביהמ"ש העליןן בארה"ב
- בית המשפט העליון בארה"ב פסק נגד תוכנות השיתוף
- iMesh: נשיק השנה תוכנת שיתוף קבצים חוקית
ההישג המשפטי של תאגידי הוליווד עשוי להצביע על שינוי מהותי בגישה שאפיינה את בתי המשפט בארה"ב ביחס לטכנולוגיה ב-20 השנים האחרונות, לפיה לא ניתן לתבוע יצרנים על עבירות שביצעו המשתמשים באמצעות מוצריהן. החלטות טובות של בתי המשפט נועדות לסמן את הגבול בין פעילות נורמטיבית לבלתי חוקית, כאשר מדובר בגזירות שהציבור יכול לעמוד בהן. בהקשר זה, הפסיקה מדאיגה ומצביעה על הלך רוח שמרני שפושה בארה"ב, של הסתגרות בד' אמות של משפט וחוסר רצון להכיר בעולם המשתנה.
אמנם, השופטים סייגו את הדברים וקבעו כי האחריות המשפטית חלה רק כאשר חברות מעודדות באופן פעיל את הפעילות הפיראטית ולא נוקטות בצעדים לצמצום ההפצה הפיראטית ברשתות שלהן, אך החברות המפעילות את שירותי שיתוף הקבצים ירגישו כעת את האדמה רועדת מתחת למודלים העסקיים עליהם עמלו בשנתיים האחרונות, כדי להפוך את עסקי השיתוף ללגיטימיים ומשגשגים.
חברות שיתוף הקבצים יידרשו לפעול בהסכמת הוליווד
איזו חברה תשקיע עשרות מיליוני דולרים בשירות שיתוף קבצים עשיר בתכונות המקיף את הקטלוגים המוזיקליים של כל החברות הגדולות, רק כדי למצוא את עצמה בבית המשפט מול תאגידי הוליווד, עקב הפצה פיראטית של קבצים המתנהלת בשולי הפעילות הרגילה? כדי להמשיך לפעול ללא חשש תביעה, חברות שיתוף הקבצים ייאלצו לקבל את הסכמת חברות המוזיקה לפעילותן. וישנם סימנים כי הנכונות הזו קיימת.
בתעשיית המוזיקה מבינים כי על אף ההצלחה היחסית של חנויות מוזיקה מקוונות כמו iTunes של אפל, לא די בהן כדי להפוך את מאות מיליוני משתפי הקבצים הפיראטיים לחוקיים.
מחקר של קבוצת NPD שפורסם החודש מגלה, כי בחודש מרץ, 2004, הורדו מרשתות שיתוף הקבצים 243 מיליון שירים, בהשוואה ל-26 מיליון שירים בלבד שנרכשו משירותי מוזיקה חוקיים. בין הגורמים הפוגעים באטרקטיביות של השירותים המקוונים החוקיים, על פי הסקר, טכנולוגיות לניהול זכויות יוצרים (DRM), המגבילות את העתקת השירים והעברתם, למשל, לנגני מוזיקה כמו iPod של אפל. כתוצאה מכך, רק 55 אחוז מהגולשים שהתנסו בשירותי מוזיקה חוקיים עשו בהם שימוש חוזר, בהשוואה ל-85 אחוז ממשתמשי תוכנות השיתוף שנהגו כך.
תחרות מול חינם
האם דרוש מחקר כדי להבין שתוכנות שיתוף הקבצים פשוט ידידותיות יותר למשתמש, עשירות יותר בתכונות, מציעות מגוון גדול יותר של תכנים, בהשוואה לשירותים החוקיים, וכל זאת במחיר האטרקטיבי של אפס שקלים? "תהא התוצאה בבית המשפט אשר תהא, תאגידי הוליווד מתחרים מעתה והלאה במוזיקה וסרטים המופצים חינם", אמר לפני מתן פסק הדין עו"ד וון לוהמן מארגון ה-EFF, שייצג את Streamcast במשפט, "זה טבעו של העולם הדיגיטלי".
רדיפת חברות השיתוף רק תגביר את הפיראטיות
גם אם חברות המוזיקה יסתנוורו מההצלחה בבית המשפט וירדפו חברות לשיתוף קבצים עד פשיטת רגל, הפיראטיות לא תוכחד מן העולם. במקרה כזה, צפויה תוצאה הפוכה - של שכלול טכנולוגיות השיתוף והפיכתן למתוחכמות יותר, אנונימיות יותר ובלתי ניתנות לאיתור, רשתות שיתוף קבצים המבוססות על קוד פתוח ופעילות הפצת הקבצים בהם מוצפנת. סצינת האנדרגראונד ברשת תמשיך להתרחב והיקף המשתמשים לא צפוי לקטון, על אף התביעות.
כדי "לייבש" את מקורות הפיראטיות, דרושה להוליווד טכנולוגיה ידידותית, המציעה מבחר עצום של שירים מכל הזמנים ומכל הסגנונות ומאפשרת למשתמשים לצפות בכל סדרות הטלוויזיה והסרטים החדישים במחיר סביר, ולהביס את רשתות שיתוף קבצים במגרש שלהן. תוכנה שתציע מעין שילוב בין "נאפסטר" המקורית, SoulSeek, ביטורנט ו-Ares.
הטכנולוגיה כבר קיימת. Snocap, חברה בראשות שון פאנינג, מייסד נאפסטר, מאפשרת לחברות המוזיקה לעקוב אחר השירים שלהן המופצים בכל רשתות שיתוף הקבצים המיישמות את הטכנולוגיה. תוכנות שיתוף קבצים נוספות כמו Morpheus יישמו תכונות דומות וקראו לתאגידי הבידור לשתף עמן פעולה. שיתוף פעולה כזה כבר מתקיים בין iMesh הישראלית לתעשיית המוזיקה.
הלך רוח חדש
לא סביר להניח כי בהוליווד יתפתו כעת לדחות את היד המושטת לעברם ולהתבצר מאחורי מטריה משפטית, לתבוע עשרות אלפי גולשים ולהביא את כל חברות שיתוף הקבצים הקיימות אל פשיטת רגל. האם מישהו סבור כי ניתן להפוך 200 מיליון משתפי קבצים לפושעים? צעד כזה יהווה טעות קריטית, ועלול להגשים את נבואות הזעם שבכירי התעשייה הזהירו מפני התגשמותן.
מי שמבטאת את הלך הרוח החדש בקרב תעשיית הבידור היא הילארי רוזן, שעמדה בראש איגוד תעשיית המוזיקה בארה"ב (RIAA) במהלך המשפט מול נאפסטר, שהביא את החברה לפשיטת רגל לפני חמש שנים. לדעתה, פסק הדין אולי חשוב מבחינה פסיכולוגית והצהרתית, אך לא צפוי לשנות דבר בשוק. "מאות מיליוני עותקים של תוכנות שיתוף קבצים הדומות לזו שניסינו לסגור הורדו למחשבים ברחבי העולם", כותבת רוזן בבלוג הקבוצתי huffingtonpost.com.
"קוראים להן Grokster, Morpheus, Limewire, eDonkey, BitTorrent, קאזה וכו'. בכל פעם שמסתמנת הצלחה משפטית נגדם בבתי המשפט, הן ממציאות עצמן מחדש ומשהות את הדיון המשפטי בשנתיים או שלוש נוספות. רוב החברות האלה פועלות מחוץ לגבולות ארה"ב, וקשה מאוד לאכוף את החוק האמריקני עליהן. ודאי, המאבק המשפטי ירתיע מקרנות הון סיכון להשקיע בהן, אך חשוב לזכור כי רוב החברות האלה לא דורשות השקעה רבה.
חברות המוזיקה אחראיות לעתידן
"הן צומחות באופן עצמאי, מאחר והן ממלאות צורך אמיתי של הציבור. אנשים אוהבים תכנים חינם...שירותים אלה נהנים מתעבורת גולשים הגדולה פי 40 עד 50 משירותי מוזיקה לגיטימיים. על התעשייה לחבק ולקרב את ההמונים האלה בגלל שלא תוכל להכחיד את התופעה. עליה לעודד חדשנות ומגעים לצורך הסכמה ולא רק להתעמת".
אני נוטה להסכים עם השורה התחתונה של רוזן: "לתעשיית הבידור אין ברירה אלא להאיץ את קצב שינוי המודלים העסקיים שלה ולקחת סיכונים. במקביל, חברות הטכנולוגיה צריכות להכיר בכך שביחד עם שיתוף הקבצים הפיראטי, הלקוחות שלהן מורידים תוכנות ריגול, וירוסים וקבצים באיכות נמוכה". ביחד הן יכולות לשנות את המציאות הזו בעוד פסיקת בית המשפט העליון לא תוכל.
