אי אמינות כנכס

זה אולי קצת משונה, אבל זו עובדה. הנכס הגדול ביותר של ראש הממשלה שרון הוא חוסר אמינותו. במשך חמישים שנה לפחות, מאז כתב עליו בן-גוריון כי לו נהג לומר אמת יכול היה להיות מצביא מצוין, הוא בנה תדמית של בולדוזר ציני שעושה מה שבא לו, ואשר אינו ממצמץ כשאינו אומר אמת. כך בעיני אוהדיו, כך בעיני מתנגדיו. היו שנים שבהן פעלה התדמית הזו נגדו, והפכה אותו לדמות שאין לה שום סיכוי לעמוד במרכז הבמה הפוליטית ולנווט מדיניות. נדמה לי שהיום, אילו היה מלאך משמיים מציע לו למחוק את התדמית הזו ולהפוך לאדם אמין בעיני הבריות, הוא היה יוצא מגדרו כדי למנוע זאת בכל מחיר.

שרון נסוג מעזה לא משום שהייתה זו תכניתו. הוא נבחר פעמיים לראשות הממשלה, ורק כשנה לאחר הבחירה השנייה שלף את השפן הזה. הוא הבין היטב שנסיגה שכזו תחזק את החמאס, תחליש את הרשות הפלסטינית, אבל החליט לעשות זאת כי נכנס ללחץ ("מפת הדרכים" הפחידה אותו, יזמת ז'נבה והתמיכה לה זכתה בארץ ובחו"ל הדאיגה אותו, והחקירה המשטרתית בענייניו הקלה עליו לקבל החלטה, שרק שנתיים קודם לכן היה רואה בה משהו הזוי).

הסביבה התייחסה אליו כאל התלמיד הגרוע של הכיתה, אשר מצליח לעבור בחינה גם אם מדובר בציון נמוך. אם אתה רק קצת מתאמץ, אומרים לו, אתה יכול להיות איינשטיין. מפלגת העבודה, אשר חיפשה תירוץ לחזור לכיסאות הממשלה, הציגה אותו כמגשים חזונה. הנשיא בוש, שכל מהלכיו הבינלאומיים טובעים בים, נאחז בכך כמוצא שלל רב. אירופה מצאה בו דה-גול חדש. הנשיא מובארק הגיע למסקנה שרק שרון יכול. ואילו הרשות הפלסטינית שלאחר בחירת אבו מאזן, שעבורה הייתה הנסיגה סטירת לחי מצלצלת, לא יכלה שלא לברך על נסיגה ישראלית כלשהי.

זוכרים את צ'רלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים", כאשר ממשאית עם מטען חורג נשמט המוט עם הסרט האדום, והוא מרים אותו לתומו והופך מנהיג סוציאליסטי שהמונים צועדים אחריו וה"דגל האדום" שלו? כך שרון. הוא רצה, בסך הכל, להיפטר מכמה צרות, להרוויח זמן, ולנצל את הנסיגה מעזה כדי להמשיך ולבנות בגדה המערבית. עכשיו, כאשר רבים מוכנים לראות במעשה המוגבל שלו אות לכך שהפך לאיש שלום, אין ספק שהוא מעוניין לשמור על המעמד החדש שהפתיע אותו ושהחמיא לו מאוד, ובלבד שלא יהיה לכך מחיר משמעותי. איך עושים זאת? זה הרגע לנצל את אי אמינותו, ולהפוך אותה לנכס הגדול שלו. הוא נשבע שאין לו כוונות לעשות צעדים טריטוריאליים נוספים, ושישוב ל"מפת הדרכים" (ממנה נמלט אל שלב שאותו המציא לעצמו - "טרום מפת דרכים"), רק בתנאים שלא יתקיימו (כמו מלחמת אחים פלסטינית). אבל מי יאמין לשרון?

במפלגתו שלו טוענים שעקף את מרצ-יחד משמאל, מקורביו מדברים על נסיגות, על הסכמים חלקיים ועל רעיונות אחרים, פרי דמיונם. ואילו שרון עצמו יכול להופיע מבוקר עד ערב, להישבע שאיש אינו מדבר בשמו, ושהוא אותו שרון של פעם. המאמינים בכך ממשיכים לשכנע את עצמם שמאחורי אבי ההתנחלויות מסתתר ממשיכו האמיתי של יצחק רבין, אשר החליף את עורו. השקעה של חמישים שנה אינה נעלמת בן רגע.

חמישים שנה ניסה שרון לעבוד עלינו. עכשיו אנחנו מוכנים לעבוד על עצמנו. שרון, שדוחה את הפגישה עם אבו מאזן ושמערים תנאים לפני כל תנועה מדינית, הוא שרון האמיתי.