סוס טרויאני טורקי?

בדצמבר 2004 החליט האיחוד האירופי לפתוח בשיחות עם טורקיה על צירופה האפשרי לשורותיו. אם לא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות של הרגע האחרון, הרי שמחר (יום שני) תגשים טורקיה חלום ישן, והמו"מ לצירופה ייצא לדרך. רבות כבר נכתב בעד צירופה האפשרי של המדינה המוסלמית הגדולה למשפחה האירופית: גיאוגרפית ובעיקר היסטורית, טורקיה היא חלק בלתי נפרד מהיבשת; צירופה יחליש את האיסלאם הקיצוני; ומעל הכל - היא תהיה ראש הגשר לפיוס בין האיסלאם לנצרות, בין פונדמנטליזם לערכי הדמוקרטיה. מובן שלמתנגדיה של טורקיה באירופה, ובראשם אוסטריה, תשובות מוחצות כנגד טיעונים אלה ולהערכתם, טורקיה עלולה להביא לקריסתו של פרויקט האינטגרציה האירופית. משום כך אלה מציעים למדינה המוסלמית החילונית לא יותר מאשר "שותפות מיוחדת" במקום חברות מלאה במועדון היוקרתי.

לשאלת חברותה של טורקיה באיחוד האירופי עשויות להיות השלכות משמעותיות על ישראל. מאז שנת 1993 מנהלות שתי המדינות היחידות באזור, שעדיין לא הצליחו להשתלב בו, "רומן" אשר ידע עליות ומורדות. למדינה היהודית ולמדינה המוסלמית ברית אמיצה וחזקה בתחומים הצבאיים, הביטחוניים, המדיניים, הכלכליים והטכנולוגיים, ברית איתנה שאף שרדה את האינתיפאדה האחרונה. לא מפתיע אם כן שישראל תומכת באופן נלהב בבקשה הטורקית, אך נשאלת השאלה: מהם המניעים הישראליים לתמיכה זו?

חברות טורקיה באיחוד תקרב גיאוגרפית את "אירופה" לישראל, קירבה גיאוגרפית העשויה בעתיד לפתוח בפני ישראל נתיב חברות באיחוד האירופי. זאת כמובן, ואם בכלל, רק לאחר פיתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף, גורמים מדיניים בישראל מאמינים כי צירופה של מדינה אוהדת ישראל לאיחוד האירופי יצמצם את הלחץ המדיני על ישראל בגוש הנחשד בחוסר איזון כלפי המדינה היהודית. שיקול מכריע נוסף בתמיכה הישראלית הוא, כי סירוב אירופי לחברות טורקית עלול לעורר את הפונדמנטליזם הקיצוני ולדרדר את טורקיה לחיקן של מדינות מוסלמיות קיצוניות, מה שיגביר עוד יותר את בידודה האזורי של ישראל.

אלא שאל מול מניעים אלה לתמיכתה של ישראל בצירוף טורקיה, טמונות גם סכנות ברורות. קירבתה הגיאוגרפית של טורקיה "האירופית" עלולה לחדד ולהעמיק את בידודה האזורי של ישראל במזרח התיכון, שלאחר "נטישת" טורקיה אותו - יהיה הרבה יותר ערבי ופחות ופחות דמוקרטי. חשוב עוד להזכיר לפקידי משרד החוץ בירושלים כי גם טרם הרחבתו האחרונה של האיחוד, השקיעה ישראל משאבים רבים במדינות מזרח אירופה, מתוך תקווה שההשקעה תשתלם וביום פקודה החברות החדשות תעמודנה לצידה של ישראל. לא כך היה; לא עברו חודשיים מיום צירופן של המדינות הידידותיות הללו - והן ישרו קו עם המדינות הוותיקות והצביעו באו"ם נגד מדינת ישראל בעניין גדר ההפרדה. סביר להניח שגם טורקיה, אם ביום מן הימים אכן תצטרף, תזנח את הברית האמיצה עם ישראל ותעמוד מולה בחזית אחידה ומלוכדת עם יתר מדינות הגוש האירופי.

על רקע כל זאת נשאלת השאלה, האם ישראל - כמו ארצות-הברית ואולי אף בריטניה - תומכת בצירופה של טורקיה לאיחוד בעיקר מאותן סיבות שגורמות לאוסטריה ואחרים להתנגד? למשל, החשש כי מיליוני פועלים טורקים יזרמו ליבשת ויגרמו לאבטלה גואה, החשש ממדינה אשר תשתווה בגודלה ובכוחה הפוליטי לגרמניה הגדולה, והחשש ממדינה ענייה המונה 71 מיליון מוסלמים העומדים רק על כשליש מההכנסה הממוצעת של אזרחיה הנוצרים של אירופה. הייתכן כי ישראל מעוניינת בהכנסתו של סוס טרויאני בדמותה של טורקיה לאיחוד כדי להחליש את הפדרציה האירופית ההולכת ומתגבשת ביבשת, המהווה - לדעת רבים בממסד הישראלי - גוש פוליטי העוין ומסכן את ישראל? 

על כל פנים, בעתיד הקרוב צפוי לנו מארש טורקי מסעיר ומרתק.

ד"ר שרון פרדו, מנהל המרכז לחקר חברה ופוליטיקה אירופית באוניברסיטת בן-גוריון ועמית במכון לתכנון מדיניות העם היהודי