רפורמת בכר יצאה לדרך. מי ירוויח, מי יפסיד?

הרפורמה בשוק ההון יוצאת לדרך. לאחר שבועות ארוכים של דיונים, אושרה השבוע רפורמת בכר בוועדת הכספים של הכנסת, לקראת העלאתה לקריאה שנייה ושלישית במליאה ככל הנראה בשבוע הבא.

ההכרזה הרשמית על הרפורמה על ידי האוצר היתה לפני פחות משנה. אז הציגו בנימין נתניהו, ומנכ"ל משרדו, יוסי בכר, את עיקרי הרפורמה שגיבשו, במרכזה הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. 

מאז עבר הנוסח המקורי של ההצעה מספר גלגולים. בשבועות האחרונים, לאחר שעברה הרפורמה את אישור ראש הממשלה, וקריאה ראשונה בכנסת, הבינו הצדדים הנוגעים לדבר - הבנקים, הברוקרים, חברות הביטוח וסוכני הביטוח - כי הרפורמה תצא לדרך, וכל שנותר להם היה להפעיל מכבש לחצים אדיר על חברי ועדת הכספים, בניסיון של כל צד לשפר עמדות ולמזער נזקים, לקראת אישורה הסופי במליאת הכנסת.

לקראת יישומה של הרפורמה נבחן כאן כמה שאלות הקשורות להשפעתה עלינו האזרחים, על הבנקים הגדולים והקטנים, על חברות הביטוח ועל הברוקרים הפרטיים, וננסה להשיב על השאלה  מי ירוויח ומי יפסיד.  

הציבור

היעד העיקרי של הרפורמה, כפי שמדגישים באוצר, הוא שכלול שוק ההון, תוך הקטנת הריכוזיות במערכת הפיננסית, וצמצום ניגודי העניינים בבנקים. מה הכוונה ואיך כל זה יושג על ידי הוצאת הקופות והקרנות מהבנקים?

קופ"ג היא למעשה מעין בנק קטן במובן הזה שמה שהיא עושה זה לקבל כסף מהציבור - בדיוק כשם שהציבור מפקיד כסף בפיקדונות, ולהשקיע אותו באפיקים שונים - לרבות אגרות חוב של חברות, ובמניות.

כשם שבנק נותן אשראי, כך קופ"ג משקיעה באג"ח של חברות ובכך מספקת להם מקורות מימון. לכן, הוצאת הקופות והקרנות לגופים אחרים מלבד הבנקים תיפתח את שוק ההון ותרחיב את מספר השחקנים שעוסקים בתיווך פיננסי, כאשר היום הבנקים (בפרט שני הגדולים) חולשים כמעט בלעדית על התיווך הפיננסי בשוק ההון הישראלי.

ואיך ירוויח מזה האזרח הקטן? בטוח הארוך, הרעיון הוא שעקב פתיחת שוק ההון לתחרות, הצרכן, הן העסקי והן הפרטי, יישלם פחות על המוצרים הפיננסים. המרווח העצום הקיים כיום על ריביות החובה לעומת הזכות יצטמצם, או אם תרצו נשלם פחות על האוברדראפט. 

כרגע, מבחינה מעשית, לקוח שיש בידיו קופת גמל או קרן נאמנות בנקאית, לא צריך לעשות כלום. כל ענייני הלקוח בסניף ימשיכו להתנהל כרגיל. ההבדל היחיד הוא, שעם הזמן, במהלך הדרגתי שיימשך בשנים הקרובות, ניהול הקופות והקרנות יעבור מהבנקים לגופים שיקנו מהם את חברות הניהול - בהם גופים זרים, חברות ביטוח, וברוקרים פרטיים. הכסף לא ייצא פיזית מהבנק, אלא רק הגוף שמנהל אותו יתחלף.  

עקב הוצאת הקופות והקרנות יפסיקו פקידי הבנק לדחוף ללקוחות את קרנות הבית שלהם, תחת מסווה של ייעוץ אובייקטיבי. מעתה ואילך ימליצו פקידי הבנק ללקוח שירצה לקנות קרן נאמנות אחת ממגוון הקרנות הקיימות בשוק, מבלי שיהיה לבנקאי אינטרס לקדם קרן זו או אחרת. 

עם זאת, נסייג ונאמר כי כל מה שקשור למנגנון לפי יגבו הבנקים עמלת הפצה על הקופות והקרנות שישווקו ומה יהיה גובהה טרם נקבע, והדבר מגובש על ידי האוצר בימים אלה ויובא לאישור ועדת הכספים בשבוע הבא. מה שבטוח הוא, שהמודל לא יהיה נקי וטהור כשם שתיכננה ועדת בכר בהמלצותיה המקוריות, לפיהן הבנקים יגבו את עמלת ההפצה ישירות מהלקוח, והעמלה תיגבה מהיצרנים הפיננסים, כלומר אותם גופים שיקנו את הקופות והקרנות. 

כשהעמלה נגבית מהיצרן - ומועמסת באופן עקיף על הלקוח - הלקוח לא יהיה מודע לעמלה שהוא משלם כיוון שהיא תהיה סמויה. בשורה התחתונה, אמנם מגוון הקרנות והקופות שישווקו בבנקים לצרכן יגדל, אבל לא בטוח שנשלם עליהם פחות, אם לא יותר.

הבנקים הגדולים

הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים - בניגוד לדעה הרווחת, לא 'יידפקו' מהרפורמה. כלומר, כלל לא בטוח שהם ירוויחו פחות בגלל הוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות. זאת, משני טעמים.

האחד הוא, כי הם יקבלו תמורה גדולה ממכירת קופות הגמל והקרנות. שנית, אם קודם מכרו הבנקים לציבור את נכסי הבית שלהם וגרפו על כך דמי ניהול אדירים, הרי שכעת הם ימכרו אמנם מוצרים של גופים אחרים, אבל יגבו על כך עמלת הפצה. גובהה יהיה אמנם נמוך מדמי הניהול שגבו על נכסי הבית, אבל מצד שני, הם יגבו אותה על עוגה שלמה, כלומר על כל המוצרים של כולם. 

זו הסיבה מדוע היה כל כך חשוב לבנקים להילחם על עמלת ההפצה, ובקרב הזה הם השיגו את מה שרצו. בתחילה הוחלט (בין השאר תודות ללחצים שהפעיל יו"ר הפועלים, שלמה נחמה על רה"מ), לאפשר גביית עמלת הפצה על קרנות הנאמנות בלבד, ובימים האחרונים הוחלט לאפשר זאת גם על קופות הגמל.

אז למה הבנקים ממשיכים עד לרגע האחרון לבכות ולצאת נגד הרפורמה? ראשית, כדי לנסות להוציא כמה שיותר הטבות והקלות בהליך חקיקת הרפורמה. כל הקלה כזו טומנת בחובה מיליארדי שקלים. כך למשל הניסיון שלהם לבקש הקלת מס על הנכסים שיימכרו, בסדר גודל של עד מיליארד שקל, שירדה מהפרק לאחר שחברי וועדת הכספים התנגדו לכך. 

אבל יותר מכך - מדובר בשיקולי אגו ויוקרה. הבנקים פשוט לא אוהבים את העובדה שמוציאים מהם ניהול נכסים פיננסים בהיקף כה עצום (כ-250 מיליארד שקל). נכון שהם ימשיכו לקבל את הכסף כיוון שהם יגבו עמלת הפצה על כל קרן שימכרו, אבל זה הופך אותם לפלטפורמה שיווקית בלבד והם רואים בכך פגיעה במעמד שלהם.

הבנקים הבינוניים

הבנקים הבינוניים רשמו לעצמם ניצחון חלקי במובן הזה שהם קנו לעצמם זמן כפול מאשר הגדולים עד להיפרדותם מהקרנות והקופות שלהם. הזמן הזה שווה כסף, והרבה - בנק המזרחי למשל הרוויח קרוב ל-150 מיליון שקל בשנת 2004 מניהול הקופות והקרנות שלו. אלא שבקשתם לאפשר להם להחזיק בקופות ובקרנות (עד נתח שוק של 5%) נדחתה.

טענת הבנקים הבינוניים במהלך השבועות האחרונים, מאז התפצלו הבנקים לשני גושים - הגדולים לעומת הבינוניים - במאבקם ברפורמה, היתה כי יש לנצל את הרפורמה כדי לבצע אפליה מתקנת לטובתם.

הם ניסו לשכנע את חברי ועדת הכספים כי אם לא יאפשרו להם להמשיך להחזיק בקופות ובקרנות - לא רק שלא תגבר התחרות במערכת הבנקאית, אלא שהיא תופחת כי כוחם של הבנקים הבינוניים יקטן לעומת לאומי והפועלים הדורסניים.

מה שכן, הם הצליחו לקבל הטבה נוספת ברגע האחרון: הוחלט כי יתאפשר להם להיכנס לתחום הביטוח חיים מוקדם יותר מהבנקים הגדולים. השאיפה היא כי בזמן זה הם יצליחו לבסס לעצמם נתח שוק, לפני שהפועלים ולאומי ייכנסו לתמונה.

הברוקרים הפרטיים

לברוקרים הפרטיים יהיה כעת פוטנציאל מצוין להגדיל משמעותית את נתח השוק שלהם במכירת המוצרים שלהם. זאת לאור העובדה שפקידי הבנק - שעד עתה המליצו ללקוחות שבאו לסניף כדי לקנות קרן נאמנות - רק על מוצרי הבית שלהם - יכוונו את הלקוחות למגוון רחב של מוצרים, בין היתר של הגופים הפרטיים השונים, כמו למשל כלל פיננסים, מיטב, אנליסט, ואקסלנס נשואה.

עם זאת, הברוקרים מאוד לא מרוצים מההחלטה שהתקבלה לפיה הם יצטרכו לשלם עמלת הפצה לבנקים שישווקו את הקרנות והקופות שלהם. הם כמובן תמכו בהמלצות המקוריות של ועדת בכר, שדיברו על כך שהבנקים ימכרו את הקרנות שלהם ואת העמלה יגבו מהלקוח ולא מהם. 

בשבוע הבא יציג האוצר את המודל שגיבש לקביעת המנגנון המדויק של העמלה שתיגבה ושיעורה. הברוקרים טוענים כי אם העמלה תהיה גבוהה - הדבר יפגע אנושות ברווח שלהם. אבל מה שיותר מטריד אותנו, כצרכנים, הוא שאת העמלה הזו יעמיסו הברוקרים עלינו, והמשמעות היא שהם יגבו דמי ניהול גבוהים על המוצרים שלהם. 

עם זאת, הם לא יוכלו להעמיס עמלות גבוהות מדי על הלקוחות, מאחר ואם כך יהיה יעדיפו הלקוחות לקנות מוצרים תחליפיים עליהם לא נגבים דמי ניהול גבוהים, אם בכלל, כמו למשל תעודות סל, או אג"ח זו או אחרת.

עוד אומרים הברוקרים: בגלל שהעמלה תיגבה מהם ולא מהלקוח, ימשיכו להיווצר ניגודי עניינים בבנקים - נגע שהרפרומה ניסתה להיחלם בו. זאת מאחר ויהיו מוצרים שעליהם  הבנקים יגבו עמלת הפצה מהיצרן כמו קרן נאמנות של ברוקר פרטי, ומאידך יהיו מוצרים עליהם הבנק לא יקבל עמלת הפצה - למשל אג"ח. ולכן, שוב, במסווה של ייעוץ אובייקטיבי, ייתכן שפקיד הבנק יכוון למוצר אחד על פני האחר.

ובעיה נוספת: אם עמלת ההפצה תיהיה נתונה למו"מ בין הבנקים לברוקרים (כלומר כל בנק יגבה עמלה שונה מהברוקרים - אחת ההצעות שהועלו) עלול להיווצר מצב בו אם גוף לא התקשר בהסכם הפצה עם בנק כלשהו, אותו בנק לא ימכור כלל את הקרנות שלו. הדבר יפעל לרעת הבנקים הקטנים ביחס לבנקים הגדולים. למשל: אם אתה לקוח של בנק המזרחי, ואתה מעוניין לקנות קרן של חברת אנליסט לצורך העניין, ואותה חברה לא התקשרה עם בנק המזרחי - לא תוכל לקנות קרן זו דרך הבנק. כאמור, באוצר שוקדים על הדרך האופטימלית לקביעת המנגנון וזה יפורסם בשבוע הבא.

סוכני הביטוח

כשהועלה הנוסח הראשוני של ועדת בכר לרפורמה, קמו וזעקו סוכני הביטוח. "ענף שלם של סוכני הביטוח יימחק", הם מחו. זאת, על רקע העובדה שחברי ועדת בכר החליטו לפצות את הבנקים בגין הוצאת הקופות והקרנות, במתן סוכריה של האפשרות למכור ביטוח. אלא שאלה רשמו לעצמם ניצחון עם גיבושו של הנוסח הסופי של החוק. ראשית, יעברו עוד כמה שנים טובות עד שיותר לבנקים להיכנס לתחום, וגם אז, מדובר בביטוח חיים בלבד ולא באלמנטרי, בריאות וסיעוד.

בכל מקרה, הבנקים לא יקבלו דמי הפצה בעבור ייעוץ ביטוחי ויקבלו את התשלום בעבור השירות ישירות מהלקוח ורק ממנו.

סוכני הביטוח, לעומת זאת, יוכלו לשמש משווקים של ביטוחי חיים ובנוסף גם של קופות גמל וקרנות השתלמות - נושא שלא היה קיים עד עתה.  

בכל הקשור לתחום הביטוח הפנסיוני, הוחלט כי ייעוץ הבנקים יהיה לפרט בלבד - לבנקים לא תהיה כל גישה למעסיקים, ארגוני עובדים או גופים המתאחדים קולקטיבית. בכך לא יוכלו לנגוס הבנקים מנתח שוק משמעותי ביותר.

חברות הביטוח

חברות הביטוח מאוד חששו מהעובדה כי הבנקים יוכלו לשווק מוצרי ביטוח עם יישום הרפורמה. חברות הביטוח רגילות לעבוד מול סוכני הביטוח שמשווקים את הפוליסות שלהן בתמורה לעמלה, לטוב ולרע.

חברות הביטוח חששו שאם בנק הפועלים למשל ימכור את מוצרי הביטוח בסניפיו, הוא ידרוש עמלות גבוהות, ויתחרה בסוכני הביטוח, על גבי המרווחים של חברות הביטוח. 

חברות הביטוח יוצאות מרוצות מנוסח החוק שגובש. ראשית, על הבנקים הוטלה מגבלה של מספר שנים עד שיוכלו להיכנס לתחום (5 שנים לאחר המועד בו ימכרו הבנקים הגדולים את הקופות והקרנות), וגם אז הם יורשו להיכנס רק לתחום ביטוח חיים, ולא יוכלו לקבל עמלות הפצה מיצרני הביטוח. 

מעבר לכך, חברות הביטוח יהיו בין אלה שיקנו מהבנקים את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. חברת ביטוח שתקנה קופת גמל, למעשה תרכז את כל תחום החיסכון הפנסיוני בידיה: גם תחום הביטוח חיים שבידה ממילא, גם תחום קרנות הפנסיה אליו נכנסו חברות הביטוח בשנה האחרונה, וכעת יוכלו לחלוש גם על קופות הגמל.

נתניהו ובכר: המנצחים הגדולים

מבחינה ציבורית, שר האוצר, בנימין נתניהו, מנכ"ל משרדו, יוסי בכר, והממונה על שוק ההון, אייל בן שלוש, שעמדו בראש הצוות שגיבש את הרפורמה, יצאו המנצחים הגדולים. למרות שנוסח החוק עבר גלגולים שונים, ובסופו של דבר הוכנסו שינויים ופשרות ביחס למודל המקורי שהוצע על ידי האוצר, בראשם נושא עמלת ההפצה, הרי שבשורה התחתונה, ייזכרו אלה כמי שהוציאו לפועל את הרפורמה ההיסטורית המפרידה מהבנקים את קופות הגמל וקרנות הנאמנות.