"הדבר הראשון שעשיתי היה לעלות למטוס ולעוף שוב"
ערן חמו עבר תהליך שיקום ממושך אחרי שנפגע בעת נחיתה וברגע שחזר לעצמו חיפש את המצנח הקרוב ביותר כדי לחזור לשמיים. "הסיפור שלי לא בא להפחיד את מי שרוצה לעסוק בענף", הוא אומר. "הוא מלמד שאסור לוותר על הדבר המדהים הזה, אלא בסך הכל לנהוג על פי הכללים"
"חשוב לי להעביר לכמה שיותר צנחנים את ההבנה שהגבול בין ההנאה הבלתי מוסברת שבספורט לבין האסון, הכאב והנכות חלילה, הוא דק, דק מאד". את הדברים האלו אומר ערן חמו, בן 33, שעבר כבר אלפי צניחות בחייו. כל אחת הייתה חוויה בפני עצמה אבל את הצניחה ב-10 באפריל 2001 הוא לא ישכח. אותה צניחה שבסופה התרסק, היא גם זו שלימדה אותו מהי אהבה אמיתית לענף בו הוא עוסק.
"כל מי שעשה צניחה חופשית לפחות פעם אחת מכיר את ההנאה הבלתי מוסברת שיש בזה", הוא אומר. "אתה מנסה להסביר למישהו עד כמה החוויה היא מדהימה ומרגשת והוא פשוט לא מבין. בשבילו זה נשמע כמו סוג של טירוף, אבל עד שלא מנסים לא מבינים על מה מדובר וקשה לתאר את תחושת העילוי הזו שהחופש באוויר נותן לנו. כפי שלצערי חוויתי בעצמי, הגבול בין ההנאה הזו לבין אסון הוא דק מאוד".
בין שמיים למים. תחושה שקשה לתאר (צילום - מועדון "פרדייב")
על פי הסטטיסטיקות בצניחה חופשית, מרבית הפגיעות הגופניות נגרמות כתוצאה מנחיתה לא נכונה. ערן, לדבריו, למד על הנתון הזה אחרי התאונה ולא ידע שמספיקה סטייה אחת קטנה כדי לגרום נזק קשה. "במאות הצניחות שעברתי מעולם לא חששתי מהפגיעה בקרקע. החששות שלי תמיד התמקדו בבעיות טכניות של החופה, התנגשות אווירית, בעיות ציוד וכדומה. תמיד לאחר פתיחה טובה (של חופת המצנח – ע.ל) היתה איזו אנחת רווחה קלה ולאחריה צניחה מהירה למטה. מעולם לא חשבתי שדווקא הנחיתה היא החלק המסוכן יותר".
גם היום כשהוא משחזר את אותם רגעי נחיתה, הוא נשמע כאילו זה קרה לפני זמן קצר ולא אי שם ב-2001. "ברגע הפגיעה, מהרעש של הגוף שניטח בקרקע, שמעתי כאילו זרקו לידי שק תפוחי אדמה. הדבר הראשון שאני זוכר זה תחושת השתאות – 'איך זה קרה לי?. אחרי כמה שניות התחלתי לעכל מה שקרה, ראיתי שנפגעתי חזק ברגליים ובעמוד השדרה. הסתכלתי בזווית העין על אצבעת הרגליים, הזזתי אותן והצלחתי והבנתי שאם הן זזות אני לא משותק לגמרי. באותו יום היה במתחם הפנגינג של ספורט אקסטרים אז היו אמבולנסים בשטח והם הגיעו אלי בתוך דקות. חילקתי לאנשים הוראות. ביקשתי מהפראמדיקית באמבולנס לחייג לאשתי רק כשהגענו למיון, כדי שתאמר לה ששברתי את הרגל ולא תלחיץ אותה".
"סיבותיה של אותה נחיתה קשה נבדקות עד היום, מאחר ומבחינתי לא בוצע שום מהלך קיצוני או לא שגרתי והפגיעה בקרקע הפתיעה אותי בצורה מוחלטת. ריסקתי בצורה קשה את שתי כפות רגליי ושתי חוליות בעמוד השדרה. רק המזל ואלוהים עזרו לי לא ללקות בשיתוק מוחלט מהמותניים ומטה והסיכויים לא היו לטובתי, בלשון המעטה".
ערן מדגיש כי העובדה שהוא מספר על התאונה שאירעה לו (עליה כתב גם בפורומים שונים של צניחה חופשית) לא באה כדי להפחיד צנחנים או להזהיר אנשים ששוקלים להיכנס לתחום. "להיפך", הוא מבהיר. "הכוונה היא לומר שאסור לוותר על הדבר המדהים הזה, אלא בסך הכל לנהוג על פי הכללים. אני חושב שדווקא אני זה הדוגמא החיה הטובה ביותר לכך שאחרי מקרה כזה אין מה שיעצור אותך בדרך חזרה. אכלתי חצץ בכמויות במהלך השנה שאחרי התאונה, אבל ברגע שיכולתי הדבר הראשון שעשיתי היה לעלות למטוס ולעוף".
"חשוב לי שצנחנים – גם חדשים וגם ותיקים – יקבלו זווית ראיה מפוכחת יותר של הסכנות, בתקווה שאיש לא יגיע למצב אליו אני הגעתי. הניתוחים, הפחד מפני הפגיעה הפיזית לצמיתות, חוסר היכולת לזוז ולבצע דברים שנראים לנו טריוויאלים כמו ללכת לשירותים. כל מה שאתה רוצה באותה תקופה של חמישה חודשים בבית החולים זה רק לראות אור יום ולנשום נשימה עמוקה של אוויר צח במקום ריח של תרופות וזריקות הרגעה שאתה מקבל בכמויות, כדי להקל על הסבל שלמעשה אתה גרמת לעצמך. צריך לרכז את כל הכוחות על מנת לצאת מזה ורק אם יש לך הרבה כח רצון והמון מזל, אתה מצליח".
בשלבים המתקדמים של תקופת ההחלמה – במהלכה עבר טיפולים הידרותראפיים (שיקום באמצעות שחייה) ופיזיורתאפיים במשך שעות רבות בכל יום - לא הצליח ערן להתאפק והגיע מספר פעמים לביקור ב"פרדייב", אם לא לקפוץ אז לפחות לספוג קצת מהאווירה. באותם ביקורים הוא הבין שאת הלקחים שהוא למד מהתאונה יש כאלו שעוד לא הפנימו. "ראיתי אנשים שממש מתעקשים לצנוח עם חופה ראשית קטנה יותר (גורם לצניחה במהירות גבוהה מאד, הדורשת ותק וכשרון) ושמחתי לראות שהמדריך הראשי פשוט לא מאפשר להם. כששאלתי אותם עד כמה הם מנוסים וכמה צניחות יש להם נדהמתי מהתשובות. אנשים בלי נסיון רוצים לצנוח עם חופה שיכולה להרוג אותם ברגע, רק מתוך רצון להיות 'קולים'. הבעיה היא שהם לא יודעים את זה, כי אם רק היו יודעים לא היו מעיזים לחשוב בכיוון".
ערן, כיום איש עסקים, ממשיך לצנוח ולהדריך צנחנים במועדון בשעות הפנאי וקבוצה בהדרכתו אף זכתה לאחרונה במקום השני באליפות ישראל. "יש עוד המון דוגמאות להתנהגות הרפתקנית ולא מקצועית של צנחנים באוויר, והם פשוט לא מבינים מה כל זה יכול לגרום", הוא מסכם ושולח מסר ברור לכל אלו שהחיידק דבק בהם, כמותו: "אם כל אחד מאיתנו יעצור רגע ויחשוב, אני בטוח שיגיע לאותה מסקנה שאני הגעתי אליה רק לאחר מעשה. צריך להבין שיש סיכונים שפשוט לא שווה לקחת והמחיר בגין הטעויות שאולי אפילו לא תדע שאתה עושה, הוא יקר, לפעמים אפילו יקר מאד".
לפנייה לכתב/ת 
