השופטת כהן: העונש שלי הוא התיעוד באינטרנט

"שילמתי עונש שלא כתוב בחוק", כך טענה השופטת הילה כהן בדיונים שערך בית הדין המשמעתי לשופטים בעניינה, לאחר  שהורשעה בחיבור פרוטוקולים מזויפים. פרוטוקולים של דיוני ההרכב נחשפו היום (א'), ובמקביל הודיע מנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון כי כהן הועברה להמשך כהונה בבית משפט השלום בצפון. זאת לאחר שכיהנה כשופטת בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה.  

בפרוטוקולים מובאים דבריה של כהן, שהסבירה כי העונש שקיבלה מספיק: "אני בחורה רווקה וכשהגעתי לחיפה אמרו שלא התחתנתי מעולם. מצאתי מישהו כלבבי, אחד השופטים בחיפה הכיר לי. היום נכנסים לכל אתר, מקישים הילה כהן והכל יוצא. אני לא צריכה להגיד מה התוצאה של זה. מאז לא הצעתי להכיר אף אחד. הכי חשוב הכתם באינטרנט יישאר תמיד. כשמקישים הילה כהן, זה יצוץ... שילמתי עונש שלא כתוב בחוק".

כהן מתחה ביקורת על אופן תפקודו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. לדבריה, מאז המקרים שאירעו לפני כשנתיים "הפנמתי את הלקח, אני מקפידה על כל פרוטוקול. הפנמתי את הלקחים, אין חשש שהמעשים יחזרו על עצמם".

בסוף השבוע הודיעה כהן כי החליטה שלא לפרוש מתפקידה חרף הלחץ והבקשות שהופנו אליה בנושא. צמרת המשפט הישראלי, משרת המשפטים, ציפי ליבני, נשיא בית המשפט, אהרון ברק, מנהל בתי המשפט,  ונציגות השופטים הארצית קראו לה לפרוש מתפקידה.

מביעה חרטה

מנהל בתי המשפט הודיע לכהן רשמית על הצבתה המחודשת, בעקבות החלטת בית הדין המשמעתי להסתפק בנזיפה ובהעברתה.

הרכב השופטים שדן בקובלנה שהגישה שרת המשפטים, ציפי ליבני, היו המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, השופט אליעזר ריבלין והשופטת מוסיה ארד. 

חמש ישיבות נערכו בעניינה של השופטת כהן. המעניינת שבהן, כך נראה, היא הישיבה שנערכה ב-19 באוגוסט, אז דנו בעונשה. כהן הסבירה: "אני רוצה להביע חרטה עמוקה וצער על מה שקרה. אבל אני כבר ספגתי מספר עונשים. הקידום שלי מבית המשפט לעניינים מקומיים לבית משפט רגיל עוכב. זה עונש קשה, עונש שלא כתוב בשום מקום. נאמרו דברים פוגעים מאוד, קשים מאוד, משפילים, התעללות על ידי גורמים אינטרסנטיים".

היא מתחה ביקורת בדבריה גם על נציגות השופטים הארצית שבצעד חריג ונדיר קראה לה להתפטר בשל פגיעתה, ביושר הציבורי ובאמון הציבור. "אני חשה מוכה ונכלמת. חבריי השופטים גם כן השתתפו בחגיגה התקשורתית והביעו את דעתם ואני תמהה על חבריי השופטים שעשו זאת. זה מאוד פוגע, משום שחבריי השופטים, לצערי, במועד ההוא, לא הכירו אותי".

השופטת סיפרה בדבריה כי המתח כתוצאה מהפרשה כולה גרם לה נזקים מבחינה בריאותית, "אפילו אושפזתי. שילמתי עונש שלא כתוב בחוק. בשבילי הרחקה מהשירות זה פשוט כליה".

כשהגישה כהן את מועמדותה לשיפוט היא זכתה להמלצות מבעלי שם בעולם המשפט, כמו פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' קנתמן. היא אף קיבלה פטור מקורס למועמדי שפיטה. בחקירתה הראשית סיפרה כהן על דרכה לעריכת הדין ולתפקידה כשופטת: "את זה אני מספרת לאור ההכפשה האיומה בעיתונות שממנה נובע שאני נמצאתי מתאימה לשיפוט רק בשל השתייכותי לעדה המרוקאית. אני כל כך נפגעתי מזה שאני לא יודעת אם אי פעם אני אצליח להתרפא מהפגיעה הזאת".

כהן סיפרה על עבודתה בבית המשפט לעניינים מקומיים ולתביעות קטנות: "יש לי חדרון קטנצ'יק שמשמש כאולם בית משפט. הוא נמצא ליד המטבח והשירותים ומוביל אליו פרוזדור קטן וחשוך". לדבריה, עד לאחרונה התגוררה בקומה שתחת האולם משפחה מרובת ילדים "שכל הזמן בקעו מדירתה קולות של מוזיקה בשפה הערבית וגם צעקות. לא יכולתי לפתוח חלון. החדר צפוף, מחניק וקטן. בחדר זה אני דנתי מדי יום בעשרות תיקים".

היא טענה בדבריה שלא ניתן לייחס לה את הכוונה לפיה רישום הפרוטוקולים נעשה כדי להסתיר את איחוריה לבית המשפט: "על האיחור ידעו הקלדנית, בא כוח המאשימה, פקיד העזר, הנאשמים עצמם. הרי לכם כמניין האנשים לפחות שידעו על האיחור. איך יכולתי להסתיר את האיחור? אני כל כך טיפשה?".

סחור סחור לחפש חניה

כמו כן סיפרה על הלחץ הרב שבו הייתה נתונה בעבודתה, לחץ שנבע בין היתר מהעובדה שהייתה שופטת חדשה ושחייה התנהלו על ציר חיפה – ירושלים, בשל מחלתם של שני הוריה. "הייתי שופטת חדשה, כל כך לחוצה ולמיטב זכרוני הגעתי בדהירה מירושלים לחיפה אחרי שעבר עלי לילה עם אמא שלי... אחרי המקרה הזה, אני מה זה מקפידה. כל הקלדניות של בית המשפט, גם בבית המשפט לעניינים מקומיים, יודעים ידוע היטב שאני לא נותנת יד חופשית".

את איחוריה לבית המשפט הסבירה כהן: "נדרשתי בשנה זו לנסיעות תכופות על ציר ירושלים – חיפה, כאשר הגעתי בבוקרו של יום הדיון מירושלים לחיפה, קרה שבגלל תנועה בדרך הגעתי לבית המשפט באיחור קל. דבר נוסף, בימים שבהם הייתה שביתה של עובדי הרשויות המקומיות, בחניון העירייה הורם המחסום והחנייה הייתה תפוסה. כשהגעתי נאלצתי לבזבז זמן סחור סחור לחפש לי חניה".

השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, שייצג את שרת המשפטים בפרשה, טען כי כהן ביצעה מעשים חמורים: "לפתע קם שופט בבוקר, מזייף פרוטוקול, משלים בקשות ללא כל סיבה או מניעה. זה חמור, חמור מאוד", אמר סטרשנוב והמשיך: "חוות הדעת שניתנו בעניין, רובן מצביעות על כך שהיא הייתה עורכת דין טובה מאוד והעובדה שתרחיקו אותה או תסיימו את כהונתה לא תשאיר אותה חסרת פרנסה. היא יכולה לחזור ולשמש כעורכת דין, אנחנו לא מכניסים אותה לבית סוהר אלא סך הכל חושבים שהיא איננה ראויה לכהן כשופטת בישראל. שופט צריך להיות מעל ומעבר לכל דבר ולכל רבב, בידיו מופקדות גורלות. אם מישהו סרח או חטא אין לו מקום להיות שופט. מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לבעלי הדין ולצדדים שצריכים להופיע יום יום בפני השופטת כהן".

עורך הדין יעקב רובין, שייצג את כהן, טען כי מעשיה אינם מעידים על התנהגות חסרת יושר מצידה כי אם על מעשים שנעשו בתום לב. כהן אף גייסה לעזרתה את השופטת מרים מזרחי מבית המשפט המחוזי בירושלים שסיפרה: "אף פעם לא נתקלתי בבעיה בעניין היושר שלה. אף פעם לא מצאתי שהיא הטעתה אותי במשהו. חשבתי שהיא משפטנית מאוד טובה".