ועד הקהילה מחליט
בחמש השנים האחרונות הפכה הממשלה לגוף חסר חשיבות, בכל מה שנוגע לניהול הסכסוך עם הפלסטינים. בתוכנית ההתנתקות תיפקדה הממשלה כמקהלת אומרי ההן של אריאל שרון, אבל רק תנו לשרים קלישאה להילחם עליה, והם ייעמדו על רגליהם האחוריות וייצאו למאבק. תנו לוועד הקהילה נושא שאין בו ממש אלא רק סמליות מזוייפת, ולפתע הוא מוכן לכופף את ראש הממשלה בכל מחיר
בשנות ה-70' טבע האלוף בני פלד ז"ל המונח "ועד הקהילה", ביחס להתנהגותה של ממשלת ישראל. פלד התכוון למובנים רבים של התנהלותה של המדינה ושל העומדים בראשה, אבל הכינוי הזה הולם במיוחד את הפארסה העצובה של בתי הכנסת, המסיימת את פרשת הנסיגה מרצועת עזה.
בחמש השנים האחרונות הפכה הממשלה לגוף חסר חשיבות, בכל מה שנוגע לניהול הסכסוך עם הפלסטינים. בניהול הלחימה עצמה לא היה לממשלה – שהיא, על פי חוק, המפקד העליון של הצבא – כל תפקיד. שריה ברחו מכל אחריות, ואחד מהם אף אמר בשיחה עם רביב דרוקר ואיתי ש"יותר טוב לא לדעת". הממשלה לא קיימה דיון על מטרות המלחמה, לא עסקה בהתווית הנחיות לצבא, הלכה כעדר אחרי כל גחמה של ראש הממשלה וכוחות הביטחון. גם הקבינט הבטחוני, שכל השרים רבים על זכותם להיכנס בשעריו, לא היה אלא מועדון רכילות וחותמת גומי למעשי הצבא.
בתוכנית ההתנתקות עצמה תפקדה הממשלה כמקהלת אומרי ההן ומכשירי המהלכים של אריאל שרון. היא לא ביקשה לדעת ממנו למה בדיוק הוא מתכוון, מהי תמונת היום שאחרי, איך משתלב המהלך הזה באסטרטגיה של מדינת ישראל. מדי פעם עלו בה הצעות פשרה, שאיש לא התכוון אליהן גם כשהצביעו בעדן: נסיגה בשלבים (מישהו זוכר שהיה פעם דבר כזה?), הצבעה נפרדת על כל מהלך, ושאר מילים ריקות. לא שמענו דיון בממשלה האם הצבא הוא שצריך לבצע את ההתנתקות, לא שמענו הצעה שתעניק למהלך כולו משמעות שמעבר להוצאת אנשים מבתיהם. רק כשהיתה הנסיגה בעיצומה התקבלה לפתע החלטה על "יישוב הנגב והגליל", עוד אסופה של מילים ריקות.
אבל תנו לממשלה קלישאה להילחם עליה, והיא נעמדת על רגליה האחוריות. תנו למי שלא שאל במסגרת איזו מדיניות-על מתבצעת הנסיגה, לדבר פראזות כמו "יהודי לא הורס בתי כנסת", ולפתע הוא מוכן לכופף את ראש הממשלה בכל מחיר. תנו למי שלא דן אף פעם ברצינות על גורלם של החיים לעסוק בגורלן של אבנים, ולפתע יש לו דעה והוא מאוד רוצה לדעת.
אי הריסתם של בתי הכנסת תביא, באורח בלתי נמנע, לתמונות שבהן יראו פלסטינים חוגגים על המבנים הריקים או הורסים אותם. מייד תעלה השוועה השמיימה, מייד ימצא מי ש"ייקח את החוק לידיים" ויזרוק ראש חזיר למסגד. מייד יימצא מי ש"אינו יכול לשאת המראות, ויפתח באש על ערבים. השרים יודעים את כל זה. שר הבטחון יודע שאי הריסת בתי הכנסת רעה לבטחון. אבל תנו לוועד הקהילה נושא שאין בו ממש אלא רק סמליות מזוייפת, והוא אינו יכול לעמוד בפני יצרו.
לפנייה לכתב/ת 
