המראות שעלולים לחזור: כך נראה הרס ימית

הוויכוחים הנרגשים, עבודת הדחפורים, סערת הרגשות והבכי. באפריל 1982, פונה סיני מיושביו ובתי העיר ימית נהרסו עד היסוד. רגע לפני יישום תוכנית ההתנתקות מגיש ynet את התמונות הסוערות של אותם ימים בתיעוד וידאו נדיר בעוצמתו.

צילום וידאו באדיבות ערוץ 1

חלק מתושבי ימית לא חסכו לעצמם את המראות הקשים ובחרו להישאר, צופים במתרחש בגרון חנוק. "היינו פה כשבנו את העיר, אנחנו רוצים להיות פה גם כשהורסים", אמרו למול מצלמות. שלושה ימים לפני צאת ההתנתקות לדרך עלולים לחזור אותם רגעים של זעם וכאב. באדיבות ערוץ 1 מובא סרטון המתעד את הריסות הבתים בעיר שהיתה - ואיננה.

אחד התושבים המתועדים בסרט הוא אבי פרחן, אז תושב העיר, היום תושב אלי סיני שבצפון הרצועה. פרחן עמד אז ליד ביתו, ממתין לדחפורים שיגיעו, לבוש בחולצת המאבק. "לעצור את הנסיגה", היה כתוב עליה - כאילו לא עברו 23 שנה. לצידו בתו מיכל, שהיתה אז רק בת 12. לידם גם מיקי נבו, תושב אחר, שבמשך דקות ארוכות לא מצא מילים לתאר את התחושה. רק אחרי שעזבה משפחת פרחן את המקום ואב המשפחה פתח בצעדה לירושלים, נהרס הבית. 

עימות בין חיילי צה"ל למתנגדי הפינוי מימית, 1982 (צילום: לע"מ)

חבל ימית הוכרז כאזור צבאי סגור ב-1 באפריל 1982. בו ביום התבצרו כמה עשרות סטודנטים פעילי ימין על גבי אנדרטת אוגדת הפלדה בעיר. ב-21 באפריל, לאחר שיושבו מספר מחלוקות אחרונות עם שלטונות מצרים, אישרה הממשלה סופית את הנסיגה מסיני וצה"ל נערך להרס ימית.

באותו יום הוחל בהריסת בתי העיר ופינויים של מאות התושבים והמפגינים שסירבו לשתף פעולה. מבצע הפינוי נמשך כשלושה ימים ובמהלכו התנהל מאבק בין הכוחות המפנים לסרבני הפינוי שהתבצרו על גגות הבתים. חלק מהתושבים נקט באלימות. אחרים הבעירו צמיגים והשליכו שקי חול. מן העבר השני השתמשו הכוחות המפנים בכלובי מתכת, באזיקים ובקצף שהתיזו. המבצע הסתיים עם זאת, למרבה המזל, ללא אבידות ופציעות קשות.

לאחר פינוי העיר נהרסו בתיה של ימית עד היסוד, על פי הוראתו של שר הביטחון דאז אריאל שרון. שרון, כך לפחות לפי הנימוק הרשמי, ביקש למנוע פלישה חוזרת של תושבי העיר לאחר הפינוי. ב-25 באפריל הועברה הריבונות על חצי האי סיני לידי מצרים.