קרני חיטין: כאן קרס הצלב

דומני שיש מעט מאוד אתרים בעולם שהם כל כך קטנים, כל כך נראים כאילו שום דבר של ממש לא יכול להתרחש בהם, כאילו נדונו לנמנום נצח - אבל בשמם מקופלים עוצמה וריגוש היסטוריים שמרעידים את האסוציאציה הקולקטיבית של מאות מיליוני אנשים. כזו היא קרני חיטין.

אכן, בסך הכל גבעה של כלום בגליל התחתון, שמתנשאת כמה עשרות מטרים מעל סביבותיה. כולה עשויה בזלת, וכתופעה גיאולוגית-וולקנית היא כנראה שריד של לוע הר געש שהיה כאן ואיננו. רק שקע הלוע נשאר, והעדות ללבה שעלתה בו נותרה בצורת שתי בליטת הבונות את הגבעה ומקנות לה לכאורה צורת קרניים שעליהן שמה.

גלי אבנים ענקיות מקיפים את הלוע, שהיום רק בקר מעלה את גירתו בשקע שלו, בין עצי הזית ועצי הלבנה הרפואי הנאים שנותנים צל על הפסגה החשופה.

נוצרים אמריקנים חדורי אמונה לוהטת, ממסדר "אל הנבואה", הקימו כאן מצבה קטנה, שרק חרדונים פוקדים אותה ברצינות של ממש. הנוצרים האלה משוכנעים שההר ממנו נשא ישוע הנוצרי את דרשתו הנודעת בזכותם של ענווי הארץ, לא נמצא מעל כפר נחום בצפון הכנרת, אלא כאן. מי אנו שנתווכח, מה גם שעניינו רק בעקביו של קרני חיטין, שבעבורם הפך המקום לאחד החשובים בעולם. 

כאן, למרגלות ההר הזה, ביום הלוהט של 4 ביולי 1187, הביסו כוחות הפרשים הקלים וקשתיו הזריזים של הסולטן הממלוכי ממצרים יוסוף צלאח א-דין אלאיובי את כל פרשי הצלבנים וחייליהם המשוריינים. מפלת הנוצרים בחיטין הפכה מאז לסמל של ניצחון האיסלם על הנצרות, קל וחומר שסמל לניצחון במערכה על ארץ הקודש.

תמציתו של הסיפור היא שאחרי שנים של התמודדויות בין נוצרים ומוסלמים על עמדות כוח בארץ ובסביבה, אחרי שנים של הצקות מצד נסיכים נוצריים סוררים לעולי רגל מוסלמיים, קצה נפשו של העולם המוסלמי במאחז האירופי האלים במזרח התיכון. הסולטן צלאח א-דין גייס צבא של עשרות אלפי איכרים ואלפי פרשים, ואלה חצו את הירדן, עלו על הגליל והטילו מצור על טבריה הנוצרית, מה שגרם לנסיכי הארץ הצלבנים ואציליה להניח לזמן מה את סכסוכיהם ולצאת בצבא גדול נגד המוסלמים.  

משנתקבצו צבאות הנוצרים, חנו במים ובצל של ציפורי והתווכחו אם לתת לצבא האיכרים המוסלמי להתפורר עם הזמן או לחוש לעזרת נצורי טבריה. סופו של דבר שקול המאיצים להילחם גבר. משנפלה טבריה, בראשית יולי הלוהט, ובמגדל מצודתה שנותר נצור הסתגרה נסיכה מנסיכות הצלבנים, יצא הצבא הכבד ועטוי שריוני הברזל מזרחה. לזה כמובן חיכה צלאח א-דין.  

הוא צפה על מהלכי הטורים המשוריינים ממקומו, כנראה בכפר סבת שליד שדה אילן. במשך יום שלם הציקו לנוצרים הקשתים הקלים ומטילי האבן והרומח הזריזים של צלאח א-דין. הצלבנים, מותשים מההתקפות, מהחום הנורא ומהאש שהבעירו הערבים בדרך הקוצנית ובשדות, עצרו, ללא מים, ללא צל וללא רצון, במנסקלקיה שמצפון לצומת גולני. למחרת ניסו להגיע אל המעיין הגדול בכפר חיטין. פרשי הברזל הנוצריים פרצו את טבעת הלוחמים המוסלמים ושעטו במדרון. לעלות שוב לא היו מסוגלים, וכך נטשו את צבא הרגלים הכבד והמסורבל לחסדי הלוחמים המוסלמים הקלים.

בשעות ספורות הושמד הצבא הנוצרי. המלך נלקח בשבי, רינו משטיון, נסיך פוחז ופרובוקטור שהתגרה אינסוף פעמים בערבים והפר באופן שיטתי כל חוזה עמהם, נלכד אף הוא והופרד מראשו. צלאח א-דין יצא למסע הניצחון המהיר שלו בין מבצרי הארץ הנוצריים, אותם היכה בזה אחר זה, וכך בא הקץ, למשך כמעט דור, לממלכת ירושלים הצלבנית הראשונה ולכוחה של הנצרות בארץ הקודש. 

מה נותר מן האימה? מהו הסימן לגבורתם של הלוחמים? איפה אותות הטבח והיכן הניצחון? דבר לא נותר מאז. אפילו על המקום המדויק בשדות שלמרגלות הגבעה אין תמימות דעים. הארבעה ביולי החם ההוא התפוגג, ומה שנותר הוא הזיכרון ההיסטורי וקדושת השם בפי מאות מיליוני המוסלמים בין האוקיינוס האטלנטי לים הצהוב.

מה שעוד נותר הוא מסגדו המוזנח של הכפר חטין הנטוש. סמוך מאוד למסגד נובע המעיין שאליו רצו להגיע הצלבנים עוטי השריון. כאן לקחו על עצמם אחרים את משימת הנקמה, והמבנה העתיק והמיוחד של המסגד עומד לא רק בשממונו מאז שיושבי הכפר נסו במלחמת העצמאות מכפרם, אלא גם הפך לליבה של מזבלת חוליגנים שבאים מדי פעם אצל המעיין כדי לטרוף פגרי חיות צלויות, ואת שאריותיהם ומוצאותיהם משאירים כחזירים מבחילים בשטח. כאילו תפקידה של המועצה לשימור אתרים, שהצילה לא מעט בתים מטים לנפול בארץ, אינה מכירה כלל את האתר הזה, שחשיבותו העולמית לא פחותה מזו של הכנסיה הסקוטית בטבריה השכנה.

איפה זה: במפת הטיולים וסימון השבילים הגליל התחתון (מס' 3). לקרני חיטין אפשר להגיע בכל רכב בכביש מס' 77, המחבר את צומת גולני לטבריה. בין הקילומטרים 73 ו-74 יוצאת צפונה דרך צרה, מתעקלת מיד שמאלה וימינה ושוב שמאלה, עוברת בקבוצת האקליפטוסים על מקומה של אחוזת נפתלי הנטושה, ומסתיימת אחרי כקילומטר וחצי ברחבת חנייה למרגלות גבעת קרני חיטין. למסגד אפשר להגיע מהכביש המוליך אל נבי שועייב.