הפוטנציאל לפרס הנובל הבא עוזב לארה"ב
זכייתו של פרופ' ישראל (רוברט) אומן בפרס נובל לכלכלה עוררה גאווה בלב ישראלים רבים, אבל בחינה של מצב האקדמיה הישראלית מגלה שהפוטנציאל לפרסי נובל הולך ומידלדל. תקציבי המחקר מתכווצים, החוקרים עסוקים בהרצאות והדוקטורנטים נוטשים לאוניברסיטאות בארה"ב
למרות שההודעה אתמול (ב') על זכייתו של פרופ' ישראל (רוברט) אומן מהמכון למתמטיקה ומהמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית עוררה גאווה בלב ישראלים רבים, מרצים בכירים לכלכלה באוניברסיטאות בארץ אינם אופטימיים. מדי שנה מקצצים להם במשאבים ובתנאים, ובמקביל האוניברסיטאות בעולם משכללות את תוכניות הלימוד ומובילות לתופעה של "בריחת מוחות" של מדענים צעירים מהארץ.
לדברי פרופ' אייל וינטר, מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית, "פרסי נובל שנותנים עכשיו זה תוצר של מחקר לפני 30-40 שנה, פעם היתה יותר השקעה במדע. החבר'ה הצעירים שמסיימים דוקטורט עכשיו הם הפוטנציאל לקבלת פרס נובל ב-10-20 שנים הבאות ובהם צריך להשקיע".
"לפי הכיוון שאליו הולכת ההשכלה הגבוהה, בעוד 10 שנים לא תהיה השכלה גבוהה בארץ, לא רק בכלכלה, אלא בכלל", אמר ל-ynet פרופ' סרג'יו הרט, אף הוא מרצה לכלכלה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, מקים וחבר "המרכז לחקר הרציונליות" שבו חבר גם פרופ' אומן, זוכה הנובל. הרט מתאר מציאות שבה לטענתו הלימוד בכיתה הפך לבלתי אפשרי בשל הצמצומים הרבים בפקולטה.
"אני פרופ' לכלכלה וגם למתמטיקה. במקום 30 תלמידי מחקר להוראה יש כסף לארבעה או חמישה, ועם זה אי אפשר לפתח מחקר מתמטי בארץ. אם זה מה שקורה במחלקות כאלה וזה מה שקורה בהשכלה הגבוהה בכלל, העתיד הוא שלא יהיה מדע בארץ".
פרופ' ישראל (רוברט) אומן במסיבת עיתונאים (צילום: ירון ברנר)
לדברי פרופ' הרט, "תקציבי השכלה גבוהה פוחתים ופוחתים מדי שנה. זה כבר לחתוך בבשר החי. האוניברסיטאות זורקות דוקטורנטים, לא משלמות להם משכורות והמרצים נאלצים ללמד בכיתות של 300 במקום 30-40. זה מוריד את התמריץ להישאר בארץ. אני בתור ישראלי שקלתי היכן ללמד, אני מרגיש נוח בארץ וחיפשתי סביבה מדעית. הסתדרתי עם חצי מהמשכורת שהציעו לי".
פרופ' הרט קורא להשקיע כבר היום יותר משאבים על מנת למנוע ממוחות צעירים לעקור עם הידע והכישרון לחו"ל: "עובדה היא שיש מדענים מצוינים בארץ. לא רק התנאים החומריים הם מה שקובעים. הסביבה המדעית היא דבר מאוד חשוב. משכורת זה לא העניין, אלא ליצור סביבה שבה אפשר לעסוק במדע, לתת תמריצים, כדי לא להפוך למקום שבו דועכים. צעירים רואים שהשקעה של מדינה בהשכלה גבוהה הולכת ודועכת והם מבינים שאין להם מה לחפש פה. לפני 30 שנה כן השקיעו, ולכן מדענים נשארו בארץ".
"בארץ מתקשים לגייס את השמנת"
פרופ' וינטר מסכים שהמצב הולך ומחמיר: "קבלת פרס נובל בכלכלה זה לא דבר מובן מאליו. צריך לעבוד עליו קשה מאוד ואין בכוונתי לחתן הפרס, אלא למוסדות הפרס - למוסדות האקדמיים ולממשלה - שצריכים לבנות תשתית מחקרית ותמריצים כדי לגרום לסטודנטים שלומדים כלכלה להישאר בארץ או לחזור אליה".
לדבריו, "מה שמבריח מוחות ישראלים ואנשי מחקר זה לא האינתיפאדה או המכוניות הגדולות שמובטחות להם בארצות הברית. מה שגורם להם לא להיות איתנו בישראל זו התשתית המחקרית כמו תמריצים ומאזן יותר נוח בין הוראה למחקר. המחקר נעשה יותר תחרותי בארצות הברית ובין היתר הם מעניקים רמות שכר שלא ידענו בעבר. אבל שכר הוא לא תמריץ יחיד".
וינטר מספר שלפני מספר ימים ביקר באוניברסיטת קורנל ולאחר הרצאה הוזמן על-ידי תלמידתו לשעבר לארוחת ערב ראש השנה בחברת ישראלים לשעבר. מספר הישראלים הצעירים באותה ארוחה הדהימה אותו: "חשבתי שאפגוש 5-6 צעירים ישראלים, אולם לתדהמתי הגעתי לאולם חתונות ענק שבו היו כ-50 חבר'ה ישראלים בני 30-35 וכולם חברי סגל או לקראת סיום דוקטורט וכבר עומדים עם הצעות ביד של אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית".
וינטר משווה בין התנאים בין ישראל לארצות הברית במאזן בין מחקר להוראה: "בארצות הברית מקובל לאפשר למרצים חלון של שניים-שלושה חודשים, שבהם יכולים להקדיש למחקר וגם להשתתף בכנסים בינלאומיים. תקציבי המחקר ענקיים, המעבדות טובות יותר באופן משמעותי. אצלנו, גם במחלקות הטובות, אנחנו מתקשים לגייס את ה'שמנת' של אלה שגומרים דוקטורט. הם עוזבים".
דוקטורנט בארה"ב: אני לא מתכוון לחזור
זאב ארבלט, בן 28, הוא דוקטורנט שנה רביעית באוניברסיטת NYU בניו-יורק. הוא החל ללמוד לתואר השלישי כתלמיד מצטיין בישראל, ואז התקבל ללימודים בארצות הברית, במלגה מלאה. "בחרתי ללמוד בארצות הברית כי התוכניות לכלכה הטובות ביותר בעולם הן כיום בארצות הברית. בארץ לא היתה תוכנית מובנית לדוקטורנטים כמו התוכנית שמובנית בארה"ב. פה הם ממש מטפחים את הדוקטורנטים. כולם מדברים על ישראל ועל החוקרים הישראלים, אבל המומחים הטובים בעולם בכלכלה ובכלל מגיעים להרצות בארצות הברית".
עוד חמישה צעירים ישראלים לומדים בפקולטה לכלכלה עם ארבלט. לדבריו, עוד כשלמד בארץ באוניברסיטת תל-אביב, הודיעו להם המרצים חגיגית שמי שרוצה להמשיך לדוקטורט בכלכלה צריך ללמוד בחו"ל. "בסופו של דבר, זה עניין של כסף. בארצות הברית יש הרבה הרבה כסף ויכולות לשאוב את המוחות הטובים. בתור סטודנט, אתה תלך ללמוד איפה שהמוחות הכי טובים נמצאים, המרצים הכי טובים, מענקי מחקר הכי טובים. בארץ אין תנאים כאלו. זה גם חלק מעניין של יוקרה וכבוד. מחלקות לכלכלה הפכו לכרטיס ביקור של האוניברסיטאות".
לדברי הדוקטורנט ב-NYU: "הישראלים לרוב הולכים לאוניברסיטאות הטובות, כי אחרת חבל להם על הזמן. האבסורד הוא שהם מצליחים להתקבל לאוניברסיטאות הטובות בחו"ל בזכות מרצים שלמדו בעצמם בארצות הברית".
ארבלט כבר מודיע שלא ישוב לארץ בתום לימודיו, אבל מנסה לראות בכך צדדים חיוביים: "אולי זה טוב לשלוח אנשים לחו"ל, ללמוד מהטובים ביותר ולהביא את הידע חזרה לארץ".
מדוע לא לחזור? לארבלט יש מספיק סיבות: "אני מתכוון להשתקע כאן, כי כל החיים שלי עברו לכאן, חוץ מחברים שלי שאני מנסה לגרום להם לעבור. יצרתי מערכות יחסים חדשות ובכלל, גם אם לא אמשיך באקדמיה, אני משוכנע שאמצא עבודה די טובה בוול סטריט. זו תישאר חוויה שלא תחזור. כמובן שהסיבה המרכזית היא שקל יותר להתקבל לסגל באוניברסיטה בחו"ל מאשר בארץ כי כמות האוניברסיטאות כאן פשוט לא תיאמן. כמה אנשים שעוסקים בתורת במשחקים צריך באוניברסיטת תל-אביב?".
לפנייה לכתב/ת 
