אי-אמון במובארק

חדשות מסעירות ממצרים: העם המצרי הביע אי-אמון גורף בנשיאו המכהן, חוסני מובארק.

מובארק, המחזיק בנשיאות כבר 24 שנים, קיבל כ-20% בלבד מקולותיהם של כלל בעלי זכות הבחירה, משום שרק 23% מאזרחי מצרים טרחו לבוא ולהצביע. 77% מבעלי זכות הבחירה העדיפו שלא לממש אותה. הם "הצביעו ברגליים" נגד: נגד השיטה של דמוקרטיה חלקית וקוסמטית; נגד המנגנון הציבורי הרקוב; נגד קיפאון כלכלי מתמשך; נגד הנשיא, שלא התחלף רבע מאה; ונגד מדיניותה של המפלגה השלטת. ההימנעות ההמונית מהשתתפות בבחירות הותירה את מובארק בלא לגיטימיות, בלא תמיכת האומה המצרית ועם יכולות שלטוניות מוגבלות ביותר.

תוצאות הבחירות הן הפגנת המחאה הדמוקרטית הגדולה ביותר שנערכה אי-פעם בארץ הנילוס, ואולי בעולם הערבי כולו. הן עשויות להיות דומות לאלו של מערכות הבחירות הכמו-דמוקרטיות האחרונות במזרח אירופה, לפני התמוטטות הקומוניזם, כאשר לשליטים התברר שמלבד עסקני המפלגה וקומץ פעילה, אף אחד לא מטריח את עצמו לבוא לתחנות הקלפי ולהצביע.

רק דיקטטורות צבאיות אינן זקוקות ללגיטימציה. כל צורת ממשל אחרת זקוקה לה - ומשטרים סמכותיים וחצי-דמוקרטיים זקוקים לה נואשות. חוסני מובארק לא קיבל אותה מהעם. העם המצרי, אם לומר זאת בחריפות, ירק בפניה של מפלגת השלטון.

ומה הלאה? מצרים שרויה במשבר כלכלי קבוע. הריבוי הטבעי אמנם צומצם לכ-1.8% לשנה, אך מספר התושבים קרב ל-80 מיליון, שליש מהם ילדים. שכר העבודה נע סביב 2.5 שקלים לשעה, התוצר לנפש בדולרים שוטפים נמוך מאלף דולר לשנה (בהשוואה ל-18 אלף בישראל). אפילו כשלוקחים בחשבון את רמת המחירים הנמוכה במצרים, המדינה עדיין מאוד ענייה. תפוקת הנפט שלה בירידה, השקעות זרות הפסיקו לזרום מאז ההפגנות האנטי-אמריקניות ואנטי-בריטיות (פיגועי הטרור האחרונים רק מחזקים את המגמה) והרפורמות של השנה האחרונה טרם הניבו פרי של ממש.

מצרים נמצאת במשבר עמוק, עם כלכלה מקרטעת, עם כאוס ועם נשיא שהפסיד בבחירות אך מעמיד פנים שניצח. וזו שכנתנו הקרובה.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: מלחמת 7 השנים בעוני