איראן על הסף

בסוף-השבוע דחתה איראן את עסקת החבילה שהכינה עבורה הטרויקה האירופית, בניסיון לשכנעה לסגת ממסלול העשרת האורניום. הדחייה אינה צריכה להפתיע איש. על-פי הצעתן של בריטניה, צרפת וגרמניה, תמורת התחייבות לגנוז את תוכניות ההעשרה ולדבוק במחויבויות שמטילה האמנה למניעת הפצה גרעינית - אמורה הייתה איראן לזכות בסל תמריצים, חלקם כלכליים וחלקם פוליטיים. בין השאר, הובטח לה סיוע בנושא אנרגיה גרעינית לצורכי שלום, הצטרפות לארגון הסחר העולמי והתחייבות שהמערב לא יתערב בענייניה הפנימיים. שעות ספורות לאחר שהונחה ההצעה האירופית על השולחן, דחתה אותה טהרן כ"בלתי מספקת לחלוטין".   

הדחייה האיראנית היא חלק מכרוניקה של משחק, שכללי ההתנהגות שלו ידועים מראש. שם המשחק הוא הליכה על הסף, מבלי שבירה מוחלטת של הכלים. לשון אחרת, זהו בזאר איראני שבו לשני הצדדים יש רצון להתמקחות כמעט בלתי נדלית על העסקה, תוך נכונות מופגנת לעזוב את הבזאר בכל רגע - אך לא על אמת. הקו התחתון הוא, נכון לעכשיו, שלא איראן ולא הטרויקה האירופית מוכנות באמת לעזוב את הבזאר. לכן, על-פי הסימנים, משחק החתול והעכבר יימשך, כולל איומים של כל צד על המחיר שישלם האחר על שום שבירת הכלים. ארצות-הברית, שבעבר שיחקה את השוטר הקשוח יותר במאבק עם האיראנים, תמשיך לפי שעה לתמוך ביוזמה האירופית מבחוץ.

כעת צפויה איראן, שבשנה שעברה הודיעה על השעיית העשרת האורניום כ"מחווה" לאירופים, להודיע על כוונתה לחדש את הפעילות, ואולי אף תחל לעשות כן באתרים שונים (במיוחד באתר באיספהאן), כדי לשדר נחישות. האירופים מצידם ישובו ויאיימו שהמהלך יבוא את הדיאלוג אל קצו, קרי: יאלץ אותם לגלגל את הסוגייה לפתחה של מועצת הביטחון, ואולי גם להטיל סנקציות כלכליות על איראן. הסיבה שהמשחק יימשך היא שהאופציה האחרת - הודאה פומבית שהאופציה הדיפלומטית נכשלה - היא נכון לעכשיו פשוט בלתי קבילה לשני הצדדים. אלה גם אלה אינם מעוניינים בהליכה לאופציות אחרות, ויודעים היטב כי בשבירת הכלים טמון יותר נזק מתועלת. כך, סנקציות כלכליות (אם סין בכלל תירתם לבקשה אירופית להטילן) יביאו מן הסתם לנטישת האמנה מצד איראן, וזו תחוש עצמה חופשית להאיץ את פרוייקט הגרעין בלא כל מגבלה דיפלומטית.  

כמה זמן יכול הבזאר האיראני הזה להימשך? מהם באמת הקווים האדומים של שני הצדדים, ועד כמה הם נחושים לדבוק בעמדותיהם העקרוניות הנוכחיות? קשה לדעת. מחד, כמעט בטוח שאיראן, שמזה שנים מדברת על זכותה "הבלתי ניתנת לערעור" לכל חלקי "מעגל הדלק הגרעיני", לא תוכל לוותר לחלוטין על תוכנית ההעשרה, כפי שדורשים האירופים. שכן ויתור איראני מוחלט בעניין זה פירושו ויתור על אופציה גרעינית. מאידך, האירופים נחושים שלא לאפשר להם להגיע ליכולת העשרה משמעותית, שפירושה אפשרות לייצר חומר בקיע. האם הם יוכלו לחיות עם יכולת העשרה עקרונית, סימבולית בעיקרה? התשובה לכך מותנית בהערכות המודיעיניות בנוגע למצבו של הפרוייקט האיראני.

הפיאסקו העיראקי נותן אותותיו 

עד כמה נחושה טהרן להגיע לפצצה, ועד כמה היא קרובה אליה? עד לאחרונה, קהיליית המודיעין האמריקנית והישראלית הניחו שלאיראן יש בפועל תוכנית גרעינית צבאית, אשר עניינה הוא הכנת פצצה - ולא רק ייצור חומר בקיע (קרי "אופציה גרעינית"). ראש אמ"ן, האלוף פרקש, דיבר בהזדמנויות שונות בשנה האחרונה על כך שאם האירופים לא יעצרו את איראן, הרי שתוך כ-18 חודש היא תגיע לנקודת האל-חזור (שמשמעה בעיניים מודיעיניות ישראליות יכולת עצמאית להעשרת אורניום בכמויות מסחריות). בתוספת ההנחה שאיראן גם מקיימת תוכנית צבאית סודית, שעניינה בניית הפצצה עצמה, הערכת אמ"ן הייתה שתוך שלוש שנים היא תוכל להגיע לבעלות על נשק גרעיני ראשוני. 

האם הערכות אלו - ובמיוחד הטענות על קיומה של תוכנית צבאית איראנית - מבוססות על מידע מודיעיני עובדתי, או שמא אלו הן הנחות עבודה בעלמא, מבלי שיגובו בחומר עובדתי מוצק? שאלות אלה הפכו מרכזיות ביותר בארצות-הברית, לאור הפיאסקו שהיה סביב הנשק העיראקי להשמדה המונית - זה שכל קהיליית המודיעין האמריקנית האמינה בקיומו, אך התגלה כעורבא פרח. כתוצאה מכך, נעשתה הקהילייה לזהירה מאוד בניסוחיה.

על רקע זה דיווח בשבוע האחרון ה"וושינגטון פוסט" על הערכת מודיעין חדשה בנושא, המצטיינת בלשון זהירה. על-פי מה שהודלף לכתבת העיתון - וחשוב לומר שהיא לא ראתה במו עיניה את אותו מסמך מסווג - למודיעין האמריקני אין כיום הוכחות חד-משמעיות כלשהן לכך שקיימת כבר עתה תוכנית גרעינית צבאית איראנית. במילים אחרות, המודיעין האמריקני אינו משוכנע לחלוטין שאיראן עוסקת כבר עתה בבניית פצצה (בניגוד ל"אופציה"). כתוצאה מכך, לוח הזמנים להולדתה האפשרית של פצצה איראנית הוסט אחורנית בכמה שנים טובות. אם הידיעה נכונה (ואני מתקשה לקבל את ההדלפה כאורים ותומים), הרי שמדובר בשינוי הערכה מדהים.

במקביל (ואולי במתואם) להדלפה ל"פוסט", דיווח ה"ג'רוזלם פוסט" שגם באמ"ן השתנה לוח הזמנים האיראני - ובאופן משמעותי: כעת, נכתב, גם שם כבר לא משוכנעים שלאיראן יש כיום שתי תוכניות מקבילות - אזרחית וצבאית. ועדיין, ישראל סבורה שאם תיכשל אירופה בנסיונה למנוע מאיראן להעשיר אורניום, הרי שכבר בשנת 2008 תוכל האחרונה לייצר חומר בקיע, כלומר: תגיע לאופציה גרעינית. כך או כך, נראה שהוסף זמן יקר לשעון שמתקתק מאחורי משחק החתול והעכבר, בין האירופים לאיראנים. ואם הפצצה אכן רחוקה בהרבה מכפי שסברנו עד כה, הרי הבזאר האיראני יוכל להימשך עוד זמן רב.

פרופ' אבנר כהן, חוקר בכיר באוניברסיטה של מרילנד, מחבר הספרים "הטאבו האחרון" ו"ישראל והפצצה"