הרוצחים מגיחים מימין

שוב אדם דתי, חובש כיפה סרוגה, שוב מתנחל (יצא מראשון לציון כדי "להתחזק"), שוב מתפוח, התפוח הרקוב הזה, שמוטל בארגז גדול ונגוע. שוב יתלוננו מרה על "ההכללות", שוב יגידו "ידינו לא שפכו את הדם", שוב יאשימו את השב"כ על קוצר ידו, שוב ידברו על "עשב שוטה" כדי להעלים את העובדה שהערוגה שוטה, ושוב לא ילמדו את הלקח. כבר אפשר היה ללמוד משהו אחרי עמי פופר והמחתרת היהודית וברוך גולדשטיין ויגאל עמיר, ודבר לא נלמד.

איש לא יכול היה לשער שהפורענות תתחולל דווקא בשפרעם, אבל לא היה קשה לשער שהפורענות בדרך, כבר בפתח, וגם אם תתהמה עוד יום-יומיים - בוא תבוא. וכמו במקרים כאלה, גם במקרה זה, הבהבו כרגיל האורות האדומים וצלצלו פעמוני האזעקה, אלא שאין רואים ואין שומעים, וכאילו מתעקשים להתעלם מהסימנים מבשרי רע.

עדן נתן זאדה "מוכר לשב"כ", ידוע כאיש אלים שפגיעתו רעה ולא בפעם הראשונה, ובכל זאת גוייס לצבא ורובה ניתן לו. הוא גם מתנגד מוצהר להתנתקות, מודיע בריש גלי על כוונותיו הזדוניות, עורק מהשירות בצבא - ובכל זאת מסתובב חופשי, את המדים לא פושטים מעליו והנשק לא ניטל ממנו.

הכל יודעים שברגע זה מסתובבים בארץ אנשים רבים, שכל כוונתם לעצור את ההתנתקות ויהי-מה, בכל מחיר, והם שואבים עידוד מרבנים ומעסקנים, שמציגים את המוסדות הדמוקרטיים של המדינה ואת העומדים בראשם כבוגדים, כמי שראוי לסלקם מן הדרך - ממש מצווה קדושה. אז מה הצבא והמשטרה והפרקליטים והשופטים חושבים לעצמם, ששוב זה לא יקרה? שמה שהיה לא יהיה עוד? שאפשר לסמוך על הנס? נסים לא קורים, משום מה, רק אסונות קורים. אלף פעמים נאמר: אל תגייסו את האנשים האלה, אל תתנו להם רובים, וכאילו מדברים אל הקיר שעליו רשומה הכתובת המפורסמת; כל הקיר הוא כתובת אחת גדולה.

קייטנות תזזיתיות בדרום

סערת הרוחות בשפרעם היא בהחלט מובנת ומעוררת הזדהות. עם זאת, ממעשה שפטים מוכרחים להסתייג בתוקף. יהיה הפושע נאלח ככל שיהיה, יהיה הפשע מצמרר ככל שהוא, מעשה שפטים על-ידי המון נסער הוא תמיד פסול. בישראל עדיין מקיימים משפט גם לרוצחים.

המשטרה, מסכנה, חייבת להתמודד עכשיו בחזיתות רבות. המתנחלים הקנאים, בפרובוקציות שלהם, מונעים ממנה לתפקד כהלכה. הכוחות ברובם נשאבים בעל-כורחם אל קייטנות הקיץ התזזיתיות בדרום-הארץ - תזזיתיות ומתזזות. לא בטוח, אבל ייתכן שלו הנוכחות המשטרתית ברחבי הארץ הייתה יותר מרשימה, ועינה היתה פקוחה, אולי ניתן היה למנוע את הפיגוע, אולי היו נרצחי שפרעם חיים.

אבל ראשי יש"ע, לאחר מנוחת השבת, ישובו בשבוע הבא לסורם, הארץ שוב תופקר למופקרים, ואסור להניח שהטבח בשפרעם הוא הטבח האחרון. הרבה אנשים מוסתים נוספים מתהלכים עכשיו בינינו, והם מתכננים את הפיגוע הבא. את ההתנתקות מגוש קטיף הם לא יעצרו, קרוב לוודאי; אבל הארץ, הארץ חוזרת להיות תוהו ובוהו, התהום עמוקה וחושך על פניה.

בקורסים לבטיחות בדרכים, כאשר מלמדים איך לחצות כביש, מנחים להסתכל קודם שמאלה ואחר כך ימינה, ורק אז לעבור בזהירות. הדרך הפוליטית בישראל של היום היא הדרך הכי מסוכנת, ואם מישהו רוצה לחצות אותה ולהישאר בחיים, עליו להסתכל רק ימינה. הרוצחים מגיחים מימין.