אזרח גאנה הורשע באונס והדבקת 2 נשים באיידס

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע הבוקר (יום ב') את כריס סרפו, אזרח גינאי בן 31, שבמהלך שהותו בישראל אנס אשה והדביק שתיים נוספות באיידס באופן מכוון, הורשע בעבירות של אונס, במעשים העלולים להפיץ מחלה, באיומים ובתקיפה. השופטים דחו את טענתו של סרפו כי מדובר בקנוניה שתוכננה על-ידי המשטרה והמתלוננות גם יחד.

סרפו הורשע בכך שבשנת 97' אנס צעירה בת 18 באילת לאחר שבמהלך מספר חודשים השניים קיימו יחסי מין בהסכמה, אבל אז באוגוסט 97' כאשר נפגשו הבהירה לו כי אינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין ואז הוא אנס אותה בניגוד לרצונה לאחר שהיא נאבקה בו. חודשיים לאחר מכן אובחנה הצעירה כנשאית איידס ואף הודיעה לו על כך וביקשה ממנו להיבדק, והוסיפה כי היא חושבת כי נדבקה ממנו.

עוד הוא נאשם כי קיים יחסי מין לא מוגנים במזיד, עם 3 נשים. באחד האישומים נאשם כי ביצע את המעשים באישה עמה קיים מערכת יחסים. כמו כן הוא נאשם כי תקף אותה, ואיים עליה.

במהלך המשפט כפר סרפו בכל המיוחס לו אך השופטים שלי טימן, שרה ברוש, ותחיה שפירא, דחו מכול וכול את טענתו זו וכתבו בהכרעת הדין כי ידע כי הוא נשא איידס וכי חובה הייתה עליו להשתמש בקונדום בכל סוג פעילות מינית שביצע, השופטים קבעו עוד כי גרסאותיו של סרפו בכול הנוגע לנקודות השנויות במחלוקת היו בלתי אמינות.

השופטת תחיה שפירא כותבת בהכרעת הדין כי "הניסיון לברור גרסא עקבית והגיונית מתוך עדותו הפך למשימה קשה סבוכה וכמעטה בלתי אפשרית, וכי היה קשה לעקוב במהלך המשפט אחר תשובותיו ולהבין את הלך מחשבתו. עדותו התאפיינה במלל אין סופי וסיפורי בדים שרובם המכריע איננו רלבנטי לעניינו, ומתן תשובות מתחמקות בלתי ענייניות ארוכות כאורך הגלות פתלתלות וסתומות, שהדמיון משמש בהן בערבוביה עם פיסות דקות מחן המציאות. שוב ושוב נתקלנו בסתירות ושקרים להם לא סיפק הנאשם הסברים המניחים את הדעת".

לדברי השופטת, "כאשר נקלע למבוי סתום, למשל בעת שעומת אם הודעותיו במשטרה או עם מסמכים רפואיים שעליהם חתם, ושסתרו את דבריו ניסה הנאשם להתחמק בהסברים אבסורדיים כגון תאריך מפוברק, תרגום לקוי או פרטים חדשים שמעולם לא ציין קודם. משמוצו כל התירוצים האחרים חזר הנאשם וטען מספר פעמים כי מדובר בעלילה שנרקמה נגדו לא רק ע"י כל אחת מן המתלוננות וכולן יחד (ארבע מתלוננות בסך הכול ו.ל) אלא ע"י משטרת ישראל, עורכת דינו הקודמת, וע"י בתי החולים שטיפלו בו".

השופטת קובעת כי סרפו איבד את דרכו במהלך עדותו קפץ מנושא לנושא, סיפר סיפורים בלתי רלבנטיים בפרטי פרטים והירבה להתבלבל ולערבב בין שמותיהם של המתלוננות ושל נשים אחרות.

השופטת מוסיפה כי היה צורך בעמל רב ובשימוש בכל מידת הסבלנות האפשרית בכדי להפריד את המוץ מן התבן על מנת שניתן יהיה לנסות ולהשיג את עיקרי גרסאותיו, אשר גם הן רחוקות מלהיות ברורות ובוודאי ובוודאי שאינן משכנעות ואין בהן כדי להטיל ספק שאשמתו.

השופטים מוסיפים כי סרפו פעל בחוסר אחריות ובעצימת עיניים. יצוין כי השופט שלי טימן אב בית הדים ביקש להוסיף בהכרעת הדין מספר דברים וכתב כי אינו זוכר תיקים רבים שבהן היו עוצמת הראיות ומשקלן רבות כל כך: "אינני זוכר הרבה תיקים שבהם מהימנות המתלוננות כל אחת בדרכה ועפ"י אופייה ברורה וחד משמעית כול כך , שהנאשם משדר חוסר מהימנות ,בלבול, והיעדר כריזמה". השופט הוסיף כי כבר מזמן לא היה בפניהם תיק הקשה כול כך לשמיעה במישור הנפשי.

התובע עידו דרויאן, אמר בתגובה כי הכרעת הדין מאוד חשובה במסר החד משמעי והברור שהיא שולחת, שגם אדם שחושד שהוא נשא חייב להיבדק וחייב להשתמש בקונדום "אחרת הוא עלול למצוא את עצמו נאשם בבית המשפט".