פטור לכולם, לא מפרנסה

בתשובתה לבג"ץ בנושא חוק טל, גילתה המדינה כי מאז נכנס החוק לתוקף, רק כ-31 תלמידי ישיבה החליטו להתגייס בתום "שנת ההכרעה", ורק קצת למעלה מאלף ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם לצאת מן הישיבה לשנה הזו. אותי זה לא הפתיע. גיוס כל בחורי הישיבה הוא משימה ששום ממשלה בישראל אינה יכולה להתגאות במימושה. אבל הבעיה האמיתית לא הייתה מעולם הצורך הדחוף של צה"ל בשירותם של אנשים אלה - אשר רבים מהם אינם רק לא-ציונים, אלא אף אנטי-ציונים - כי אם בעובדה שהם נעדרים משוק העבודה (לפחות העבודה החוקית), ויש המעריכים כי הם גורעים מן המשק כ-3 מיליארדי שקלים בשנה.

כשכיהנתי כשר הכלכלה והתכנון הצעתי לראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, לחוקק חוק שלפיו כל מי שיבקש להשתחרר מצה"ל מטעמי דת או מצפון, וישכנע ועדה מיוחדת שתוקם לשם כך בכנותו - יקבל שחרור כזה. אמרתי לו כי צעירים חרדים שלא ישרתו בצה"ל יוכלו להצטרף לשוק העבודה, ואפילו לעבוד וללמוד, אם ירצו בכך, מבלי שהמדינה תצטרך להעניק להם קיצבת הבטחת הכנסה, ומבלי שתצטרך לסייע לישיבות רבות כל-כך, כיון שחלק גדול מאוד מן החרדים הופכים בחורי ישיבה רק כדי שלא לשרת בצבא. הרי מעולם לא הייתה תקופה ביהדות שבה כל החברה היתה חברת לומדים, כמעט ללא מפרנסים, עד שקמה מדינת ישראל ופטרה את תלמידי הישיבות מן השירות הצבאי, ואף הגדילה לעשות, כשהפכה ל"קצין הביקור הסדיר" של הישיבות. שהרי מי שנתפס מחוץ לישיבה, אחת דינו: להתגייס לעבודת הצבא.

רבין חשש פן החלטה שכזו תיתפס בציבור כפגיעה בצבא, והעדיף להשאיר את המצב על כנו, כשם שהחליטו כל קודמיו. ברק הגיע לשלטון ב-1999 בעקבות מערכה שקראה לגיוס החרדים, ועל רקע זה, כמו גם על רקע הבג"צים בנושא גיוס בחורי הישיבה, נולדה ועדת טל. אבל החוק רוקן מתוכן: ההחלטה להעניק לבחורי הישיבה את "שנת ההכרעה" דווקא בגיל 23 היא תוצאת לחצם של החרדים. החילונים בוועדה העדיפו כי השנה תינתן בגיל 18, אך החרדים העדיפו לאפשר זאת רק לאחר שהבחור כבר בעל משפחה גדולה, ותלוי לחלוטין בגטו החרדי.

יתכן ששלוש שנים הן זמן קצר מדי להסקת מסקנות, אך נדמה לי שהדבר אינו בלתי אפשרי. ההחלטה הנכונה ביותר, ואולי גם הנועזת מכל, היא לאפשר לציבור כולו להשתחרר מן הצבא מטעמי מצפון ודת. אם הכנסת תעדיף להמשיך ולקיים את חוק טל, יהיה על המערכת - הפרטית או הממלכתית - להקים מסגרת מיוחדת שתארח את בחורי הישיבה ב"שנת ההכרעה", ותאפשר להם לקבל את ההכרעה באמת. הבחורים הללו אינם יודעים עברית על בוריה, אינם יודעים אנגלית, אינם בקיאים במדעים מדוייקים, אינם מסוגלים להפעיל מחשב. כשהחוק מציע להם לעזוב את הישיבה לשנה ולעבוד בחוץ, הם מעדיפים את הבטחת ההכנסה. אין להם מושג כיצד עוברים את הכביש מן הגטו הסגור אל העולם הרחב.

אם לא תוקם מערכת שתעניק לאברכים בשנת ההכרעה את הכלים, באמצעותם יוכלו להתפרנס - יהיו המספרים של עוזבי הגטו קטנים גם בעתיד. ההכרעה צריכה עכשיו להיות שלנו: לאפשר לתלמידי הישיבה להשתחרר מהצבא ולהצטרף לשוק העבודה, לבנות עבורם מערכת למשך שנת ההכרעה, כדי שיוכלו באמת להחליט אם לשוב לישיבה או להתגייס ולעבוד. האפשרות השניה היא להמשיך את המשחק האין-סופי בין בג"ץ לבין הממשלה, שאינה מגייסת את החרדים וגם לא מאפשרת להם לעבוד.