"יפו היום היא מקום ארור ומסוכן"

סביב מתחם קטן בשכונת עג'מי הוקמו בשבועיים האחרונים ארבע סוכות אבלים. התושבים הערבים והיהודים לא יודעים מי הבא בתור ומי ייקלע שלא בטובתו לקו האש, אבל הם בטוחים בדבר אחד: התור עוד ארוך. בשבועיים האחרונים חזרה יפו להיות מה שהיתה פעם, בימים האפלים שלה - עיר אלימה, פשיעה גואה, תחושת חוסר אונים והפקרות ברחובות; רצח, חיסולים, יריות באמצע היום ושני טילי לאו שנורו מצד אחד של שדרות ירושלים אל עברו השני של הרחוב, כאילו הייתה יפו סרט מלחמה. ואם להיכנס לקלישאות, הפי אנד לא יהיה כאן.

אפשר לראות את רציחתם של מוסטפה אבו-חוטי ויאסר אבו-שהאב בשבת האחרונה, ואת רצח האחים עימאד ומוחמד אטרש לפני כשבועיים, כמקרה קיצוני של מלחמת כנופיות שהגיעה לנקודת רתיחה: מחודש פברואר ועד היום גבה מאבק הדמים שבעה קורבנות ועוד כמה פצועים. אבל ביפו למודת הטראומות לא מאמינים שזה הרע מכל: התושבים חוששים כי המלחמה האכזרית ברחובות רק תגבר, ותפגע בעיר שמנסה להשתקם בכל פעם מחדש מתדמית רעה.

בצהרי אחד הימים השבוע, יפו היתה מבוצרת מאחורי חומה של שתיקה. סיור ברחובותיה חושף בעיקר פחד טהור: תושבים שאוהבים בדרך כלל לדבר ולהגיב כמעט על כל דבר בעולם, דוחים בשתי ידיים כל ניסיון לקשור שיחה על פשע, מלחמת כנופיות ואלימות. אחת מאלה שנתקפו פחד היא מורה ערבייה, שמסרבת לאפשר לעיתונאים לדבר עם בעלה, איש ציבור יפואי מוכר. "כל מי שמתראיין אחרי רצח ביפו, מחכים לו בסיבוב", היא מספרת בבהלה. "בשביל מה להתראיין עכשיו? כדי שיהרסו לנו, שיפרצו לנו את הבית או כדי שירצחו אותנו? יפו היום היא מקום ארור ומסוכן. אנחנו מרגישים אנשים מסכנים ואומללים. מי שמדבר צריך לחיות בפחד. אין לאנשים חשק לדבר".

המורה טוענת כי התיאורים על ריב חמולות או כנופיות נעשים כדי להסתיר את האמת העירומה והכואבת. "אין כאן חמולות. זה הכל סיפור של פשע. ואם לא יטפלו בפשע - הוא ימשיך לשלוט ברחובות. כל מה שקורה כאן הורס אותנו לגמרי. אנחנו קורסים מבחינה נפשית, אנשים הפסיקו ללמוד ואני הפסקתי לתת לבת שלי לנהוג ברכב. כי אני יודעת שאם חלילה היא תפגע בטעות ברכב אחר ומישהו במקרה יתעצבן - אז הלך עליה".

היא גם כועסת על התקשורת, שלא מבדילה בין קורבן לעבריין. "מכעיס אותי שכל מי שנפגע הוא עבריין או פושע. אפילו מי שירו עליו טיל בטעות, נחשב בתקשורת כעבריין. חף מפשע, לא חף מפשע - כולם מוצגים כעבריינים".

מתים אנשים חופשי

אל תחושת האלימות ברחובות מצטרפת תחושת קיפוח מסורתית, שערביי יפו חווים מאז נגזר על יהודים וערבים לחיות יחד. בין השורות, הם טוענים שעובדת היותה של יפו עיר בעלת אוכלוסייה ערבית גדולה תורמת להזנחת מצבה מצד הרשויות. "איך יכול להיות שמשפחות ביפו מאבדות קרובים ואחים, והמשטרה לא תופסת את מי שהרג אותם?" שואל בעל עסק ברחוב פייר מנדס פרנס, סמוך לבית השגריר הצרפתי בישראל. "ברצח של גיל מיטשל (שנרצח ביפו לפני שש

שנים בעקבות ויכוח מקרי ברחוב, י.ק.) הם לא הרפו עד אשר תפסו את הרוצח. פחות אכפת למשטרה. היא מעדיפה כנראה שהעבריינים יסגרו את החשבונות ביניהם, אבל מתים לנו כאן אנשים חופשי".

מה שערביי יפו היו רוצים לראות עכשיו הוא שוטרים בכל קרן רחוב, בלשים סמויים בסימטאות השוקקות בסחר של סמים וניידת בכל צומת. "צריך להכריז מלחמת חורמה ברוצחים ושולחיהם, ולא לתת להם לחסל אחד את השני בלי סוף", הם אומרים.

בעל העסק מרחוב מנדס פרנס מספר: "ביום שישי בבוקר הגיעו כוחות גדולים של שוטרים ופקחים של העירייה כדי לסגור חנויות ובאסטות של ערבים שמכרו בשוק האתרוג. לעומת זאת, בשבת בצהריים שמענו יריות והבנו שהיה כאן עוד רצח. הבעיה היא שהם יודעים לטפל יופי בבעיות של רוכלות, תמיד הם מגיעים בכוח גדול של שוטרים ופקחים, אבל כשיש רצח הם לא מצליחים לתפוס את הרוצחים".

איך אתה מרגיש אחרי רצח כזה?

"יש לי שלושה ילדים ואני מפחד עליהם מאוד. הם בני 20-19, ואני מכריח אותם עד עשר בלילה לחזור הביתה. נעשה כאן מפחיד. יורים באמצע היום, מחסלים אנשים בלי בעיה. איך יכול להיות שמסתובבים כאן שני טילי לאו והמשטרה לא יודעת? אומרים אצלנו שיפו זה שיקגו. ואני אומר: שיקגו זה כמו יפו".

בעל העסק הערבי לא חושש למתוח ביקורת גם על האוכלוסייה הערבית ביפו, שאינה מסוגלת לסיים סכסוך דמים עתיק יומין, שגובה עוד ועוד קורבנות. "אני חושב שהקטע הזה של הפשע התחיל בגלל האגו שלנו, הערבים. הכל התחיל משטויות, אבל אין מי שיעצור את המאבק הזה". מחמוד, בעל עסק ברחוב: "זה מפחיד מה שקורה כאן. הולכים אנשים חופשי. מה שצריך לעשות כאן זה רק משטרה. שבכל סמטה יציבו שוטר, שירגיעו את הרוחות. אין ברירה. צריך למלא את יפו בשוטרים. אם רוצחים פה אנשים באמצע היום - זאת ממש הפקרות".

תושבי יפו מספרים, כי יפו סובלת לאורך השנים משלושה מישורים של פשיעה: פריצות וגניבות, סחר בסמים וסכסוכי חמולות וכנופיות עברייניות. תושב יהודי בשכונת עג'מי מספר: "פשיעה תמיד הייתה ביפו. זה אזור רווי פשיעה, וזה יורד רק אם יש מבצעים של המשטרה באופן אינטנסיבי. העניין הוא שבסכסוך חמולות הם מחסלים אחד את השני, והחוכמה היא לא לעבור בטווח האש".

משחקי כוח מטורפים

העיר יפו (שבחינה מנהלית מהווה חלק מתל אביב) מונה כ-40 אלף תושבים, בין 15 ל-18 אלף מהם ערבים. גורמים בכירים בעיריית תל אביב טוענים, כי המשטרה מתקשה להתמודד עם עוצמת הפשע ביפו. "למשטרה אין היום כוח אדם לפשיעה ביפו, אבל זה לא רק ביפו. המדינה הטילה על המשטרה לטפל בבעיות של ביטחון פנים, אז קשה מאוד להילחם בפשיעה".

לעומת זאת, במשטרה דווקא אומרים שאין בעיה של כוחות שיטור ביפו. "משטרת מחוז תל אביב פועלת ביפו בכוחות מתוגברים, גלויים וסמויים", אומרת דוברת משטרת המחוז, סגן ניצב ליאת פרל. "זאת, במטרה לחזק את תחושת

 הביטחון של התושבים ולתת מענה לסכסוך בין העבריינים בעיר, שהסלים והפך אלים ביותר בימים האחרונים".

גם קצין בכיר וותיק במשטרת יפו, שנשאל על הגאות בפשיעה החמורה בעיר, לא מסכים עם הטענה שהמשטרה איבדה שליטה במתרחש. "המשטרה פרוסה בכוחות מאוד גדולים רק לטובת יפו. יש לנו בעיר מאות שוטרים, גלויים, סמויים ואנשי מג"ב", הוא אומר. "כל התפקיד שלהם זה למנוע את המשך שפיכות הדמים. אנחנו מעריכים שלא תהיה פעילות פשיעה בזמן שבשטח יש היקף כזה של כוחות. כל עוד הם ישנם, לא יבוצע שום דבר דרמטי בשטח".

איך קורה ששבעה אנשים נרצחים ביפו, חלקם לאור היום?

"אלה משחקי כוח בין כנופיות שיצאו מעבר לכל פרופורציה. זה מתחיל מסכינים, עובר לאקדחים ואחר-כך גם לטילים. זה כמו במשחק: אתה יורה עלי, אז אני יורה עליך במשהו גדול יותר. כשהם פוגעים אחד בשני, אז אני לא בוכה בלילה. אבל כשנפגעים אזרחים חפים מפשע אז אני ממש מוטרד.

"אתה יכול לשים 50 שוטרים בשטח, אבל בשביל לבצע את הרצח מספיקות חמש דקות בלי נוכחות של שוטר בשטח. הרוצח תמיד יכול למצוא פרצה כדי לבצע רצח. אנחנו לא יכולים לכסות את כל הרחובות בשוטרים". לדברי הקצין, למשטרה יש יכולת להתמודד באופן מתמשך עם גל הפשע, אבל אין לה די אמצעים. "יש לנו בעיה, כי אין לנו תוכנית להגנת עדים, ואין לי מה להציע לעצורים כדי שיפתחו את הפה. חסרים לנו אמצעים טכנולוגיים. יש לנו ידע, כוח אדם, רצון, אבל חסרים לנו אמצעים מתקדמים".

כמה תושבים ערבים טענו, כי המשטרה לא משקיעה מספיק בפשיעה ביפו מפני שמדובר באוכלוסייה ערבית.

"להגיד שמשטרת ישראל לא משקיעה בטיפול בפשיעה בגלל שמדובר בתושבים ערבים - זאת אמירה מעליבה, קנטרנית ולא נכונה. יש לנו קשר עם מנהיגים מקומיים וראשי שכונות ערביים הרבה יותר מאשר יש לנו עם המנהיגות וראשי השכונות היהודים ביפו".

אבל אולי יש נקודת אור בגל העכור העובר על יפו: לפני כחודש וחצי הקימה עיריית תל אביב בשיתוף משטרת ישראל יחידה משותפת בשם "שחף", המורכבת משוטרים ופקחי עירייה. היחידה פועלת באופן בלעדי בתחומי יפו, במאמץ להוריד את היקף הפשיעה בה. "מדובר בהכפלת כוח השיטור ביפו, והיחידה הזאת כבר הצליחה לטפל בבעיות קשות של תפיסת כנופיות פורצים, לכידת אמצעי לחימה ועוד", מספר דרור אמיר, מנכ"ל המשלמה ליפו (הגוף האחראי מטעם עיריית תל אביב לפיתוח ושיקום יפו).

היחידה הוקמה במימון העירייה, והמשטרה סיפקה את השוטרים. עם זאת, נראה שכדי לפתור את גל הפשע הנוכחי דרוש הרבה יותר מזה. "מבחינת אלימות ופשע אנחנו מדברים על משהו חריג בהיקף ובקצב", אומר אמיר. "מדובר בסכסוך משפחות היסטורי שבכל פעם צץ ועולה מחדש. אני מאוד מקווה שהמשטרה תשים קץ לסכסוך הזה".