גשר לונדון לא יתמוטט

ברגע הראשון חשבתי שאלה בעלי המסעדות של פאריז, שבאו לנקום על העברת המשחקים האולימפיים ללונדון. אבל היות ואני מכיר כמה מסעדנים פאריזאים, מיד הבינותי שזה לא טעים, והם לא יעשו זאת.

יותר מ-60 שנה אחרי ההפגזות הנאציות, לונדון שוב תחת מתקפה. ניתן רק לקוות שהטרגדיה הזאת תחזיר לבני לונדון בני ה-80 את זכר נעוריהם, עת החזיקו מעמד תחת ההפגזה הכבדה. אני חושש שהמודיעין הבריטי דווקא היה מודע הפעם למה שעומד להתרחש. על כן ייעץ לטוני בלייר לקיים את ועדת שמונת הגדולים בעולם (G8) בצפון סקוטלנד, רחוק ככל האפשר מן הבירה.

האנגלי חייב לשמור על איפוק וקור רוח. אסור שיראו חלילה ששפתיו רועדות. מכאן בא הביטוי Upper Stiff Lip - שפה עליונה נוקשה. יש רק פעם אחת בחיים בה מותר לג'נטלמן אנגלי להתרגש - לקראת הסוף. הדוגמה הטובה ביותר היא האדמירל נלסון, המנצח הגדול של קרב טרפלגר - שזה עתה צוינו 200 שנה להיערכו. מפקד הצי האנגלי ניצח, אבל נפצע פצעי מוות. משהבין שאלה רגעיו האחרונים, אמר לסגנו: "תן לי נשיקה" (אף שהיה סטרייט לגמרי, ואף חטף את אשת השגריר בנאפולי, ליידי המילטון).

דוגמה נוספת לקור הרוח המפורסם: ב-2 בספטמבר 1666 עלתה לונדון באש. המלך צ'ארלס השני עקב אחר האסון בקור רוח בחברת אהובתו. כאשר האש כובתה סוף-סוף, הזמין המלך את האדריכל המלכותי, סר כריסטופר רַן, והורה לו: "בנה לי לונדון חדשה בבקשה". וכך היה. עד היום עומד פסל מוזהב במקום בו הקים האדריכל את הבניין החדש.

ב-1066 כבש את לונדון דוכס נורמנדיה, וויליאם "הכובש". הוא הקים מיד את הטירה המפורסמת, ה-Tower of London, ואמר: הודות למגדל הזה, העיר לא תיכבש לעולם. והוא צדק. כמאה שנים לאחר מכן, ב-1588, שלחו הספרדים צי כדי לכבוש את אנגליה - והרוח פיזרה את הספינות. מלך ספרד רגז על מפקדיו: שלחתי אתכם להילחם באנגלים, לא באיתני הטבע.

הספרדים יותר רגשנים כנראה מהאנגלים. הם כזכור שינו כיוון אחרי מתקפת טרוריסטית. אין סיכוי שהאנגלים יעשו זאת. אחד ממוצרי הלוואי של מתקפת הטרור, עליו ודאי לא חשבו המחבלים, עשוי להיות העצמת תסביך העליונות של ג'ורג' בוש. הוא יכול לחשוב: אותנו הם תקפו עם ארבעה מטוסים, את ארץ האם בריטניה - עם ארבעה אוטובוסים. גוד בלס אמריקה.  

פרופ' מיכאל הרסגור, היסטוריון