יש תרבות לטרור

המלחמה בטרור אינה רק עניין אופרטיבי. המאבק בתרבות הטרור חשוב לא פחות ממודיעין טוב, ממעצרים מסכלים ומחיסולים מרתיעים. לטרוריסטים הזוכים לסגידה של חברתם ולהבנה מקרב קורבנותיהם אין סיבה להפסיק את הטבח ההמוני באוכלוסייה האזרחית של שנואי נפשם. את הסגידה הם מוצאים בעיקר בקרב קנאי האסלאם בעולם הערבי ובאירופה. את ההבנה הסלחנית ואת התירוצים המעוותים הם מוצאים בעיקר באירופה - בקרב פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואקדמיה ואלה המתקראים "פעילי זכויות האדם".

לא כל מסגד ואמצעי תקשורת בעולם הערבי ובאירופה מעודדים טרור; אבל המסר של מטיפי הדת הרדיקליים מכאן וכהני השמאל הרדיקלי מכאן אחראי במידה רבה לתפוצתו של טרור המתאבדים ולהתגברותו. אלה מסווגים את הטרור לפי זהות קורבנותיו: כל זמן שהם יהודים, הוא זוכה לתמיכה נרחבת. גם כאשר הטרור מכה במצרים או בבריטים, דבקים חלק מקורבנותיו באירופה ובמזרח התיכון באבחנה הנואלת - טרור נגד ישראל מוצדק במצרים ומובן בעיני ראש העיר לונדון ומערכת העיתון "גרדיאן", ואילו טרור נגד בריטים או מצרים מוצג (בצדק) כברברי.

לפני עשרים שנה רצח שוטר מצרי בראס בורקה שבסיני שבעה תיירים ישראלים, בהם ארבע ילדים. מה שייחד את הרצח הזה הייתה הסגידה המחליאה לרוצח בזרם המרכזי של האליטות המצריות: אגודת עורכי-הדין ואגודת הרופאים העניקו לרוצח (האנאלפבית) מעמד של חבר כבוד. למרות הסכם השלום, הפכה מצרים בדור האחרון אנטישמית במובן הפרימיטיבי והדוחה ביותר של המושג. הזרם המרכזי של האליטות המצריות מוזן בפרסומים ממסדיים (להבדיל מגורמי שוליים רדיקליים) מתיאורי יהודים המסתמכים על הפרוטוקולים של זקני ציון ועל עלילת הדם. ישראל מוצגת במושגים קונספירטיביים ומואשמת לעתים מזומנות במזימות שרק דמיון חולני יכול להעלותו על הדעת. הדה-הומניזציה של היהודים כרוכה בלגיטימציה גורפת לטרור נגדם.

כמה דוגמאות מעיתונים ממסדיים מהשנים האחרונות עשויות להמחיש זאת: "אל-מסאא" פרסם מאמר מערכת המברך על פיגועי ההתאבדות נגד "אויב ללא מוסר וללא דת", והבטיח ל"מוסר הנפש" הפלסטיני "גמול בעולם הבא". ב"אל-גומהוריה" הוסבר כי תמיכה בפעולות הטרור הפלסטיניות ("מות קדושים") היא "עמדת העיתונות המצרית כולה, משום שהיא מבטאת נאמנה את רגשותיו של העם המצרי". סגן העורך הראשי הציע לקוראיו: "אם ברצונך לדעת מי המבצע האמיתי של כל אסון או מעשה טרור, חפש את היהודים הציונים". היהודים "עומדים מאחורי כל האסונות והפגעים בעולם" ומפלילים ערבים ומוסלמים. מאמר המערכת שיבח טרוריסטית שרצחה ארבעה ישראלים כ"אם פלסטינית שרצתה שהעולם ישמע את זעקת עמה" וכ"שַהידה שמסרה את נפשה בהגנה על האדמה, הכבוד, המשפחה והשהידים". סגן העורך הראשי של "אל-אהראם" האשים את ישראל במעורבות בטרור בקהיר כדי להסיח את הדעת ממזימותיה במסגד אל-אקצה, בסודן ובלבנון. מופתי מצרים, שייח' עלי גומעה, קבע כי "כל מי שמפוצץ את עצמו הוא ללא ספק שהיד" והדגיש שפסיקתו חלה גם לגבי הרג אזרחים בתל-אביב או בחו"ל.

הסיוע המצרי לטרור מופיע גם בתחום האופרטיבי. שנים ארוכות מאפשר המשטר לקיים בסיני מערך מסועף המחדיר לישראל אלפי מבריחים ופעילי טרור, כמות עצומה של אמצעי לחימה ומאות טונות סמים. המשטר מסוגל לדכא את עיקר הפעילות הזו. הוא לא ניסה כלל לעשות זאת, כיוון שהיה מעוניין בהתמדת לחציו של הטרור על ישראל וכנראה גם משום שהניח שהוא קונה לעצמו חסינות מפגיעתו הרעה. גם לאחר פיגועי טאבה לא התחולל המפנה העמוק המתחייב מן האיום על המשטר המצרי עצמו. עתה, צפויים כוחות הביטחון להכביד את ידם על התשתית הפיזית של הטרור בסיני. אך ספק גדול אם החברה המצרית תפנה עורף במיאוס המתבקש לתשתיתו התרבותית.

ד"ר דן שיפטן, סגן ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה

עוד בנושא:

• אייב פוקסמן: על טרור ואנטישמיות
• שרון פרדו: אירופה נלחמת בדרכה