חומה, מגדל וקיבוץ על גבעת ג'וערה
מסע בתמונות אל עברה של ארץ ישראל והפעם אל לב רמת מנשה, בעקבות סיפור הקמתו של עין השופט. ראשיתו של הקיבוץ, שהוקם לפני קום המדינה בשיטת "חומה ומגדל", מונצחת בארכיון הקיבוץ
החודש לפני 68 שנים, ב-5 ביולי 1937, יוצאים מייסדי עין השופט להקים את קיבוצם בלב רמת מנשה, על גבעת ג'וערה (נראית בתצלום למעלה). היו אלו ימי המאורעות והפורעים הערבים, אשר התנגדו להקמת היישוב היהודי בא"י, התנכלו לנפש ולרכוש היהודי. עין השופט, כמו רבים מהישובים שקמו באותה תקופה, הוקם ביום אחד, בשיטת "חומה ומגדל".
היה זה יום חג והתרגשות גדולה. בתמונה: מתארגנים ליציאה בקיבוץ משמר העמק, ליד מוסד שומריה (המוסד החינוכי הראשון של תנועת השומר הצעיר והקיבוץ הארצי). על המשאיות בנוסף לחלוצים הועמסו מבנים מפורקים, ציוד להקמת חומה וגם עצים לנטיעה.
לציון המאורע ערכו תלמידי שומריה מצעד חגיגי וחברי משמר העמק באו להיפרד.
את הציוד להקמת היישוב היה צריך לעלות ברגל לראש הגבעה, לא היתה דרך לרכב.
השטח שעל הגבעה אמנם נקנה מידי האפנדי בעל הקרקע, אבל גם לאריסים ערבים ששכנו במקום היה צריך לשלם כדי שיסכימו להתפנות. בתמונה, מאחור, נראות הגרנות של הכפר הערבי.
השלטון המנדטורי הקצה חיל נוטרים לשמירה וליווי העלייה לקרקע. "מאחורי הקלעים" המפקדים האמיתיים היו אנשי ההגנה אשר נראו ככל החברים שעלו לג'וערה. בתמונה למטה: מאיר רוטברג (לבוש רובשקה), מראשוני קבוצת כנרת והממונה מטעם ההגנה על כל אזור הצפון; החברים שופר והדק, אנשי הבטחון של משמר העמק; עמנואל מרקובסקי מכפר יהושע, מפקד גוש נהלל.
מספר ימים לאחר העלייה לקרקע בא לביקור חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית.
בחודשי החורף נחסמה הגישה אל הגבעה ודרך סלולה היתה מחוייבת המציאות. הסלילה בוצעה ברובה בשיטה ידנית: תחילה חפרו "צורת דרך", אחר כך נפצו אבן ל"דֶבֶּש" וחצץ, סדרו אבן לצד אבן ועל כל זה יצקו זפת חם. גם החברות נרתמו למשימה.
כעבור שנה עוברים החברים לנקודת קבע של הקיבוץ וגבעת ג'וערה משמשת מרכז אימונים לחברי ההגנה.
החיים בקיבוץ נכנסים במהרה למסלולם, החברים מפתחים את ענפי החקלאות. בתמונה למעלה: מי ראה מכונה כזו? טרם היו מכונות לאיסוף חציר, ייבוש הקציר בוצע בערמות בשדה. כדי לבנות ערמות אלו השתמשו בדחפור המונע ע"י שני סוסים - מה שנקרא "דחפור שני כח סוס". בתמונה למטה: להחמצת הירק לבהמות היו משתמשים בבְּרָרָה של ההדרים. וכדי למצות את המיץ לצורכי החמצה נבנתה גליוטינה לחיתוך הפרי (וגם אצבעות מדי פעם).
לצפייה במסעות נוספים אל העבר ולקריאת הפרקים הקודמים לחצו כאן