כשזה עמוק

השבוע חוזרת "עמוק באדמה" לערוץ 2 (קשת), לעונתה הרביעית. יש שיאמרו חדשות טובות, יהיו אחרים שייגשו לארון התרופות ויצטיידו בפרוזאק. ככה זה עם "עמוק באדמה" - סדרה שתופסת אותך בגרון, מטלטלת אותך לצדדים ולבסוף מרסקת אותך מדמם לרצפה. את התחבושת היא לא מבטיחה לספק, ותופעות הלוואי על אחריות הצופים בלבד.

גם בעונתה הרביעית, רגע לפני שירת הברבור שלה, המשודרת כעת בארצות הברית, ממשיכה "עמוק באדמה" לספק את הסחורה: קודרת מתמיד, מורבידית ומקאברית עד כאב, ובעיקר משוחקת לעילא. למי שטרם נפל חזק, "עמוק באדמה" מגוללת את סיפורה של משפחת פישר המנהלת בית לוויות המציע ללקוחותיו מוות דה-לוקס של שירותי קבורה, חניטה, שימור והצגה לראווה של הנפטר, על פי מנהג הנצרות. גם בעונה הזאת נעזרים גיבורי הסדרה בלקוחותיהם המתים כדי להבין יותר את חייהם שלהם.

העונה הזאת מוצאת את גיבוריה מעורערים מתמיד, רגע לאחר שגופתה של ליסה (אשתו האובדת של נייט פישר) נמצאת. כולם מנסים להתמודד עם מותה הפתאומי, אבל לא בהכרח מצליחים. המוות כאמור הוא גיבורה הראשי של "עמוק באדמה". לא מתחשבן, אדיש, בלתי צפוי, ובעונה הנוכחית, נדמה שיותר משמשפחת פישר עובדת בעסקי המוות, היא גם משרתת אותו, מזינה אותו.

מייקל סי. הול, המגלם את דמותו של דייוויד, האח האמצעי וההומו במשפחת פישר, מודה שהמוות תמיד העסיק אותו, הרבה לפני שבכלל נבחר לתפקיד מנהל בית הלוויות ב"עמוק באדמה". "אני חושב שאני מסוג האנשים שמאז ומתמיד היו אובססיביים למוות. אולי זה קשור לזיכרונות לא נעימים או לאובדן שחוויתי בילדותי, אבל בכל אופן - אני לא חושב שיש אדם שלא שאל את עצמו שאלות על מוות. זה תמיד שם, מסביבנו, זה חלק בלתי נמנע מחיינו, כמעט כמו החיים עצמם".

הראיון עם הול מתקיים במונטה קרלו שבריביירה הצרפתית, תחת איום של הקצבת זמן מלחיצה, אבל גם אז הוא מתגלה כמרואיין סימפטי, חביב, אם כי בעל כריזמה של צנונית. כשאנחנו מתחילים לדבר על השינוי שעבר בעקבות הסדרה, על תפיסת החיים שאימץ לעצמו, מתגלים סימני התרגשות ראשונים. "אני חושב שהסדרה הזאת דחפה אותי לקחת אחריות על החיים שזכיתי להם, ולא להתעסק במחשבות על מוות ועל זה שהסוף קרב וגם אני אמות, אלא על החיים עצמם ועל איך מצליח להוציא מהם את המרב".

כמו שקווין ספייסי אומר ב"אמריקן ביוטי": היום זה היום הראשון של שארית חייך?

"אני לא מתעורר כל בוקר במחשבות קודרות על מוות, אבל מאז שהסדרה עלתה, אני מוצא את עצמי הרבה פעמים נוסע מהעבודה על הכביש המהיר ופתאום קצת נלחץ. ואז מיד אני משתדל להיות יותר ער למה שקורה מסביבי, משתדל לנהוג בזהירות, כי לפתע תוקפת אותי המחשבה שבכל רגע זה יכול להיגמר.

"אני חושב שהדבר הכי גדול שהסדרה הזאת לימדה אותי הוא ליהנות מהחיים, לא להיות בהם משקיף מהצד אלא שותף מלא, לחוות רגעים של אושר, למצות הנאות קטנות. אני מודה, פעם הייתי טיפוס יותר פסימי, ובאופן אירוני, דווקא 'עמוק באדמה' לימדה אותי שיעור חשוב על החיים".

כמעט כל משתתפי הסדרה מקווים לא להישכח ביום שאחרי. להול יש סיבה נוספת לדאגה, ושאף אחד לא יבלבל לו את המוח עם טייפקאסטינג. "אני לא יכול לומר לך שלא מקננות בי כעת חרדות על המשך דרכי. בסך הכל שיחקתי בסדרה הזאת חמש שנים, כך שבמקביל להתרגשות הגדולה שבסיום הצילומים והעצבות שבלהיפרד מחברים טובים, יש בי חשש של: ומה עכשיו. אבל יש גם הקלה גדולה בסופו של דבר. במקצוע הזה צריך להתמודד במוקדם או במאוחר גם עם החלקים הפחות נעימים, ורצוי שאתחיל להתמודד עם הסוף הקרב כבר עכשיו".

והעובדה שגילמת הומו במשך חמש עונות לא עלולה ליצור לך בעיה כעת בקבלת תפקידים אחרים?

"דייוויד הוא דמות מאוד מיוחדת, אני לא יודע כמה דמויות כמוהו כבר אפשר לגלם. אבל אני בטוח שכעת, אחרי שהסדרה יורדת, ארצה להיות זהיר יותר בבחירת התפקיד הבא שלי. ברור שאעדיף לגלם סטרייט ולא שוב הומו, אבל יותר מזה - פשוט אעדיף לגלם דמות שונה לחלוטין מדייוויד. בכנות, לא נראה לי שאני מסוגל לשחק עוד פעם הומו. אני רוצה לשחק דמות ששונה מדייוויד במובנים אחרים. כלומר, פחות מתוסבך, יותר בטוח בעצמו, פחות תמים".

טוב, תמיד תוכל לחזור לתיאטרון, שם בעצם התחלת.

"את רוב השנים האחרונות העברתי בלוס אנג'לס, בגלל צילומי הסדרה, אבל אני מאמין שכעת אחרי שסיימנו, אחזור לניו יורק באופן קבוע יותר, ואז אולי גם אחזור להופיע בברודוויי. אני מודה, אני משתעשע ברעיון הזה לאחרונה. אחרי חמש שנים בטלוויזיה, באמת מדגדג לי לשחק שוב בתיאטרון, ערב ערב".

לא קשה, שני שחקנים תחת קורת גג אחת?

"לא אשקר לך, זה לא תמיד קל. אבל זה מציב בפנינו גם לא מעט אתגרים, לחיות עם מישהו מאותו התחום. אני חושב שיש לנו את הזכות להבין מה עובר אחד על השנייה, באופן שאולי היה קשה לנו להבין לולא עסקנו באותו המקצוע. אבל לפעמים זה גם קשה, בעיקר כשלאחד מאיתנו יש עבודה ולשני אין. גם הפרידות לא תמיד קלות, כשמישהו מאיתנו נוסע לצילומים או להופעות מחוץ לעיר. אבל אני מעריץ גדול שלה, היא שחקנית נהדרת, כוכבת גדולה בברודוויי ולשמחתי יש לנו גם חוש הומור זהה. אבל הכי חשוב - היא עובדת בניו יורק, אז זה אומר שאני צריך להיות שם הרבה".

חמש שנים יותר מדי בלוס אנג'לס?

"זה לא שאני שונא את לוס אנג'לס, כמו שאני פשוט מעדיף לחיות בניו יורק. בהתחלה, כשרק הגעתי ללוס אנג'לס, לא הייתי מסוגל לחיות שם, ממש סבלתי, זה היה נוראי. אבל אחרי חמש שנים, מתרגלים להכל".

על ההצלחה של "עמוק באדמה" בארצות הברית חתום בעיקר יוצר הסדרה, אלן בול, שכתב גם את התסריט ל"אמריקן ביוטי", ואף זכה באוסקר בשנת 1999. במהלך השנים האחרונות הצליחה הסדרה לגרוף מספר רב של פרסים, בראשם פרסי גלובוס הזהב ואמי, ביניהם את פרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר ולשחקנים הדרמטיים הטובים ביותר.

אז מה הופך את "עמוק באדמה" לסדרה כל כך מצליחה? הול לא מוכן לחתום על הנוסחה, אבל מציע הסברים אלטרנטיביים. "אני חושב שזאת סדרה שמציעה לצופים שלה מגוון עשיר של סיפורים ודמויות, שבסופו של דבר, כצופה, תהיה מוכרח להזדהות עם אחת מהן. אבל אני חושב שמה שמושך בסדרה הזו את הקהל הוא העיסוק שלה במוות. זאת הפעם הראשונה שסדרת טלוויזיה מתעסקת במוות, שמה אותו על השולחן. הרי כולנו בסופו של דבר נמות, וזה מסקרן לצפות באנשים האלה, בבני משפחת פישר, שחיים את חייהם ומתמודדים יום יום עם מוות, עם המציאות הקודרת הזאת. אני חושב שזה נוגע באנשים, קשה להישאר אדיש. אני מאמין שהקהל מעריך את העובדה שאנחנו מציגים את הדברים כמו שהם, לא מייפים את המציאות, אלא מגישים אותה כמות שהיא, בפרצוף, בלי מסננים. אני חושב שעצם העובדה שאנחנו מתארים משפחה לא בהכרח אידיאלית, שלפעמים נמצאת בדיוק רגע לפני התפרקות מוחלטת, הפכה את 'עמוק באדמה' לסדרה מצליחה. היכולת שלה לתאר משפחה אמריקאית לא בהכרח עם קונפליקטים, סודות ומתיחויות ולא עוד משפחה מהסרטים, פועלת לטובתה. אני חושב שהקהל מעריך את היושר הזה. כמה כבר אפשר לראות משפחות נורמליות? נדמה שהרבה יותר קל להזדהות עם משפחה כמו שלנו, עם המורכבות שלה".

תגיד, איך היחסים מאחורי הקלעים. אפשר להתבדח ולצחוק כשעוסקים בחומרים כאלה?

"בוא נגיד שאנחנו משתדלים ליהנות מהצילומים ומההפסקות ביניהם כמה שניתן. הבעיה היא שאחרי הכל, אנחנו מתעסקים בסיפורים מאוד רציניים ואנחנו מנסים לכבד את זה, כשחקנים. אז אולי לא שמח אצלנו כמו על סטים של סדרות אחרות, מצחיקות יותר, אבל אני יכול להרגיע אותך שיש בינינו הרמוניה נפלאה, הרבה יותר ממה שאנחנו מסתדרים כדמויות".

איזו דמות אהובה עליך ביותר בסדרה?

"דייוויד, ברור", הוא מתפקע מצחוק. "אני גם מאוד אוהב את נתניאל, האבא של המשפחה, בעיקר ברגעים שהוא חוזר, כמתבונן. יש משהו נוגע ללב וחזק בדרך שבה הוא משחק את האב המת. אני גם אוהב מאוד את ריצ'רד ג'נקינס, השחקן שמגלם אותו".

כשאני מנסה להקשות, להציף קצת סכסוכים מעל פני השטח, רגע לפני שאנחנו נפרדים, מחייך אליי הול ואומר: "אני יודע שנהוג לומר שכולנו חברים טובים ואוהבים אחד את השני, כי זה משהו שאומרים, אבל במקרה שלנו זה באמת נכון. זה משהו שבאמת מיוחד בצוות שלנו, כאילו אנחנו לא תחרותיים או לפחות לא מתנהגים ככאלה".

"עמוק באדמה", יום ה', 23:10, ערוץ 2 (קשת)