חטא ההלקאה העצמית

מאז עקירת יישובי חבל עזה, נשמעים קולות רועמים במחנה הציונות הדתית הקוראים לערוך חשבון נפש. מלל רב נשפך בקשר לכך בכתב ובעל פה, בעיתונות הכללית ובביטאונים פנימיים, בכנסי רבנים ומחנכים, בשיחות סלון, בשבילי יישובים ובפינות בית המדרש. ה"טרנד" הוא לתהות: איפה טעינו? ולמה נכשלנו? ולהסיק: הגיעה עת לחשבון נפש, דרושה הפקת לקחים, לא התנחלנו בלבבות - ועוד הלקאות למיניהן "על חטא שחטאנו".

בפולמוס זה, "הרבנים" נמצאים במוקד; דנים באמירות אלו ואחרות שיצאו מפי רב זה או אחר, מעלים על שלחן הניתוחים את סמכותם ומעמדם ואת אחריותם לכתחילה ובדיעבד. דשים ללא הרף בשאלת המנהיגות בציבור הדתי לאומי, המצויה והרצויה וכיוצא בזה. אני נגד כל המהלך הזה. אני עומד ומכריז בפה מלא ובערב יום הכיפורים: לא להכות על חטא, בוודאי לא על חזה הציונות הדתית. ושלושה הם טעמיי ונימוקיי.

ראשית, אני כופר בעובדות. בהכללה, אינני חושב שטעינו בסוגיית ארץ ישראל ולא במהלכי ההתנגדות להתנתקות. אני גם כופר בעובדת קיומו של "משבר אמוני" הפוקד את המחנה הציוני-דתי, גם אם נער או נערה התבטאו בסגנון תהייתי בתחום האמונה. למיטב הכרתי, זו איננה תופעה, ואם היא מבצבצת פה ושם - היא נקודתית ולא מערכתית.

שנית, דעתי העקבית היא נגד הלקאה עצמית מכל סוג שהוא. אנו עדים פעמים רבות לכך כי בחוגי הציונות הדתית, רבנים, אקדמאיים ואישי ציבור רצים תמיד לחפש את הפגמים אצלנו ולהתייסר באחריות-יתר, משל היינו ישועיים חלילה. האירוע הדרמטי ביותר של הלקאה עצמית כוזבת התרחש לאחר רצח רבין ז"ל, עת נזעק הרב יואל בן-נון לעריכת חשבון נפש נוקב, לנטילת אחריות ולהכאה בראש כל חוצות על חטא שלא חטאנו. לדעתי, הציונות הדתית טרם החלימה ממכת אוהב זו, והפכה מאז לטבועת אות קין שלא בצדק. החומרה שבדבר טמונה בכך שאנחנו בעצמנו מתחילים להאמין באחריותנו, בחינת נבואה המגשימה את עצמה.

וכאן הנימוק השלישי, ועיקר דבריי: אני מאמין מאוד בדינמיקה חברתית ופסיכולוגית, אשר נהוג לכנותה נבואה המגשימה את עצמה. ולא רק "נבואה", אלא כל דישה וטחינת דיון רצוא ושוב, כל אלו מייצרים את נשוא הדיון ובוודאי מעצימים אותו. הדבר מוכר מתחומי הפשיעה, בה דישת יתר בנושאי סמים, התאבדויות, גילוי עריות במשפחה וכדומה - גם אם הדיבורים כנים, "חינוכיים" וחברתיים - הם תורמים להגברת התופעה.

ההתרוצצות סביב השאלות "במה אשמנו ואיפה טעינו" היא שיוצרת את האשמה. דיון חטטני על "כשל" מוליד אותו. כנסי "חשבון נפש נוקב" הם בית היוצר לספק לו עילות. נטייה להלקאה עצמית היא הלוך רוח המייצר אשמה, ולא רק מגנה אותה.

ביום הכיפורים הקרוב אני מציע לרעי וידידיי בקרב מנהיגות הציונות הדתית: אל תכו על חטא שלא חטאנו. אדרבה, הכו על חטא ההלקאה העצמית. שמא אליו התכוון בעל הנוסח הנמצא במחזור ליום הכיפורים: "על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב" - היינו, בתהיות יתר.

הרב ישראל רוזן, מרבני יש"ע, ראש מכון "צומת" באלון שבות