המפלצת קמה על יוצרה

שר הפנים המצרי, חביב אלעדלי, שחש הלילה לשארם, הצהיר כי בידי השלטונות "קצה חוט" למבצעי הפיגועים, הקושר אותם לאלה שבוצעו באוקטובר אשתקד בהילטון טאבה ובראס א-שטן. הדבר נראה כניסיון שקוף לחבר לישראל את התקפות הטרור החדשות, שכן כזכור, מאז ומתמיד זהו קו ההסברה המצרי. לאחר גל הטרור הקודם הודיעה ממשלת מצרים שהפיגועים כוונו נגד ישראלים, ויזם אותם פלסטיני שהתגורר בסיני בסיוע בדווים מקומיים. פרשנים מצרים ובהם אחד המוכרים ביותר, דיא רשואן, אמרו הבוקר בסדרת ראיונות לאמצעי התקשורת, כי ישראל עומדת מאחורי התופת בשארם. כרגיל במדינות ערב, מנסים להדחיק ולהטיל את האשמה על האחר -  וישראל היא האובייקט המתאים ביותר. 

כאן טמונה, ללא ספק, הבעיה של מצרים ושל ארצות ערב והאיסלאם. אין שום דחף או רצון לעשות חשבון נפש ולהתחיל לפעול נגד המפלצת שהן גידלו, וממשיכים לטפח אפילו עכשיו. במצרים ושאר הארצות המוסלמיות ממשיכים בתי-הספר, באוניברסיטאות, בממסד הדתי ובתקשורת להציג את האיסלאם כ"דת על" החותמת את דתות המונותואיזם - יהדות ונצרות - שסר חינן מעל השכינה לאחר שמאמיניהן חטאו וסרחו. כבר בגיל הרך מחדירים לתלמיד את האמונה בעליונות האיסלאם, וכך גדלו וממשיכים אפילו עכשיו לגדול דורות רבים של צעירים, המתחנכים על תפיסות כוזבות או נטולות כל קשר למציאות העגומה של הארצות המוסלמיות.

רבים המגיעים לגיל הבגרות וההבשלה מוצאים עצמם מבולבלים ואף ללא זהות מוגדרת מול המציאות הקשה של העדר פיתוח, בערות, עוני ומחלות, המאפיינות חלק ניכר ממדינות האיסלאם. כך, אפילו אם רק מעטים פונים לטרור, ניתן בנקל לגרום לנזקים חמורים ולשבש בקלות את חייה של עיר גדולה כמו לונדון או מדריד, או לפגוע בכלכלתה של מדינה כמו ישראל - מה שעכשיו מנסים לעשות למצרים.

הג'יהאד העולמי התחיל במצרים

זאת ללא ספק מטרת המבצעים. הם כבר הצליחו לפגוע בתיירות המצרית באמצע שנות התשעים במהלך במלחמת טרור, שנוהלה אז על-ידי ה"גמאעה אל-אסלאמייה". באותה מערכה נהרגו כאלף אנשים, ביניהם אזרחי חוץ רבים. מספר התיירים ירד ב-50% ואלפי מצרים נותרו ללא פרנסה. לפיגועים בסיני ובמיוחד בשארם יש מטרה אחת: לערער את הכלכלה המצרית ולפגוע במשטרו של מובארק, במטרה להביא להקמתו של משטר מוסלמי על בסיס ה"שריעה" - היא ההלכה האיסלאמית. מנגד, נמצאת תנועת "האחים המוסלמים" ההולכת ומתחזקת, ונראה שזו ממתינה שהשלטון ייפול לידיה כפרי בשל. אמנם, תנועה זו הוצאה מחוץ לחוק מאז תקופתו של נאצר, אך כוחה רק הלך וגבר לאחר שהמצרי המצוי לא מצא אלא את דתו כמקום מבטחים ומקור לעוצמה נפשית מול השחיתות, הדיכוי והעוני, שיצר הממשל מאז מהפיכת הקצינים ביולי 1952.

למצרים יש מסורת של משטרים עריצים עוד מתקופת הפרעונים - למעט תקופה קצרה בשנות השלושים והארבעים, כאשר מפלגת ה"וופד" ניסתה להקים משטר המבוסס על דמוקרטיה ויוזמה פרטית - אך נכשלה והביאה בעקיפין להפיכת הקצינים. ייתכן שעריצות זו לאורך ההיסטוריה היא שהביאה להקמת "האחים המוסלמים" עוד ב-1928, אשר ממנה הסתעפו התנועות הג'יהאדיסטיות שבתחילה היו מצריות ובשנים האחרונות הפכו לבינלאומיות באמצעות אל-קאעידה. חשוב לזכור שמספר שתיים ברשת הטרור העולמית, והאידיאולוג הראשי שלה, הוא איימן א-זוואהירי, אחד ממנהיגי הג'יהאד המצרי - הארגון שביצע את רצח הנשיא סאדאת.

למצרים יש איפוא היסטוריה ארוכה של פעילות תנועות האיסלאם הרדיקלי, כבר מאז שנות השלושים של המאה הקודמת. ממשלות מצרים מעולם לא הצליחו לעקור את התופעה מן השורש. היו מספר תקופות של רגיעה, אך הזרעים המשיכו להתפתח מתחת לפני השטח ולצאת מעליו לעתים כדי לפגוע - למרות אמצעי הביטחון הרבים והיחסית יעילים של מצרים.

בשנה האחרונה אנו עדים לתחייה מחודשת של האיסלאם הרדיקלי במצרים, וזאת דווקא באחת מתקופותיה הקשות של המדינה - בשלהי שלטונו של מובארק, כאשר אופוזיציה קולנית הולכת ומגבירה את קולה לקראת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שייערכו בחודשים הבאים. זו שעת מבחן קשה למצרים. כלכלתה רעועה, ולממשל הנוכחי אין מה להציע כדי לתת תקווה חדשה ל-70 מיליוני אזרחיה - רובם חיים על משכורת של לא יותר מכמה דולרים בודדים ליום. היו למובארק 25 שנים לשנות את מצרים ולהביאה לדרך המלך. עכשיו כבר מאוחר מדי. אנו הישראלים יכולים רק לצפות בחששות כבדים להתפתחויות העלולות להתרחש אצל שכנתנו הגדולה מדרום, לה אנו זקוקים כדי לקדם את השלום באזור - ועוד קודם לכן את תוכנית ההתנתקות.