זוגות שגרים יחד לפני הנישואים - בסיכון גבוה לגירושים

מירית ד', בסוף שנות ה-20 לחייה, פגשה בתקופת לימודיה באוניברסיטה צעיר בן גילה והתאהבה בו. הם ניהלו רומן במשך שמונה חודשים, וכשתם חוזה השכירות שלו בדירתו, עבר להתגורר איתה. "הייתי בטוחה שזה יוביל לנישואים", אומרת מירית, "היו לנו תחומי עניין משותפים והמון חברים". אבל כל שיחה נוסח 'מה יהיה בסופנו' נתקלה בהתחמקויות מצד הבחור, עד שמירית הציבה אולטימטום – מתחתנים או נפרדים. הבחור עזב את דירתה.

למרות אכזבתה מירית לא הצטערה על המגורים יחד, אבל הקשר הבא שלה התנהל קצת אחרת – היא עברה להתגורר עם החבר שלה רק חודשיים לפני שהחליטו להתחתן. "לא היתה שאלה פתוחה בינינו", היא מספרת. "לא היתה סיטואציה של 'את/ה יכול/ה ללכת אם לא מוצא חן בעיניך'. לשנינו היתה מחויבות ברורה לקשר".

סגנון המגורים ביחד בלי הצהרת כוונות על נישואים וללא הסכמים חוקיים כלשהם הפך כבר מזמן לחלק מהתרבות החילונית הצעירה. לפני 30 שנה עברו לגור יחד זוגות של שחקנים מהבוהמה, אמנים ואנשים שלא חששו 'לחיות בחטא'. היום, במערב כמו בישראל, עוברים להתגורר יחד סמוך לתחילת הקשר הזוגי. הסוגיה מעניינת סוציולוגים, שחלוקים באשר לאושר שמובטח בסוף הדרך.

הירחון האמריקאי 'סייקולוג'י טודיי' מקדיש חלק גדול מגליונו האחרון לנושא המגורים יחד ללא נישואים. 5 מיליון זוגות לא נשואים חיים היום ביחד בארה"ב, ועוד 5 מיליון מתכננים לעשות את זה. חלק מהזוגות בוחרים לגור יחד כסידור תמידי, בלי למסד את הקשר. יותר ממחצית מהזוגות האמריקאים הצעירים שמתחתנים היום חיו יחד לפחות שנה, שלא לדבר על זוגות בקהילה ההומו-לסבית.

הסוציולוגית ד"ר פמלה סמוק מאוניברסיטת מישיגן סבורה שמגורים משותפים ללא נישואים יאפיינו בקרוב את אורח החיים של זוגות צעירים. "הם לא רוצים לסיים את חייהם כמו הוריהם, בגירושים כואבים", היא מנמקת. אבל חוקרות אחרות סותרות את התיאוריה. "במקרים רבים המגורים המשותפים המוקדמים עובדים לטובת הקשר", הן מודות, "אך מחקרים פסיכולוגיים חדשים מעידים ששנה של מגורים יחד חורצת את דין מערכת היחסים לרעה. זוגות שעוברים לחיות יחד לפני הנישואים צפויים להתגרש פי 2 מזוגות שנישאו קודם לחיים המשותפים. סקרים מראים שזוגות נשואים שחיו יחד עוד לפני החופה מדווחים על הרבה יותר מריבות וויכוחים, על תקשורת דלה, על שביעות רצון נמוכה מהקשר ועל רמה נמוכה של מחויבות הדדית. מגורים יחד לפני הנישואים הם מלכודת שממזערת את היכולת הנפשית והרגשית שלנו להתחייב כלפי הקשר בהמשך".

מלכוד עצמי

ננסי וורטיק, מחברת המאמר ב'סייקולוג'י טודיי', מציינת שנוצר מצב אבסורדי, ולפיו אמצעי הזהירות שאנחנו נוקטים כדי להכיר היטב את בן הזוג ולהבטיח את הנישואים מחבלים בסופו של דבר בסיכויי הנישואים להצליח לאורך זמן.

למה דבר שנראה על פניו הגיוני ונכון הופך להיות הרסני כל כך? אולי, מעלה הכותבת סברה, כיוון שכל כך הרבה צעירים מחליקים לתוך מעין נישואים בלי להתכוונן נפשית למחויבות עמוקה כלפי הקשר. הם עוברים לגור יחד כי זה נוח ונעים, אבל באוויר כאילו מרחפת השאלה 'מה הלאה'. נישואים נראים כצעד הבא גם אם היחסים הם רק נחמדים, רדודים, לא לוהטים. לאדם יש אמות מידה שונות כלפי בן זוג למגורים וכלפי בן זוג לחיים – אבל השותפים למגורים עלולים למצוא את עצמם לפתע נשואים למישהו שלא התכוונו לחיות איתו לעד.

הכותבת מצטטת את הסוציולוג ד"ר פאול אמאטו מאוניברסיטת פנסילבניה: "אנשים הרבה יותר בררנים לגבי האדם שאיתו הם מתחתנים מאשר לגבי האדם שאיתו הם גרים. המון זוגות צעירים בוחרים לעבור לגור יחד, כי נוח יותר להתחלק בהוצאות ולהיות מוקפים תמיד בחברה בלי להידרש למחויבות רגשית ארוכת טווח. הם גרים ביחד מכל מיני סיבות מקריות – מיקום נוח, עזרה בלימודים, בישול משותף. תחילה מביאים את מברשת השיניים והתחתונים, לאט לאט את כל הארון, ואז מסתיים אצל אחד מבני הזוג חוזה השכירות, והם חושבים 'אם אנחנו ממילא מבלים רוב הזמן ביחד, למה שכבר לא נגור ביחד?'".

וכך גבר ואישה צעירים יכולים לעבור לגור ביחד, כשלמעשה אין להם תוכנית לעתיד משותף, כי לפחות אחד מהם חושב בתוך תוכו שהשני לא מתאים לנישואים: הוא שותה יותר מדי, היא נהיית נבזית במהלך מריבה... במקום להתחייב חוקית זה לזה הם מנסים לגור יחד, ואז הסביבה מתחילה לנדנד "מתי מתחתנים?!". כשהם מגיעים לטקסי נישואים מברכים אותם "בקרוב אצלכם". "וכך", אומר ד"ר אמאטו, "מופעל עליהם לחץ להתקדם לקראת נישואים, כשגם ההורים – בעיקר האימהות – מפעילים לחצים כאלה עד שהבן/בת מתרכך/ת".

זוגות צעירים רבים שהרומן שלהם רק התחיל ממלכדים את עצמם במו ידיהם, אחרי שהם משקיעים יחד באיזו השקעה רווחית, קונים רהיטים, מאמצים כלב או חתול והופכים לבעלי נכסים משותפים.

"מנסיוני בקליניקה", אומר ד"ר אמאטו, "יש גם המון הריונות לא מתוכננים אצל שותפים למגורים כאלה, כביכול עקב תאונה, מה שקורה הרבה פחות בקרב זוגות צעירים שרק יוצאים קבוע. וגם כאן מתרחשת באופן לא מתוכנן חתונה מאולצת, מתוך רגשי אשם או חשש מדעת החברה. אני מכיר מטופלים רבים שחיים עם חברה כמה וכמה שנים, אבל מרגישים חצויים לגבי הפיכתה לאשת חיקם הנצחית. הם נקרעים בתוכם בגלל ההרגשה שהם חייבים לה את זה; היא כבר מתקרבת ל-30 והוא ביזבז לה המון שנים טובות, ועכשיו פשוט לא נעים להחזיר אותה לשוק הפנויים-פנויות". לדברי החוקר, נשים חוששות יותר מגברים לעזוב מגורים משותפים עם בן זוג גם כשהיחסים לא טובים.

הגברים מגלים אומץ רב יותר. מספר גד, בן 44: "בשנות ה-30 שלי כמעט התחתנתי עם חברה שגרתי איתה שלוש שנים, אבל לא הייתי מאוהב בה. נפגשנו, עברנו לגור יחד, הסקס היה טוב, היה נחמד, אבל הלהט נגמר מהר. העניין הוא שהדירה ששכרנו היתה נהדרת, ולא היה לי קל לוותר עליה, כך שהמשכתי לגור עם הבחורה וגם פזלתי לצדדים.

"החברה שלי לחצה 'או שנתחתן או שניפרד'. הסכמתי להתארס, אבל שבועיים לפני טקס הנישואים הבנתי שאני לא מסוגל להתחתן איתה. נפרדנו, ועד היום אני מצטער שעברתי לגור איתה. זה היה לא אחראי. מתחילים להסתבך אחד בחיי השני, מכירים את המשפחות, נעשים לפתע מעורבים בחיי אחרים. היום אני יודע שאם אתה לא רוצה להתחתן עם בחורה מסוימת, אל תעבור לגור איתה מלכתחילה, כי הסוף יהיה עגום".

האישה מפנטזת, הגבר חוסך

עוד מחקר אמריקאי מאשש את ההנחה שמגורים ללא נישואים מהווים מלכודת, בעיקר עבור נשים. ד"ר סוזן בראון, חוקרת מאוהיו, ערכה סקר בין זוגות צעירים שמתגוררים יחד יותר מתשעה חודשים. המסקנה מדכדכת. "לנשים יש פחות שליטה על מהלך היחסים כשגרים יחד ללא נישואים", היא טוענת. הבחורה מניחה שהם בדרך לחתונה, משקיעה בקשר ומפנקת את בן הזוג. הוא, לעומת זאת, חושב שהם בעיקר חוסכים הוצאות כפולות ונהנים זה מחברת זה.

ד"ר בראון מסיקה שיש סיכוי ממשי שזוגות שעברו לגור יחד גם יינשאו לבסוף, רק אם הגבר רוצה בכך. לעומת זאת, ועד כמה שהדברים נשמעים מדהימים בשנת 2005, לרגשותיה של האישה, לציפיותיה ולתוכניותיה יש מעט השפעה על העניין. הבחור הוא שמחליט אם הם יתחתנו בקרוב או ימשיכו לגור יחד. נשים צעירות ציינו בפני ד"ר בראון שהן מעדיפות שלא להחליט בסוגיה. "אני נותנת לו להכתיב את הקצב" היתה ההתבטאות השכיחה בין הנשאלות. ד"ר בראון עדה גם לצד השני של הסיטואציה: גברים צעירים מצפוניים, שגרים עם חברות לאורך זמן, מסוגלים להגיע לנישואים מהסיבות הלא נכונות: צער על הבחורה שמצפה לכך, נוחיות, פינוק. "והתוצאות", היא מזהירה, "עלולות להיות הרסניות".

המחקר המצוטט ביותר ב'סייקולוג'י טודיי' נערך על ידי הפסיכולוג ד"ר סקוט סטנלי ומתבסס על סקר טלפוני שנערך בארה"ב בקרב אלפי זוגות צעירים שחיו יחד ללא נישואים. נמצא שגברים נשואים שחיו עם חברותיהם לפני החתונה יותר משנתיים לא ביטאו מחויבות רגשית לנישואיהם, גם לא צידדו בנאמנות מוחלטת. דווקא נשים נשואות שחיו קודם לכן עם בן זוגן ללא נישואים הרגישו מחויבות ונאמנות.

לאור התוצאות העגומות מסיק ד"ר סטנלי, שעומד בראש תוכנית לימודי נישואים ומשפחה באוניברסיטת דנבר, שנשים, בעיקר, חייבות להיות מפוכחות וזהירות כשהן מחליטות לעבור לגור עם חברן. "אני מכיר מאות גברים צעירים שאומרים בפשטות: 'אני גר עם חברה, אבל עדיין מחפש את הנשמה התאומה שלי'", מציין ד"ר סטנלי. "הנשים, לעומת זאת, לא יודעות – או מסרבות לדעת – שהוא עדיין מרגיש שהוא נמצא בשוק הפנויים-פנויות".

הסוציולוגים האמריקאים תמימי דעים באשר לדבר אחד: ההתנסות המוקדמת במגורים משותפים הופכת צעירים רבים לציניים. כשזוג גר יחד ללא חופה, הוא מאמץ לעצמו דעות ואמונות פחות מסורתיות לגבי נישואים וגירושים. הוא פותח את חייו לעוד אופציות ומתבטא בציניות לגבי נישואים.

הוויכוח בין הסוציולוגים מתפרש גם לעבר המצב הכלכלי. כשלבני זוג יש הכנסה נמוכה מאוד, הצפי שהם יתגרשו ב-15 השנים הראשונות לנישואיהם גבוה מאוד. זאת לעומת זוגות שעושים יחד הרבה כסף ועתידם הכלכלי נראה ורוד. הנתונים האלה, אומרים סוציולוגים, מנבאים הישארות יחד יותר מהנתון שעוסק בציניות שמפתחים זוגות צעירים כלפי מוסד הנישואים והעובדה שבהמשך הם ירחשו פחות כבוד זה לזה.

לסיכום, לא כל הסוציולוגים שותפים לדעה שמגורים משותפים מחבלים בחיי נישואים עתידיים. לחלק מהזוגות זהו שיעור מצוין, גם אם אין לו הפי אנד. לפי הסטטיסטיקה האמריקאית, מחצית מהזוגות שגרים יחד לפחות שנה נפרדים בשלב מסוים. "צריך להתריע", אומרים הסוציולוגים, "רק מפני מצבים שבהם יש לבני הזוג הלא נשואים ילד. 40% מהזוגות הצעירים שחיים יחד בארה"ב גם מביאים ילד לעולם במהלך הקשר. מדובר ב-3.5 מיליון ילדים שגרים בבית עם הורים לא נשואים. מגורים כאלה, מטבעם, פחות ממומשים חוקית ממסגרת נישואים. לגבי ילד, יש משהו לא יציב בסוג כזה של חיים משותפים. הסידור הזה הוא בוודאי לא פתרון אידיאלי כשכבר יש ילד".