"פתאום היד עם האקדח הסתובבה לעברנו"

בבית משפחת זהר א-דין בעוספייה מסרב הבן, כמל זהר, לעכל ולהאמין כי חברו הטוב, נידאל מנסור, נרצח לנגד עיניו במועדון הרוקו ביץ'. השניים בילו אמש (יום ו') במועדון ויצאו לשאוף אוויר בעת שהחלו היריות במקום, יריות שגרמו לבסוף למותו של חברו הטוב.

"כשיצאנו מהבית עוד לא ידענו איפה אנחנו הולכים לבלות", סיפר זהר א-דין בקול שקט. "כשהגענו לכניסה לחיפה נידאל אמר 'בוא נלך לרוקו ביץ''. הגענו לשם, שתינו משקאות קלים. בהתחלה שר שם זמר מוסיקה שקטה. הוא סיפר לי על החברה שלו, כמה הוא מתגעגע אליה. 

"בהמשך היתה מוסיקה יותר רועשת, התחלנו להשתולל, לרקוד. נהנינו מאוד ונידאל לא היה מוכן להפסיק אפילו לרגע. אמרתי לו, בוא נעשה הפסקה, נשתה עוד משהו. רק אחרי כמה שעות של ריקודים הוא היה מוכן לעשות הפסקה. עצרנו, יצאנו החוצה לנשום קצת אוויר. היינו ברחבה עם עוד בן אדם אחד והמאבטח. כשהתחילו היריות, לא הבנתי בהתחלה מה זה. חשבתי שכמו בחגים, יש יריות של שמחה. אחר כך ראיתי את היד שמחזיקה באקדח עושה ככה חצי סיבוב לעברנו. יורה כל הזמן. זה היה ברור שמישהו מנסה לירות אלינו.

"תפסתי את נידאל ביד ורצינו לברוח. מישהו פתח את הכניסה הראשית למועדון, אחרים רצו לכניסה השנייה. אני נכנסתי מהכניסה הראשית וחשבתי שנידאל ברח מהכניסה השנייה. עברו כמה שניות ושוב היו יריות. באותו זמן חשבתי כבר שמדובר בפיגוע. זה היה מפחיד מאוד". כמל סיפר כי באותו זמן אף הבחין במאבטח של המועדון משיב אש לעבר היורים.

"לא יכולתי לספר לאבא שלו"

"כשנגמרו היריות", הוא המשיך, "התחלתי לחפש את נידאל. היה לי ברור שהוא נמצא במקום אחר במועדון. לא חשבתי לרגע שאולי הוא נפגע, עד שראיתי אותו על הרצפה. הוא היה פצוע בבטן, ושני אנשים כבר עמדו לידו. בהתחלה הוא עוד היה בהכרה, אבל לאט לאט נעצמו לו העיניים. זה היה מפחיד. כל הזמן התקשרתי עוד פעם ועוד פעם לאמבולנס, והוא התעכב מאוד. זה נראה לי כמו שעה.

"כשהגיעו לקחת אותו באמבולנס נסעתי אחריהם ברכב הפרטי. הגעתי לרמב"ם, כבר היו שם חברים שלנו וכולם בכו. התקשרתי לאבא של נידאל, אמרתי לו שיבוא לרמב"ם, כי נידאל קיבל מכה בקטטה ואושפז. לא רציתי להגיד לו את האמת. אחר כך הגיע הרופא ואמר לנו שהמצב שלו אנוש, שצריך לנתח אותו מיד.

"מאוחר יותר, אח שלו יצא מחדר הניתוח בוכה, אמר שלא יכול להיות שנידאל מת. רק כשאבא שלו יצא, הוא אמר חד משמעית שהכל נגמר", סיפר.

כמו בני המשפחה האבלה, גם כמל התקשה להאמין שחייל שלחם בכל הגזרות בצה"ל, נהרג לבסוף בצורה כה סתמית, במהלך בילוי ועל לא עוול בכפו. "לא יודע איך הגענו למצב שאדם לוקח אקדח ומתחיל לירות באנשים. כשאתה בצבא אז יש לך אויב ואתה נלחם בו, מחבלים, חיזבאללה, אבל ככה?!"

השניים היו חברים במשך שנים רבות, ובצבא כל אחד מהם שירת ביחידה אחרת. אבל בכל הזדמנות שהייתה בילו השניים יחד. "הוא היה אחד הגברים הכי רציניים בעולם", אמר א-דין כשגרונו נחנק. "הוא היה חבר שלי ואח. נשמה אמיתית".