בסימן "ואהבת לרעך כמוך"
שנת תשס"ו תהיה לשנה טובה אם תעמוד בסימן שלוש המילים הללו. הן אלה שיבנו את ההווה שלנו, הן אלה שיסללו את הדרך לסולידריות חברתית שתעמוד כחומה אנושית בצורה מול כל צרה
הסובלנות היא אחת הצורות העיקריות של ההתחשבות בזולת. היא מתוארת כהתחשבות בזולת התלוי בך, השונה ממך. ההתעלות הרוחנית ביחס לזולת, שלוש מילים, "ואהבת לרעך כמוך", היא סיכום תהליך במחשבת היהדות. אני רואה במשפט לפחות שלוש תחנות ברורות, ותחנה אחת העולה על כולם.
התחנה הראשונה היא לשון החומש, לשונה של התורה התובעת יחס מוסרי בחיי היומיום אל זה השונה ממך בעיניך. לשון התורה מקצינה עד כדי תיאור מצב של היות שונאך במצוקה, כאשר לך לא נשקפת סכנה מיידית, קובעת כי דווקא אז אתה מחויב לעזור לו ואינה מתארת מה יהיה אחרי שתעזור. בעצם הפנייה החיובית אליו, עוד לפני שעזרת, כבר תיקנת את עצמך, כבר עזרת לעצמך.
התחנה השנייה היא הלשון החכמה והמחוכמת יותר של ספר משלי, "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ, אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ" (משלי כ"ד 17). הדברים האלה מדגישים עוד יותר את המצווה להתגבר על היצר למען עצמך, כי הוא מדבר על מה שמתרחש בלב כבר אחרי המעשה. ישנה עין פקוחה, ישנה השגחה עליונה מוסרית, מזהיר ספר משלי. היא אינה רק "רואה לעיניים" אלא גם "רואה ללבב", כלומר מתייחסת לכוונה שבלב. ספר משלי אף מזהיר מפני השמחה לאיד ככוונה לא מוסרית.
התחנה השלישית היא דברי החכמים שהובאו לעיל. אלה כבר הופכים את היחס אל הזולת לבסיס המוסרי של עצם ההתנהגות הדתית. הלל הזקן אומר "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", לאדם זר, לנוכרי. הוא אינו מסייג את מוסר התורה כך שיתקיים רק בין יהודי לבין חברו. דבריו של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" הם תזכורת לדברי ספר ויקרא "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 18). ברור כיצד החכם המאוחר מפרש את דברי התורה בצורה הרחבה ביותר, תוך שהוא מדגיש את הציווי המוסרי העליון.
התחנה הרביעית היא הסולידריות החברתית, עוצמת ה'ביחד' הבונה את כוחו של הקולקטיב בקהילה. העוצמה הזו מעמידה חומות בפני כוחות כלכליים-פוליטיים הרומסים את ערך האדם, הפועלים לריסוק האחדות וההתאגדות, הפוגעים בערכי כבוד האדם, חירותו וחופש הבעת הדעה. הסולידריות החברתית היא המחסום האחרון בפני השתלטות המעטים על הרבים, ואחד מערכי היסוד שלה הוא המשפט "ואהבת לרעך כמוך".
במשפט הזה אני רואה תהליך מוסרי עליון שגובש ביהדות, שאת עיקרו אני מבין כציווי להתחשב בשונה ממך - קודם כל למענך. אתה הוא זה שאינו צריך להיות נגוע בשנאה. אתה הוא זה שצריך לדעת לחוש בכאב הזולת, לרחם עליו, לגלות חמלה עד כדי הזדהות עימו. אין זו חוכמה להזדהות עם האהוב עליך. החוכמה היא להזדהות עם מי שהדחף, האינסטינקט ה'חייתי' שלך, הוא לפגוע בו. עם החלש ממך וגם התלוי בך. דווקא לזה הציווי הוא לעזור - למענך. ההתגברות על הדחף האינסטינקטיבי לפגוע, אפילו 'סתם' לשנוא, כאשר אין הפגיעה נגזרת מהכורח לשמור על קיומך שלך, היא הבסיס הרוחני למוסר התורה.
התרבות העכשווית נוטה לקדש את רגשות האדם כפרט ולראות אותם כעובדה שאינה ניתנת לשינוי. לעומתה, התורה מטילה על האדם אחריות לא רק למעשיו אלא גם לרגשותיו ואפילו למחשבותיו. השלב הראשון הוא להבין שיש לאדם אחריות ולא להתחמק. מהערכים הנעלים שבמשפט "ואהבת לרעך כמוך" אתה למד את הדרישה מהאדם לנצל את מירב המשאבים האנושיים החבויים בו כאדם פועם.
מותר לשנוא, אך אם אנו שונאים מישהו עלינו להסביר לו מדוע ולהוכיח אותו על מה שעשה. אם לא נעשה זאת אנו נושאים בחטאו, כיוון שלא בטוח שהוא יודע במה חטא. ישנן עוולות רבות שאנו נחשפים אליהן בחיינו, וחכמינו הגדולים אמרו כי אם ראית עוולה והתעלמת ממנה, ראה עצמך נושא באחריות אישית ליצירתה.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא בסיס התחיקה הסוציאלית של תורת ישראל, הבנויה על מצוות מעשיות, וקיום כל אותן מצוות מעמיד אדם מישראל ואת חייו החברתיים מעל לכל העמים. לא מקרה הוא שמעם ישראל צמח המושג 'צדקה' במובן של עזרה וסעד לשכבות החלשות. הרי שלוש פעמים ביום אנחנו מתפללים "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורה וחיים, אהבה וחסד, צדקה ורחמים".
מדיניות שמביטה על החברה אמורה לדאוג שתהיה לאזרח רשת ביטחון, שיזכה לקבל תרופות כאשר חייו תלויים מנגד, לתמיכה לעת זקנה, שיוכל לעבוד ולהשתכר בכבוד. מדיניות שדואגת רק לכלכלה ולא לכך שהכלכלה תשרת את האדם, היא כזו שבמסגרתה רק העשירים זוכים ל'קצבאות', בדרך של הורדת מסים, כדי שיוכלו להתעשר יותר ויותר.
שנת תשס"ו תהיה שנה טובה אם תעמוד בסימן שלוש המילים "ואהבת לרעך כמוך". זהו בסיס היושר והצדק העוברים מדור לדור במסורת ישראל. הן אלה שיבנו את ההווה שלנו, שיסללו את הדרך לסולידריות חברתית שתעמוד כחומה אנושית בצורה מול כל צרה הנוחתת עלינו.
- יצחק ג'קי אדרי הוא גיבור סרט התעודה "זהב לבן עבודה שחורה", שבעקבותיו ייסד את עמותת "מת"ח"
לפנייה לכתב/ת 
