הרגעים הגדולים של הטלוויזיה
צביקה פיק בפולין, יצאפן בחוות השקמים, אנסקי משתכר, ברק מתבלבל. קבלו את עשרת הרגעים שעשו לנו את השנה
חשבתם שנוותר לכם? במסגרת קלחת סיכומי ראש השנה לא תימלטו גם ממצעד הרגעים הטלויזיונים שכה אהבנו. אלה לא בהכרח הרגעים הכי מצחיקים, גם לא הרגעים הכי מביכים, פאתטיים או גדושים בשמחה לאיד. אלה הרגעים עם פונטציאל הריתוק הגבוה ביותר אל המסך הקטן. הקטעים שמסיבה כלשהי השכיחו מאיתנו לכמה דקות את אופציית הזפזופ, כל קטע מהסיבות האישיות שלו. נתחיל, כמו כל שנה, מההתחלה. ובמקום הראשון:
1. המאסטרו – הריב על החלון
לא בחירה קלה, בעיקר כי היא נושאת בחובה אמירה על הטלוויזיה שהיתה. "המאסטרו" התחילה כסוג של גחמה ישראלית מוכרת לעשות את זה כמו בחו"ל, והתבררה כמכרה של פניני-קאלט שהדבר היחיד שמפריד בינה לבין נונסנס טהור הוא העובדה שהם התרחשו במציאות. צביקה פיק, שכבר עשר שנים שועט באוטוסטרדת הקאמבק בלי אורות, הוא עדיין בגדר חידה. נונשאלנט ובלתי מפוצח הוא ממשיך לייצר סביבו מהומה הזויה ועדיין שום דבר מזה לא נדבק אליו. האיש חי בסרט, בזה אין ספק, אבל נראה אתכם יוצאים מהסרט הזה באמצע. סביב האיש מסתחררות דמויות המשנה שכה אהבנו – אמא פאולינה, שתי נערות הפתיתים, מירית שם-אור עם רומן הפקס וכוכבי המשנה – בובת השעווה בדמותו של הפיק ודג אילתי קטן שקרוי על שמו. מעל כולם נצצה, כמובן, שותפתו לחיים שירה מנור, שכמו הווארד סטרן לפניה, השאירה את הצופים מול המרקע רק כדי לשמוע מה היא תגיד עכשיו.
הבחירה בסצינת הריב על החלון, שהתרחשה במהלך ביקור היסטורי של פיק בעיר הולדתו בפולין, היא סמלית. עבורנו היא מייצגת את כל הרגעים הטלויזיוניים המענגים שהביאה איתה "המאסטרו", והיא כוללת את המשפט האלמותי, "מה יש לך לראות, את לא נולדת פה". נודה ולא נבוש, התלבטנו אם המקום הראשון שייך למאסטרו או לראש הממשלה. אבל מבט מפוכח על השנה הטלויזיונית שהיתה העלה את המסקנה הבלתי נמנעת: אסקפיזם יעיל הוא לא בבחינת מותרות, אלא מצרך יסוד, והאיש שיכול ללמד אותנו דבר או שנים על החיים בתוך עגלת במבה הוא צביקה פיק. כשנרצה לדעת מתי החיטה צומחת שוב נפנה לאריק. ובינתיים נרים כוסית לחיי עונה שנייה שתתעלה אפילו על הראשונה.
הציון שלנו: והוא היה והוא הווה והוא יהיה דיסקו.
2. ראש הממשלה מתראיין אצל יצפאן
הראיון של יצפאן עם אריק שרון משול להליכה על חבל דק. כמו ביצה טריה עבר כדור הפינג פונג בין המגרש של יצפאן לזה של רה"מ, כשבצד השני של המסך יושבים הצופים ותוהים לעצמם מתי יצפאן יקח קילומטר אחד פנימה מדי לטריטוריה של שרון ויביא לו את הסעיף. זה לא קרה. אולי זה לא אמור להפתיע אותנו כל כך. שרון ידוע כנואם נוקשה ויבשושי, אבל כשזה מגיע לטיול לאורך שדרת הספונטניות והקסם האישי, האיש הוא מכונת כריזמה משומנת היטב. הוא לא צריך יועצי תקשורת שיסבירו לו כמה תועלת הוא יכול להפיק, אם רק ירשה לדוד אריק להתיישב לרגע בכיסא של ראש הממשלה. עם כבשה מתחת לזרוע אחת, ואופק של 5,000 דונם חיטה שטרם השתבלה, שרון מעניק מחסדיו ליצפאן ומצליח גם לגחגך קצת על עצמו בדרכו הספורט-אלגנטית. כמה קריצות לכיוון המשקל, שיחות אל תוך העמק על לילי, ואפילו כמה אמירות פוליטיות כדי לצאת לידי חובה.
הראיון הארוך נצץ בתוכנית ה-500 של יצפאן, שישב עם משקפי דיסטאנס וסנט בראש הממשלה באהבה. הוא גם הוסיף כמה נקודות לזכותו של שרון, כך שיש להניח שמדובר במקרה נדיר בו כל הצדדים יוצאים מרוצים, כולל צד גימל.
הציון שלנו: דוס פואה.
3. הנשיקה מטלנובלה
הנה קטע טלויזיוני שכה אהבנו, אבל לא הופיע בטלויזיה. כלומר צולם לטלויזיה, אבל נגנז. למה? אלף – משום שכפי הנראה לא נכלל בתסריט, ובית בגלל שהסוכן של יעל בר-זוהר, שלפני שתי דקות בערך הידקה לולאות עם המגה-סטרייט גיא זוארץ, מאמין שצרפתייה בין שתי נשים זה פויה. אז הנשיקה ההוט-הוט-הוט של בר זוהר עם הקולגה שלה ל"טלנובלה בע"מ", טלי שרון, נערכה החוצה מלקט הקטעים שנערכו החוצה עוד קודם, ולא זכתה לראות אור מסך. מזל שיש אינטרנט, ושהמנהל של האינטרנט הירשה להראות בחורות מתנשקות, ככה זכיתם להתענג על הצטלבות הלשונות העדינה והיפה הזאת, ועל הדרך גם ראיתם את רון שחר מורח או מנקה בשירותים. מה רע?
למרבה הצער, אם לא ראיתם את זה אז תאלצו להסתפק הפעם בגרסת הכמעט, כי בשל אילוצים טכניים וחשש מכל מיני עורכי דין מפולפלים, לא נוכל לכוון אתכם אל הסרטון המקורי. מומלץ לסשנים של מדיטציה קבוצתית ודמיון מודרך.
הציון שלנו: שימו, שימו עוד הפעם.
המיקום הזה הוא הצדעתנו הצנועה ל"כל לילה" עם אסף הראל. בלי להתעלם מחוליי הילדות של התוכנית, עדיין מגיע לבחור הנחמד איזה חת-חת על היומרה וההעזה, להרים בערוץ מהוסס כמו ערוץ 10 לייט נייט חצוף ואמיתי. כזה ששואף לגבהים בהם מתנחשלת הבלורית האדומה של קונאן אובריאן, ומחלק בירה בכניסה לתוכנית. הביקור של אלכס אנסקי, אושיית רדיו ותיקה שהעירה כל בוקר את הפרולטריון, הזכיר לנו למה חשוב כל כך לאכלס את אחורי הקלעים של תוכניות האירוח במלאי זמין של שיכר. אנסקי הגיע לראיון, ביכה, עם דמעות והכל, את מותו של חברו הטוב. אחר כך הוא הודיע שהוא אוהב את הבקרים כי יש בהם כמה שפחות ישראלים, חשף שמנגינת הפתיחה של התוכנית שלו לקוחה מסרט פורנוגרפי וכמעט הדגים אחד כזה עם טכנאי הסאונד של הראל. למזלנו, אין שמחה גדולה משמחת השידור החי, בעיקר כששום דבר על הסט לא קורה כמו שתכננו אותו. לא נגענו, וגם אם היינו נוגעים, תהיו בטוחים שאנסקי לא היה תובע.
הציון שלנו: ואיפה חשבתם שתראו את זה? אצל יאיר לפיד? הא.
5. פולסא דנורא – לונדון וקירשנבאום
נו, מה אפשר להגיד על זה. חבוב לונדון וחבוב קירשנבאום יכולים להרשות לעצמם לשיר ראפ, לריב בשידור ועכשיו גם לעשות טקס פולסא דנורא משל עצמם על עצמם, תוך כדי דריכה אלגנטית וסרקסטית על התוכנית של ניסים משעל בערוץ אחר, לא משנה מאיזה עדה. התוכנית ההיא, כזכור, רכשה בכסף טוב קטע וידאו של טקס פולסא דנורא שנערך לאריאל שרון, קלטת שאם נאמר שבוימה לצורך זה ממש, לא תצא בת קול מהשמיים ותביא לנו כאפה. מצחיק, אה? לא בערוץ שלוקח את עצמו ברצינות תהומית. זה כן מצחיק כשאתה הילד העני והמופרע של הסקאלה.
מה שיפה ברגעים הטלויזיונים האלה של לונדון וקירשנבאום, הוא שלרגע נדמה שהטלוויזיה שלכם יצאה משליטה. שני הקשישונים האלה מתחפשים באולפן, מלהגים על עצמם בגוף שלישי במה שנראה כמו מערכון מ"ארץ נהדרת", ואחר כך חוזרים בנחת לדבר על אקטואליה, פוליטיקה והמצאות חדשות במדע. אנחנו נשארים בעיקר פעורים מול המסך ואז מתקשרים למישהו לברר אם זה באמת שודר בטלוויזיה. אז נחסוך לכם את השיחה. זה שודר.
הציון שלנו: נמכר! בשלושה שקלים לבחור הנמוך והקרח מהסעיף הקודם.
באופן מפתיע, התשובה לשאלה מה זה אותנטי היא בדיוק התוכנית שהביאה לנו בין היתר את "מה זה אותנטי", "שמפו" ו"הגוף מאד סופגניה", ולא, זה לא בגלל שערוץ 10 השכיל להרים ריאליטי מקורי שמרחיב ובוחן מחדש את גבולות הז'אנר. זה קרה למרות שערוץ 10 ניסה להרים ריאליטי מתוסרט, חף מספונטניות, שנשען בכבדות על פורמט אמריקני ומעשן בשרשרת. למזלנו החורים שנפערו בהפקה הלא מהודקת הזאת השאירו מקום לפכים קטנים מאישיותן חסרת המודעות של המתמודדות, אז יצא שבין כל ההתלקקויות הבוליוודיות קיבלנו גם כמה רגעים, ובכן, אותנטיים. לפעמים מתפלק גם אגוז לשקית של גרעינים מלוחים. מפתיע ונדיר, אבל קורה.
אינס היתה המשכוכית שבראש העדר, עם דמעות שזלגו מעצמן בכל הזדמנות. היא ואוולין העניקו לנו כמה חודשים של גילטי פלז'ר מרענן, כשהערוץ השני הטרום-מכרזי היה עסוק בהתחנחנות לרשות. באותו שוונג הצליחה "הדוגמניות" אפילו להביא קצת רייטינג לערוץ, אינס העידה שהיא מרשה לעצמה ללכת בלי עקבים, כי היא כבר מרגישה טוב עם הגובה שלה ואוולין כבר נתנה בקמפיין לפלייבוי. יותר אותנטי מזה?
הציון שלנו: מתחת של חגורה.
7. שירי מיימון בגמר "כוכב נולד"
שנתיים אחרי שכל הנחלים הלכו לים והים התמלא בדמעות, שירי מיימון חזרה לגמר כוכב נולד כמנצחת. כמו בחורה שחוזרת לפגישת מחזור מהתיכון כדי להבהיר לכולם שהיא מצצה את החיים מהצד של הצוף, ושלמלכת הכתה אולי אין ארץ אחרת אבל מיס מיימון כבר ראתה עולם. ובאמת עם כל הכבוד לסעדו ונינט וההראלים, מיימון נתנה שואו אמיתי, ברוטינת מחשוף שחשפה טפח ועוד כמה טפחים מהירך היא המריאה ליגה אחת מעל כולם. עם רקורד כמו מקום מכובד באירויוזיון מחד וזכייה בשיר השנה של ynet מאידך, מיימון נתנה לנו טעימה קטנה מחו"ל, ולרגע היינו גם אנחנו אמריקן איידול.
הציון שלנו: ויווה מריה!
אחח, הגעגועים. עד שיש לנו סדרה אחת שקיבלה את השכל של דנה מודן ואת הלוק של אסי כהן, אנחנו נאלצים להסתפק בתשעה פרקים. "אהבה זה כואב" היתה זן נדיר בנוף הטלויזיוני שלנו. לא בגלל שהיא המציאה איזה גלגל, פשוט כי היא היתה עשויה כל כך טוב. היא הצליחה להביא משהו על זמני כמו יחסים רומנטיים ולשלב אותו באופק עכשווי כמו תל אביב של שנות האלפיים, מספיק נאיבי כדי להאמין שזה יכול לעבוד, מספיק מעודכן כדי לדעת שאקסטזי זה כבר ישן, ורק על זה מגיע לה מקום טוב ברשימה. אחרי "דאבל דייט" ו"אהבה זה כואב" דנה מודן הוכיחה שהיא פה כדי להישאר, ולנו נשאר רק להמתין לצאצא הטלויזיוני הבא.
הציון שלנו: נדלק לנו ובגדול.
9. סוף הדרך – לימור הביצ'ית ועובד בן-חורין
לימור ועובד. שתי דמויות דומיננטיות ושנויות במחלוקת שניקזו אליהן לא מעט תשומת לב במהלך התוכנית. לימור הקומבינטורית, ה"ביצ'ית", עובד הנאיבי, הרגוע והנוח. כמו יעל בן דוב, רוני עמר ונעמה נטיב לפניה, לימור קיבלה כבר בתחילת הסדרה מקום טוב על מדף הבחורות הרעות שכה אהבנו לאהוב. מולה נמצא עובד, שהצליח להכיל את הז'ניה, את החקירות על אבא פולסא-דנורא, מיכאל בן-חורין, לזכות במקום הראשון וגם להנחיל לאומה את המימרה "השם הוא על הכפאק", שבמקביל לסעדו הוסיף את אלוהים לקבוצת ההתייחסות של הפיפל מיטר. הסעיף הזה מוקדש לפליטי הריאליטי באשר הם שצצו השנה בערוץ המסחרי הראשון, זרחו לרגע בשמי הסלבריטאיות המקומיים וצנחו חזרה לסמי-אנונימיות מפוקפקת, עד הפעם הבאה שיבואו לאודטה לדבר על החיים שאחרי.
הציון שלנו: ריאליטי זה אחלה.
10. אהוד ברק נכנס לא בזמן ליאיר לפיד
טיימינג. כמו תמיד זה שם המשחק, וכמו שהוכיח הרקורד שלו, אהוד ברק לא בדיוק הצטיין בתחום. אבל גם כשהשנה החדשה מגיעה אף אחד לא שואל אותנו, אנחנו צריכים להתמודד עם זה. ככה זה גם עם אהוד ברק. הוא פה, ועכשיו לך תבנה שידור חי עם ראש ממשלה לשעבר שמגיח באמצע המונולוג ומסרב לעזוב את האולפן.
הקטע הזה נבחר לסגור את הרשימה כי אם משהו שיכול לרענן את הטלוויזיה שלנו היום, אלה השיבושים הקטנים והבלתי צפויים. בחור כמו יאיר לפיד עם חגורה שחורה בהתחכחות עם המיינסטרים, תמיד נעים למצוא אותו בסיטואציות שמאלצות אותו להתרחק מהתסריט ולאלתר. אז בברכת שנה טובה קבלו את ברק שדווקא יצא מהסיטואציה באופן סביר בגבולות האפשר. ואם גם לכם מגיע השנה איזה אהוד ברק כזה, עוד לפני שהזמנתם אותו לאולפן, קחו אותו בקלות, תושיבו אותו שיחכה עד שתתפנו ותנו לו לשמוע כמה בדיחות של שלום אסייג. בפעם הבאה הוא כבר יבדוק טוב טוב את היד עם השעון.
הציון שלנו: שנה טובה גם לכם.
פיק ומנור בטיול שורשים
מה הוא לקח?
צילום: גבי מנשה
למה היא בוכה?
צילום: ערוץ 10
מומלצים
