העלבון של סבא שלי

יש לי רק שאלה אחת לשאול: למה? למה הצבא לא עושה כלום? רוצים לגרש אותנו מהבית, סוגרים אותנו בגטו, משפילים אותנו בכל מחסום ונותנים לערבים להרוג אותנו. למה הם לא נכנסים לעזה ומשליטים שם סדר, במקום להביא לפה 15 אלף חיילים שישמרו שאף אחד לא יכנס לגוש? שיכנסו לעזה וישמרו שאף אחד לא ייכנס לשטח של מדינת ישראל. אני מרגישה שהצבא שכח את תפקידו, מי האויב אנחנו או הערבים?

אחרי הפיגוע הלילה בציר כיסופים שבו נהרגו הלילה רחל ודב קול, נפלו פצמ"רים. לפחות את החודש האחרון (כביכול) שיתנו לנו לחיות בשקט ובביטחון... לאן המדינה שלנו הגיע שהיא מפקירה ככה את אזרחיה? (וכן, אנחנו אזרחים

 בדיוק כמו אלו שגרים בת"א). אנשים תמימים שבאו לבלות עם המשפחה שלהם בגוש, היו צריכים לבקש אישורים מראש ואז להשפיל את עצמם ולהציג אישור ולהוכיח שהם זכאים להיכנס לגוש - ובסוף הם נרצחים בציר? מה הם חטאו? למה אף אחד לא עושה שום דבר ואיפה ראש הממשלה בכל העסק הזה? 

המדינה שלנו פשוט השתגעה. זה התחיל עוד בשבוע שעבר, כשצעדתי בשדות של כפר מימון, בשביל להגיע להפגנה. מסוקים באוויר, חיילים מפוזרים לאורך כל הדרך, אנשים במצור, מכונות מים, מכונות חצץ, ואפילו מכונה שעושה רעש מחריש אוזנים (אפילו נגד ערבים לא הסכימו להשתמש בזה, אבל נגד יהודים זה בסדר). קילומטר לפני המחסום, יש גדרות תיל לאורך כל הדרך, בטונדות מקיפות את הכל... 

האמת היא שקצת התאכזבתי מכל מה שקרה בסוף בכפר מימון. כל כך חיכינו, ובסוף הרבנים אומרים לא לסרב פקודה, מועצת יש"ע לא רוצה לפרוץ את המחסומים - אז מה כן אפשר לעשות? כשראיתי ששום דבר לא זז בכפר מימון, החלטנו לחזור לכיסופים, ולעשות מה שאנחנו עושות כבר שבוע: מדברות עם חיילים ושוטרים, מראות להם מה שקורה פה באמת.

הגענו לצומת בארי וחיכינו לטרמפים. פתאום עבר אוטו עם סרט כחול ומישהו צעק מתוכו: "תחזרו הביתה, יה מפגרים", וכל מיני קללות עסיסיות אחרות. האמת שהייתי חוזרת הביתה, אם היו נותנים לי. שנייה אחר כך עצר אוטובוס

 וירדו ממנו 6-7 שוטרים ושוטרות. הם הקיפו אותנו בתחנה וביקשו תעודות זהות. לא הסכמנו לתת. הצומת הזה רחוק כ-30 ק"מ מהגוש, וזכותנו המלאה לקחת בטרמפים בארץ שלנו, מבלי שאף אחד יעצור אותנו. בסוף הבנו שהם לא יוותרו, ומיהרנו לגוש - אז הוצאנו את התעודות. בינתיים דיברתי עם אחד השוטרים ואמרתי לו: "בושה שזו משטרת ישראל שלנו, שבמקום לתפוס פושעים ולהשליט ביטחון במדינה פוגעת באנשים תמימים". השוטר אמר לי בתגובה: "ילדה, אם תמשיכי לדבר ככה, את יודעת איפה תמצאי את עצמך" - והצביע על האוטובוס שבו הגיעו. אפילו את חופש הדיבור הוא לקח ממני, את הדבר שחשבתי שלא יוכלו לקחת לי לעולם, אבל במשטר דיקטטורי הכל אפשרי, כולם רוקדים לפי החליל של אריאל שרון. ואיפה הוא נמצא בכל העסק הזה? יושב בבית שלו בחוות השקמים ונפגש עם גויות ( ע"ע קונדוליסה רייס). שיירד אל העם, שיראה מה הוא מעולל לעם שלו.

יום למחרת התקיימה ברית במשפחתי. אחותי יונית בשעה טובה ילדה בן. היה ברור לכולם שהברית תהיה בגני טל, אבל בסוף החליטו לקיים אותה באשקלון. הדבר היה תמוה בעיני, עד שסבא שלי דיבר. הוא זה שפנה לאבא שלי וביקש ממנו שלא יעשו את זה בגוש. אבא שלי לא הבין מדוע, והוא הסביר: ב-1946, לאחר חצי שנה בארץ כפליט שואה, ביקשו ממנו ללכת ליישב את הנגב במסגרת 11 הנקודות - והוא הלך. סבא שלי הקים את המדינה, כדי שאת הדור הבא אף אחד לא יגרש, ועכשיו יורקים לו בפרצוף. בשביל להגיע לבקר את הבן שלו, הנכדים והנינים שלו, הוא צריך להשפיל את עצמו ולבקש מהפריץ אישור כניסה לגוש, ואז לעבור ולהתבזות במחסומים ולהציג אישור שנותן לו להיכנס לארץ שלו, לארץ שהוא הקים. הוא לא היה מסוגל לזה...

הייתי מצפה מכל אלו שמנהלים את תוכנית הגירוש שיתנהגו אלינו ברגישות. בכל זאת, הם רוצים לסלק אותנו מהבית שלנו, מהקהילה שלנו מכל מה שאנחנו מכירים, אבל אפילו את הדבר הקטן הזה הם לא עושים... מקווה שאוכל לרשום עוד כתבה, כי בקצב הזה, מי יודע מה יקרה בפעם הבאה שאצא מהבית או אעבור בציר כיסופים. כנראה שדם יהודי בגוש קטיף הוא אכן הפקר...