הירושימה תרדוף אותו

הכל דשים ושואלים שוב ושוב: מה כל זה עושה/יעשה לנו? מהי תמונת המצב הלאומית בשעה זו של חורבן יישובי חבל עזה? תשובתי הנחרצת: אנחנו בעיצומה של "מלחמת אחים". ההתגוששות בשטח הוכרעה בבתי הכנסת בגוש קטיף, אך שם לא תמה ה"מלחמה"; שם היא רק התעצמה. אין כוונתי חלילה למלחמה בין מתנגדי ההתנתקות ובין החיילים והשוטרים שפינו בדמע. אנו מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות לאומית, קשה ומרה, על דמותה של המדינה; מלחמה בין לאומיות אמונית לבין דת הדמוקרטיה הליברלית; מלחמה בין ערכי נצח לבין קומבינות קצרות טווח.

כתבתי מלחמת אחים, אך האמנם אחים אנו? בפינוי היישובים הרבו להשתמש במילים "אחים", "אחי" וכיוצא בהן, המציינות קירבה בין הצדדים הניצים. מאידך, כלפי מקבל ההחלטות, יועצי האחיתופל הסובבים אותו, כת עוטפי האתרוגים וכל התומכים הקולניים בהתנתקות בדרך המזוגזגת אשר בה הונחתה, כלפי כל אלו אכריז: לא אחים אנחנו! כאשר חלק מהעם משפד את משנהו בחרב הדמוקרטיה, כאשר השליט נמנע מלהתייצב לפני הנעקרים ולהישיר אליהם מבט, ואף חושש משאלות עיתונאים ומשדר נאום מוקפא לאומה, כאשר הוא נמנע מלפרט - ובוודאי לא לפתוח לדיון - מה נרוויח מברוטאליות זו, כאשר השמאל הפוליטי מוכן למרוח כל עיסוק בשחיתות למען המטרה הקדושה, כאשר איש מאלו לא העלה על בדל-שפתיו, או דל-רעיונו, לבקש סליחה רבתי מחלוצי דורנו, כאשר זו תמונת המצב - בטלה לדידי האחווה בינינו, לפחות זמנית.

אין ספק בלבי כי סופו הפוליטי של ראש הממשלה יהיה בשדה בוקר, או - אם יתעקש להישאר בפוליטיקה - ברחוב צמח, כפי שאירע לקודמיו. אין ספק בלבי כי מראות הירושימה שחולל במו ידיו ירדפוהו כל ימי חייו, גם ללא טקסי פולסא דנורא הזויים. אש הנורא היא הלַבָּה הבוקעת מסדקי השבר הלאומי אשר חולל. זו האש אשר האגדות מספרות כי הבעיר בה נירון קיסר את רומי ופניו חתומות, ויש אומרים: מביעות סיפוק.

הרב ישראל רוזן, מרבני יש"ע, ראש מכון צומת באלון שבות