שחררו לחופשי את האינטרנט האלחוטי

הסתובבתי לי בתל אביב עם הלפטופ שלי, 30-T שהשגתי במחיר מציאה, חיפשתי לי מקום נחמד לשבת בו, לראשונה עם לפטופ בעל חיבור אלחוטי, בכל זאת, רק היום שידרגתי אותו ל-512 מגה זיכרון. היה מן הראוי שלא אלך הביתה אלא אשב לי ליהנות ברחובותיה היפים של תל אביב. רק חיפשתי לי מקום לשבת, והרחובות של תל אביב היו שטופי לחות נוראית והחזאי מסר שזו רק התחלה.

נכנסתי לדיזנגוף סנטר ופתחתי את המחשב תוך כדי הליכה, דבר שאינו מומלץ מבחינה בטיחותית, אך נזרום עם זה, אמרתי לעצמי. חיכיתי שהאנטנה האלחוטית שלי תהבהב לי להודיע לי שמצאה לה מקור אנרגיה. אך לאו.

בתחילה עצרתי איש ממאבטחי המקום, שאלתי אותו להיכן אפשר למצוא איזור המחובר לאינטרנט, שאלה שנראתה לי תמוהה כי ידעתי שכל הסנטר הוא מרכז שכזה, אך מטעמי נימוס חיכיתי לתשובה והוא אמר לי שבכל בית קפה יש אפשרות להתחבר, אך זה עולה כסף. 

ירדתי קומה אחת לבית קפה והדלקתי את המחשב שוב. "הבה ונתחכמה להם" אמרתי לעצמי, אך הם התחכמו לי. בירור קצר עם מנהל המשמרת שעשה אותה שעה את ארוחת הערב המוקדמת שלו העלה שחצי שעה של חיבור אצלם תעלה לי שבעה שקלים שלמים. שבעה שקלים כדי שהלפטופ שלי יוכל לדבר עם ה-IP שלהם.

יצאתי משם ועליתי לקומה בה נמצא הגשר המחבר את שני הסנטרים. ליד הפיצריה גם לא היה אינטרנט. "מילא", נשב על הבר ונסתכל מחלונות הגשר על המכוניות החולפות מטה, אמרתי לעצמי, זה הכי קרוב למדיטציה שאני יכול לחשוב עליו, אך אבוי, המדיטציה לא שלמה כשאין אף לא שקע חשמלי אחד לרפואה. משני צדי הגשר. כלום.

למה להציב מכשולים?

טיפשים הדיזנגוף סנטר האלה, במקום שאנשים עם לפטופים ושאר גאדג'טים יבואו ויעבירו את הזמן שלהם במזגן של הסנטר בכיף מול המחשב, הם מעדיפים לשים להם מכשולים.

מתי תלמדו? ברשתות השיווק הגדולות כבר למדו שכשעושים מבצעים גדולים, לא בהכרח מרוויחים עליהם אלא על המוצרים שקונים תוך כדי, פשוט כי אפשר.

האם לא הייתי קונה לי איזה פיצה או משהו לשתות? אולי הייתי מוצא את עצמי לבסוף מול חנות בגדים ונכנס פנימה כדי לקנות איזו חולצה או מכנסיים?

25 שקלים לשעה? בשביל מה?

את הדרך החוצה עשיתי דרך המספרה. יש שם בית קפה. "ניסיון אחרון" אמרתי לעצמי. 25 שקלים לשעה. מקלחת מים קרים.

יצאתי מהסנטר. "אני הביתה לא הולך" אמרתי לעצמי, אשב בבית קפה ואגלוש ברשת להנאתי - חינם. בתי הקפה באיזור כיכר רבין וצומת ארלוזורוב ואבן גבירול כבר מספקים אינטרנט חינמי, אפילו כרטיס רשת אלחוטי הם מספקים לבעלי קופסאות ישנות.

עד שהגעתי לכיכר מסריק. האנטנה של הלפטופ שלי התחילה להבהב, ממש התרגשתי. איזה כיף, כמו שצריך, בלי ללכת הרבה. המציאות של הרחוב צריכה להזמין אותנו להיכנס לתוכה, ככה ממש, כמו בכיכר מסריק: בוא אורח יקר, תהנה מאינטרנט שעף ברוח, בוא שב לך בגינה או תתרווח לך בבית קפה, רק תבחר מה שבא לך, שב ותהנה.

ככה הרגשתי שמתייחסים אלי, סוף סוף מתייחסים אלי כמו שאני אוהב, מזמינים אותי לחופש הבחירה, אין חופש גדול מזה. המהירות עמדה על 33kbps בקו היורד, מתאים בדיוק לגלישה נעימה באינטרנט, כולל שיחה עם איכות קול מצויינת בסקייפ וכמעט בלי ניתוקים במסנג'ר של מיקרוסופט.

ניב קלדרון, סטודנט לסוציולוגיה