הנדקרת במצעד הגאווה מחפשת את המלאכית

"בהתחלה חיפשתי אנשים שיעזרו לחבר שהוכה, שירחיקו את הדוקר, ואז קלטתי פתאום המון דם וחתך רציני ביד. כולם נבהלו מהפצע שלי ואף אחד לא עזר לי. מצאתי את עצמי בסיטואציה שאני צועקת 'תעזרו לי', וכולם עומדים וצופים ואף אחד לא עוזר. ואז הגיעה בחורה אתיופית שתפסה לי את הידיים ואמרה לי להירגע. הייתי בהיסטריה אבל היא הושיבה אותי על המדרכה והרגיעה אותי עד שהגיעו לטפל בי. הבחורה הזאת ישבה איתי עד שנכנסתי לאמבולנס. היא הייתה מדהימה".

ארבעה ימים חלפו מאז נדקרה ליגל טרזי, תושבת גבעת זאב בת 18.5, על ידי חרדי במצעד הגאווה הירושלמי. ארבעה ימים שבהם ההפתעה לא מרפה. לא ההפתעה מהדקירה עצמה כמו מהעובדה שאיש לא ניגש לסייע לה. איש מלבד בחורה אחת שנאותה לעזור. היום (ב'), יממה לפני הפגנת מחאה שמתכננים הגייז נגד האלימות במצעד, היא מבקשת להודות לה.

ביום חמישי הגיעה טרזי עם שני חברים למצעד בירושלים. היא ביקשה לתמוך בחבריה הנמנים עם קהילת הגייז בישראל. על המתיחות הגדולה

שליוותה את המצעד שמעה עוד לפני שהגיעה אליו, אולם גם בסיוטיה הגדולים לא תיארה תסריט בו תיפצע מדקירה במהלכו. "צעדנו אני, חברי אדם רוסו וחברה נוספת ופתאום קפץ עלינו מהצד בן אדם. בהתחלה ראיתי אותו מרביץ לאדם, ואני חטפתי רק מכות מהמקל של הדגל שאדם החזיק. ניסיתי לברוח משם, והדבר האחרון שראיתי לפני שהבחנתי בדם על הידיים שלי, היה חרדי משתולל עם הדגל של אדם – דגל הגאווה".

כאשר הבינה שנפצעה בידה ניסתה טרזי לבקש מבאי המצעד להושיט לה עזרה. אבל איש לא נענה מלבד אותה בחורה אתיופית. "הבחורה הזאת ישבה איתי עד שנכנסתי לאמבולנס. היא הייתה מדהימה", מספרת טרזי ומבקשת להתנצל בפניה. "אני רוצה לומר לה סליחה על שצעקתי עליה. כנראה מההיסטריה התחלתי לצרוח, במיוחד שראיתי שכולם בורחים ממני. הייתה לי קשת על הראש וצעקתי עליה שתוריד לי את הקשת כדי שאותו חרדי לא יזהה אותי ויבוא לדקור אותי שוב. פחדתי שהוא יחזור. צעקתי עליה גם שתתרחק ממני וכל מיני. אני לא זוכרת בדיוק. מה שאני זוכרת זה שהיא עדיין הייתה שם והרגיעה אותי, על אף כל הצעקות. הייתה שם חברה שלה שאמרה לה 'תעזבי אותה, מה את חושבת שאת עושה', אבל היא אמרה שהיא לא עוזבת אותי עד שהיא רואה שלוקחים אותי לבית החולים".

בזמן שפונתה לאמבולנס קשר העין של טרזי עם המלאכית שלה ניתק. מאז היא מנסה בכל דרך אפשרית לאתר אותה. "כשנכנסתי לאמבולנס חיפשתי אותה בעיניים כי היו המון מאבטחים ואנשים שהרחיקו אותי מכולם. ככה איבדתי אותה. כשהגעתי לבית החולים נזכרתי בה שוב ושאלתי את כל מי שהגיע לבקר אותי אם הוא יודע במי מדובר, אבל אף אחד לא מכיר אותה. אני מרגישה שאני חייבת להכיר אותה, מאוד רוצה לראות אותה ולדבר איתה לפחות עוד פעם אחת. קודם כל לומר לה תודה וסליחה".

המחשבה כי איש מצופי המצעד לא הושיט לה עזרה כי חשב שהיא "לסבית עם איידס" חלף במוחה של טרזי מספר פעמים. "אני סטרייטית שבאה למצעד כדי לתמוך בחברים טובים שלי. יכול להיות שלא עזרו לי בגלל שחשבו שאני לסבית ושיש לי איידס, אבל אני לא רוצה להכליל. הרבה שאלו אותי אם זו הסיבה שבגללה לא עזרו לי, אבל אין לי תשובות אני פשוט המומה מכך שאף אחד, חוץ מאותה בחורה, לא עזר".

ומה באשר לדקירה עצמה? "אני בעד דמוקרטיה, בעד להפגין ולמחות על מה שמאמינים. אבל יש גבולות. לנסות לרצוח אנשים זה הרבה מעבר למוגזם. אני משווה את המעשה של אותו אדם לרצח רבין – בן אדם ניסה לרצוח בגלל שאנשים לא חושבים כמותו. ברור שיש בי פחד להפגין, אבל הוא ייעלם ומהר. למצעד הבינלאומי באוגוסט 2006 אני אגיע".

מחר (ג') בשעה 19:00 מתכוונים הומואים, לסביות וחברים לקיים הפגנה בסמוך למקום הדקירה, בפינת המלך ג'ורג' ורח' המעלות בירושלים, במחאה על המעשה. טרזי לא תוכל להגיע. היא בשלבי החלמה. "אנשים מהקהילה אמרו לי שאני לא צריכה להגיע כי הם יפגינו שם בשבילי. אני רק רוצה לומר תודה לכל מי שעזר לי".