נופלים בין הכסאות: בעיות מיקום במטוסים
טיסה טרנס-אטלנטית בישיבה על כסא שאינו תקין או שאינו ממוקם טוב עלולה להיות סיוט לא קטן ויכולה להסתיים בתביעה לפיצויים. איתן מור מציג שלושה מקרים שונים ושלושה פסקי דין
מקרה 1: 90 מעלות
ק', נוסע מתמיד באל על, הזמין טיסה לניו יורק במושב B 34 במחלקת התיירים. לאחר כשלוש שעות טיסה, ביקשה ממנו אחת הדיילות לעבור למושב אחר, K 45, וק' נעתר. מהר מאד הבין ק' כי המושב החדש, שצמוד למגלשת דלת החירום של המטוס, מאפשר ישיבה אך ורק בזווית של 90 מעלות
לאחר שנרדם כשרגלו מונחת על מכסה המגלשה, העירה את ק' אחת הדיילות וביקשה ממנו, לדבריו בגסות, להוריד את רגליו. כשהתלונן בפניה כי איננו יכול לשבת באופן אחר, איימה עליו, לדבריו, שאם לא ימלא את הוראתה תחכה לו המשטרה בנמל התעופה בניו יורק. כשביקש לעבור למקום אחר, אמרה לו כי המחלקה מלאה וכי האפשרות היחידה העומדת בפניו היא לשלם עוד 929 דולר ולעבור למחלקת העסקים.
ק' ביקש להתחשב בכך שחלק גדול מהטיסה כבר חלף ולגבות ממנו עבור המעבר למחלקת העסקים תשלום מופחת. לדבריו הוא לא זכה לאוזן קשבת ונאלץ לשלם את מלוא הסכום ולעבור למחלקת העסקים.
עם שובו לארץ מיהר ק' להגיש לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה לפיצויים בסך 8,000 ש"ח נגד אל-על. הוא גולל בה את סיפור המעשה וטען בין השאר כי "הפניות של הדיילות נעשו בחוצפה וכי התנהגותן הייתה מעליבה ופוגעת".
אל על טענה בכתב ההגנה שהגישה כי דלת היציאה אינה פוגעת בנוחות הישיבה וכי התובע ביקש לעבור למחלקת העסקים ולפיכך שילם מרצונו 929 דולר. "התובע", טענה נציגת אל על , "קיבל את התמורה המלאה לסך ששילם".
בא כוח אל על, טען כי "מסיבות הידועות רק לו התיישב ק' במושב K 45. הוא הלך לשבת שם. זה כסא שיושבים עליו במהלך השנה אלפי נוסעים... הסיבה שביקשו ממנו להוריד את הרגלים היא ביטחונית", הסביר וביקש מבית המשפט לצוות על מחיקת התביעה.
האחראית לפניות לקוחות באל על, עירית אולמרט, אישרה כי התובע קיבל בשלב הצ'ק-אין את המושב B 34 שבחר. "זהו מושב מאד מרווח. איך הוא הגיע לכסא K45? שהוא יסביר". עדת הגנה נוספת, דיילת אל על, אמרה גם היא כי מדובר במושב מרווח: "כשאנחנו פונים לנוסעים במושב הזה ורוצים להעבירם", סיפרה, "הם לא מוכנים לעבור מקום. לי אין זכות להכריח נוסע לעבור מקום. זה לא בשליטתי". ק' מחה על דבריה: "קיבלתי B 34 והחליפו לי. אני לא החלפתי, הדיילת החליפה".
השופט מנחם קליין, ששמע את עדויות הצדדים, הציע כי בית המשפט יערוך ביקור במטוס ויתרשם מהמושבים שעליהם נסב הדיון ואז יתן את פסק דינו. בסופו של דבר החליט השופט, על סמך כתבי הטענות והעדויות, לקבל את התביעה ולחייב את אל על לשלם לתובע 6,000 ש"ח ועוד 2,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
בנימוקים להחלטתו כתב השופט כי עדותו של התובע הייתה אמינה. הוכח כי המושב שהוזמן עבורו היה 34 B, וכן הוכח כי "המצב בו נוסע מבקש במהלך הטיסה לשדרג את כרטיסו ולעבור למחלקת עסקים הינה דבר חריג ולא שגרתי". השופט הביע פליאה על דבריה של הדיילת ואמר כי "עדותה, לפיה המושב הסמוך למגלשת המטוס הוא נוח ומבוקש, לא מקובלת עלי. לדידי לא סביר שבטיסה הנמשכת 12 שעות יבקש נוסע מושב שבו רגליו צריכות להימצא במצב של 90 מעלות עד לנחיתה".
"נוסע שבאמצע טיסתו מוציא מארנקו 929 דולר ועובר למקום אחר", כתב השופט, "בכך מוכיח הלכה למעשה שטרונייתו אינה משולל יסוד וקנטרנית, אלא תלונה אמיתית בגין הושבתו במקום שלא הזמין מלכתחילה ואשר אינו מאפשר ישיבה סבירה ונוחה". (ת"ק 10330/05).
מקרה 2: 42 ס"מ
המושב 34 B "כיכב" גם בפסק דין נוסף שניתן בתיק תביעה קטנה שהגיש נוסע נגד חברת אל-על. באותה תביעה טען התובע כי "הושיבו אותו בכסא של ילדים" וכי ישב במקום צר ולא נוח במשך 6 שעות עד שהועבר למושב אחר. "המושב הסטנדרטי", טען בבית המשפט, "הוא 47 סנטימטר והמושב שקבלתי היה צר ב-5 ס"מ". התובע טען כי "המושב הזה מיועד למשפחות של עובדי אל על או לכאלו שקיבלו מחיר מוזל".
השופטת חנה פלינר שדנה בתביעה, דחתה אותה וכתבה בנימוקים להחלטתה כי "מטוס עובר בדיקות קפדניות ועליו לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ואם אכן המושב הזה אינו ראוי לישיבת אדם כי אז הוא היה נפסל.
"לנוסע", טענה, "אין זכות מוקנית לקבל מושב כלשהו. יש מושבים שמיקומם טוב יותר במטוס ויש כאלה פחות טובים... לא מצאתי מקום", סיכמה, "לתרגם את אי הנוחות של התובע לכסף היות ולא מצאתי מחדל בהתנהגות אל על". (ת"ק 1416/04)
מקרה 3: 130 מעלות
אי נוחות בטיסה שימשה עילה גם לתביעה שהגיש נוסע נגד חברת התעופה MONARCH ונגד חברת קשרי תעופה. התובע, ש', טען בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב כי הכסא שמאחוריו ישב היה שבור ונטוי בזוית של כ-130 מעלות. "לא יכולתי ללכת לשירותים", סיפר, "החזקתי את הכסא לכל אורך הטיסה. ביקשתי שיעבירו אותי למקום אחר והדיילים לא התייחסו לבקשתי". לדבריו, כעבור זמן מה ביצע איש שירות של הנתבעת תיקון זמני באמצעות מסקינגטייפ, אבל התיקון לא פתר את הבעיה.
ש', שדרש 10,000 ש"ח כפיצוי, אמר בעדותו כי נוסעי המטוס האשימו אותו בעיכוב המטוס, לעגו לו וכעסו עליו.
השופט ישי קורן דחה את תביעתו וכתב בהחלטתו כי הוא מאמין שלתובע אכן נגרמה אי נוחות בזמן הטיסה. יחד עם זאת, ציין, אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת, שכן אין לה שליטה על התקלות מן הסוג שעליו התלונן התובע. התובע חוייב לשלם לכל אחת מהנתבעות 350 ש"ח הוצאות משפט. (13214/04).
לפנייה לכתב/ת 
