סליחה שהייתם כבשים

בפתח דבריי, אני מבקש לוודא שהמיקרופון מחובר וכולם שומעים אותי (או לפחות קוראים את דבריי). ואני מבקש להתנצל על שאפילו לא ניסיתי להסביר מה אני עושה. אתם מבינים, החיים בחווה לימדו אותי שניתן להתייחס לאנשים כמו אל כבשים. הם אמנם אינם מביאים תועלת רבה כמו הכבשים, אבל גם אינם קשים יותר לניהול. הבנתי כי כל קודמיי נכשלו כשניסו להסביר את מהלכיהם, ואני ידעתי כי ההמון אינו רוצה אלא שיוליכו אותו. ולכן, לא יכולתי להצטער על התקלה במערכת ההגברה בגני התערוכה. את כבשי המרכז למדתי לנהוג בשתיקה. באיומים בשחיטה או בפיתויים לאוכל, אבל בשתיקה. לכל היותר יש צורך בכמה קולות כיוון חסרי משמעות: בואו-בואו-בואו. והם באים לאכול מידי.

עוד סליחה עליי לבקש מכל אלו שהיו סבורים כי אני מאמין במשהו זולתי. עליכם להבין, היו לי זמנים רעים, בהם היה עליי לרתום לעגלתי כמה בהמות משא. לא מצאתי חזקים ומסורים יותר מן המתנחלים. אמרתי את המילים שרצו לשמוע, גנבתי כמה סוסים איתם, וידעתי שעל כל פשעיי תכסה אהבתם אליי. גם אלה שהבינו מי אני ומה אני המשיכו למשוך את עגלתי, כי לא היה להם בולדוזר טוב ממני. הם חשבו שאני חמורו של משיח, ואני ידעתי שגם כאשר הם סבורים שהם רוכבים על הסוס בדרך הגאולה - אינם אלא כבשים. כשתבוא שעתם, ולא יהיו דרושים לי אלא כקרבנות - ילכו לשחיטה.

ועוד עליי להתנצל בפני כמה עיתונאים. היו כאלה שהיו כתבי החצר שלי, מימי פעולות התגמול וגדות התעלה. אין בי התנגדות עקרונית לשמור אמונים לכתבלבים נאמנים, אם הם מביאים לי תועלת. אבל חלקם הפכו ביזאריים. הם באו משולי העיתונות הכתובה, והיה הכרח להחליפם בנותני הטון של התקשורת. עליכם להבין, איש לא היה מוריד ממני את האי היווני או את סיריל קרן, אם אורי דן היה צורח שאני חף מפשע. לשם כך צריך את יואל מרקוס ואת נחום ברנע ואת אמנון אברמוביץ'.

הציונות תמיד שאפה להפוך את היהודים מעם של סוחרים לעם של חקלאים. והנה, במחי גירוש אחד של כמה אלפי יהודים הפכתי עדר שלם של עיתונאים למגדלי אתרוגים. תמיד ידעתי כי השחיתות אינה מפריעה להם באמת. וכי למה שתפריע, אם הם טובלים בה עד צוואר? כל חששם היה תמיד שמא אבוא ואנקה את האורוות - גם את זו שלהם. ועתה, כשהם סבורים שהדיר שלהם הוא הדיר שלי - הם שוכבים על כל גדר עבורי. אני מתנצל בפני כתבי החצר הישנים שלי, אבל בטוח שגם הם מבינים, אני כבר לא צעיר. כמה הנאות עוד נותרו לי בחיים? איש לא יוכל לבוא אליי בטרוניא על שאני נהנה כל-כך לראות את התקשורת ששנאה אותי וביקשה את מותי הפוליטי - מוחלת לי על השחיתות, על הגזל והעושק והג'ובים והמכרזים. על אנשי הפשע המאורגן שמסתופפים בחצרות מפלגתי וקבלני העפר והמחצבות המתעשרים בזכות הפרויקטים הלאומיים כמו גדר ההפרדה, שכבר שנים רבות אני נאבק להקים. ממש תענוג לראות את כלבי השמירה של הדמוקרטיה מגרגרים בשמחה ומוחאים כפיים לכל מה שיוצא מתחת ידי, טמא ככל שיהיה.

עונג גדול במיוחד הסבה לי חשיפת פרצופה האמיתי של מערכת המשפט. גם כאן אני חייב התנצלות - מן השפה ולחוץ - בפני אלו התמימים, שסברו שיש צדק במערכת המשפט בישראל. כקורבן ותיק של המערכת הזו, לא יכולתי שלא ליהנות מכך שהכרחתי אותם להכשיר את כל השרצים שלי כדי שאגשים את חלומותיהם האחרים. כשהבנתי שאין דבר היקר ללבם של אבירי החוק והצדק הללו מאשר גירוש יהודים מהתנחלויותיהם ומסירת אדמת ישראל לערבים, הבנתי שבמהלך אחד אוכל להפוך גם את היועץ המשפטי וגם את בג"ץ להולכים בעקבות חלילי, ומתעלמים משוחד גלוי.

ולבסוף, עוד סליחה אחת אחרונה - לכבשים, אם פגעתי גם בהן כאן.

שלכם, אריק שרון, ראש הממשלה.

ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי)