"תומר נרצח, ואנחנו הפכנו לקורבנות"

ההורים של תומר הירש שמעו לראשונה על רצח בנם ברדיו. זה היה בינואר 98'. תומר היה רק בן 24. הוא עבד כמדריך בפנימייה. אחד החניכים שלו, נער בן 16, נכנס לחדרו לפנות בוקר ושיסף את גרונו בסכין. מאוחר יותר הסביר שעשה זאת כנקמה על כך שהמדריך לא קיבל בהבנה את מנהגי השתייה שלו ולא הרשה לו לישון יחד עם חברתו. החברה, א', אז בת 17, היתה שותפה לתכנון הרצח, וסייעה גם לנקות את הזירה.

במאמצים רבים הגיעו איתן וגילה לראש השירות למען הילד, שדווקא מצאה אותם הורים ראויים בתנאי שיעברו טיפול נפשי על חשבונם. בכל מקרה, לא הותר להם לאמץ ילד ישראלי, אבל אחרי חצי שנה של טיפול נסעו ההורים לאוקראינה ואימצו שם עוד בת. זאת היתה הנחמה הקטנה שלהם. "הרגשנו שיש לנו חור בלב שאנחנו חייבים לסגור אותו", הם אומרים. "הילדה הזו הכניסה הרבה מאוד שמחה לחיים שלנו. זה כמו משחה על פצע שורף. לא מרפא, אבל עוזר מאוד".