תיעוד של טירוף

"הטיהור האחרון של סטלין", סרטו התיעודי של אלן רוזנטל שמוקרן בפסטיבל ירושלים, מביא את סיפורן של שתי פרשיות נשכחות כמעט: הוצאתה להורג של צמרת התרבות היהודית ברוסיה הסובייטית, וניסיון לקטילת צמרת הרופאים היהודים. יון פדר על טירוף בלתי נתפס

יון פדרפורסם: 13.07.05 , 10:10

בינואר 1948, נמצאה מוטלת בכביש צדדי במינסק גופת גבר אנונימי. לכאורה עוד תאונת פגע וברח. עד מהרה התברר כי

ההרוג הוא שלמה מיכואלס, היהודי הנודע ביותר בברית-המועצות, שחקן ובמאי התיאטרון האידי במוסקבה. יומיים קודם לכן

הוא נחטף בידי סוכני הנ.ק.וו.ד (המשטרה החשאית הסובייטית) שהוציאוהו להורג והסוו את רציחתו כתאונה.

רצח מיכואלס נעשה בהוראתו הישירה של יוסף ("שמש העמים") סטלין, מנהיג ברית-המועצות. הרצח היה מהלך הפתיחה של התקף פארנואידי ואנטישמי מצידו של סטלין, שראה ביהודי רוסיה שלאחר מלחמת העולם בוגדים בפוטנציה ושליחי האמפיריאליזם העולמי.

"הטיהור האחרון של סטלין" (ראו קטע וידאו) מביא את סיפור חיסולה של הצמרת התרבותית היהודית בברית-המועצות, מנקודת מבט שהיא בו-בזמן אישית - עדויות בניהם ובנותיהם של קורבנות הפרשה - וגם פרשנית-היסטורית. זהו סרט קטן, חכם ומיומן מאוד. אלן רוזנטל תופר באופן קיצבי ומרתק קטעי ארכיון נדירים שנחשפו רק בעשור שעבר (סטלין במצעדי ראווה, שלמה מיכואלס בתפקידים שיקספירים על בימת התיאטרון היידי), עם עדויות ממקור ראשון (בתו של מיכואלס, בניהם של הסופרים פרץ מרקיש, דוד ברגלסון ואחרים) ועם דברי פרשנות ממוקדים של חוקרי ההסטוריה הרוסית בתקופת סטלין. השזירה הקיצבית של הויז'ואל עם קטעי העדות, הופכת את הסרט הזה לסיפור מרתק של טירוף שלטון עריצים ושרירות ליבה של הרודנות.

והסיפור הזה בלתי נתפס.

הפוגרום החדש

היום אנחנו כבר יודעים שסטלין הוא רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה של האנושות. היום אנחנו כבר יודעים שסטלין חיסל את מרבית יריביו, "בוגדים" מדומיינים והמוני אזרחים "סתם", בשיטות קבועות: מקצתם נרצחו באופן מסתורי, מקצתם הוצאו להורג בתום משפט ראווה שבהם הואשמו

בהאשמות שווא. בכל הטיהורים הללו הסתייע סטלין במשטרה החשאית הנאמנה שהטילה משטר של טרור צרוף. כך גם במסע טיהור הצמרת היהודית.

אדוורד רדזינסקי, היסטוריון ומחזאי רוסי נודע, מכנה את המסע לחיסול צמרת היהדות הרוסית, בביוגרפית-ענקים שכתב על סטלין (ושראתה אור לאחרונה בעברית בספרית מעריב) - "פוגרום חדש". הפוגרום הזה התרחש על רקע המלחמה הקרה שבין ברית-המועצות והמערב, והוא הוזן בפארנויה החולנית של סטלין שראה על כל צעד ושעל בוגדים כביכול, באנטישמיות הגלויה שלו ובאישיותו הרצחנית נטולת העכבות והמעצורים. סטלין מזהה את יהדות רוסיה כולה כפוטנציאל בגידה אחד גדול. היהודים נתפסים בעיניו כ"קוסמופוליטים חסרי מולדת" וכבעלי "נטייה לדברים זרים". קבלת הפנים הנלהבת שבה קיבלו אלפי יהודי מוסקבה את פניה של גולדה מאיר, השגרירה הראשונה של מדינת ישראל הצעירה, היא בעיניו הוכחה "כי אלפי יהודים הם מרגלים בכוח שלבם במדינה עוינת".

את כל זה סטלין מחליט לבלום ולהכחיד. והוא נוקט בטכניקה המקובלת עליו: רצח וטרור. ראשון הקורבנות הוא גם הבכיר שבהם – שלמה מיכואלס, גדול האמנים היהודים ברוסיה של מחצית המאה ה-20. אחריו נאסרים 15 מגדולי הסופרים והאינטלקטואלים היהודים ברוסיה, בהם איש התיאטרון בנימין זוסקין, המשורר פרץ מרקיש, הסופר היידי דוד הופשטיין ואחרים. כולם פטריוטים סובייטים וקומוניסטים נאמנים. זה לא עוזר להם כהוא זה. להפך, זה מגביר את החשד כלפיהם. משך שלוש שנים הם מעונים ונעלמים בבתי כלא, עד שמובאים למשפט, מואשמים בריגול ובבגידה, ובאוגוסט 1952הם מוצאים להורג.

משפחותיהם - על נשיהם, בניהם ונכדיהם - משוגרים למחנות עבודה בקאזחסטאן למשך עשר שנים, "כיאה" לבני-משפחה של "בוגדים". זמן קצר אחר-כך נאסרת קבוצת רופאים יהודים. הפעם התואנה היא כי הם זממו להרעיל למוות את בכירי המשטר הסובייטי ואת סטלין בראשם. המהלך הזה למרבה המזל ניגדע עם מותו של סטלין ב-1953.

אין זו הפעם הראשונה שאלן רוזנטל מביא סרט תיעודי יהודי לפסטיבל. לפני שנתיים הוא הציג בשיתוף עם ניסים מוסק את "זכרונותיו הסודיים של אייכמן". עיקר מומחיותו של רוזנטל, פרופ' בחוג לעיתונאות ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא בכתיבת תסריטים לסרטים דוקומנטריים וסרטי דוקו-דרמה. ההתמחות האקדמית שלו באה היטב לידי ביטוי גם בסרט הזה. התסריט של "הטיהור האחרון של סטלין" אפקטיבי בישירותו ובפשטותו, קולח ומביא סיפור מורכב בתמצית בהירה. "הטיהור האחרון של סטלין" הוא גם הסרט האחרון, לפי שעה, בשורה של כ-50 סרטים שרוזנטל היה מעורב בהפקתם, בימויים או כתיבתם. סרטים שהוקרנו בין השאר ב-ABC ובערוץ הציבורי PBS בארה"ב, ובערוץ 4 וה-BBC בבריטניה.