"דקה באל-ג'זירה עדיפה על 700 אלף כרוזים"

"חלק מהמערכה שאנחנו מנהלים מול הפלסטינים היא מערכה על דעת הקהל וחשוב להשתתף בה. גם אם נפסיד בקרב כזה או אחר, זה עדיף על פני אי-התמודדות והפסד על מערכה שכלל לא יודעים על קיומה", אומר ל-ynet רב-סרן (מיל') איתן ערוסי, מי שהיה עד לפני מספר ימים ראש הדסק לתקשורת הערבית בדובר צה"ל.

ערוסי, 32, שפשט לפני מספר ימים את מדיו, מסביר עד כמה מכרעת לעתים ההסברה בכלי התקשורת הערביים. לערוסי, שהגיע לדובר צה"ל רק במאי 2004, אחרי תקופה ארוכה במנגנון התיאום הביטחוני מול הפלסטינים, והקים שם את דסק התקשורת הערבית, חשוב להבהיר - מדובר בעסק למקצוענים, ואסור להישאר בחוץ.

"מה שקורה כיום הוא שארגוני הטרור, כמו חיזבאללה וחמאס, עושים שימוש נרחב בתקשורת - חיזבאללה עם רשת הטלוויזיה 'אל-מנאר', ואילו החמאס עם אתרי האינטרנט המושקעים שלו. אבל ישראל הרשמית לא נמצאת שם. תראה לי אתר הסברה ישראלי אחד שמושקע ומעודכן במהירות כמו אתר החמאס. זהו קרב על הסברה ותודעה. המטרה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא להשפיע על דעת הקהל הערבית כדי שבאזור ישרור שקט ולא מלחמה וצריך לעשות זאת בצורה מושכלת", הוא אומר.

"אי אפשר להפקיר את השטח לנראטיב הפלסטיני, שם יוכלו לקרות אירועים כמו זה שאירע עם הריגתו של הילד הפלסטיני, מוחמד א-דורה, שעד היום איש לא יודע בוודאות מי ירה בו - ואולם הם ניצחו בקרב הזה על התודעה. לא אחת קרה ששמעתי שידורים לא מאוזנים ברשתות ומיד התקשרתי להגיב בשידור ולנסות לאזן".

עתה, עם סיום תפקידו, הגיע הזמן להסביר עם אילו תובנות הוא יוצא לדרכו החדשה: "ראשית, התקשורת הערבית היא שוק שלא מספיק מנוצל על ידי מדינות המערב, ובהן ישראל. יש כאן כר נרחב מאוד לפעולה בשל אינטרס משותף - ישראל רוצה להעביר את הגרסה שלה לנעשה לדעת הקהל הערבית באופן בלתי אמצעי ואילו האינטרס של חלק מכלי התקשורת הערבים הוא להראות לפחות מראית עין של איזון. יש גם לא מעט אחרים שיש להם רצון אמיתי ומקצועי להראות איזון ולתת לקוראים שלהם לשפוט, וצריך לנצל זאת".

"התקשורת הערבית עוסקת כל הזמן בישראל, ובוודאי בסוגיות הביטחון הקשורות בה. בכל עיתון ערבי ממוצע ניתן לראות בכל יום מאמרי דעה מהעיתונות הישראלים המתורגמים עבורם במיוחד. וכך בנוגע לפוליטיקה - רק בכינוס מרכז הליכוד האחרון היו אינספור שידורים ישירים לעולם הערבי", הוא אומר.

לא רק אל-ג'זירה אשמה

לא מעט דובר בהקשר זה ברשת "אל-ג'זירה". התחנה הקטארית מתהדרת בסלוגן "הדעה - והדעה האחרת", וערוסי סבור כי היא אכן נותנת במה לדעה האחרת, גם אם זו צנועה ולא שקולה לדעה העיקרית. "בנושא הישראלי, יש שם דעה אחרת. היא אולי לא מובלטת מספיק, אבל לא רק הם אשמים, אלא גם אנחנו. ישראל אשמה כי היא לא משקיעה בכך מספיק ומכשירה מספיק דוברים ופרשנים מיומנים. אפילו האמריקנים הבינו עד כמה זה מהותי, ומינו את אדם ארלי ממחלקת המדינה כדובר מטעמם שיגיב בשפה הערבית לרשתות הערביות".

למרות ש"אל-ג'זירה" נותנת במה לדעה האחרת, ערוסי מבהיר שלא מדובר בהקפדה לשיוויון מלא. "גם לרשתות הערביות יש הבעיות שלהן: לא היה מצב שהתראיינתי וניתן לי זמן שווה כמו למרואיין הערבי, או שנשאלתי את אותה הכמות של השאלות. בדרך כלל ניתן לי שליש מהזמן, ולרוב הייתי בנחיתות מול שני מגישים לפחות", הוא אומר.

למרות כל זאת, לפי ערוסי, לא בכל אקט הסברתי פגעה ישראל במטרה ולעתים אף החטיאה. "עד עכשיו משתמשים בשיטות של הטלת כרוזים ואני מתנגד לכך. יש בזה אלמנט של קולוניאליזם ואין לכך תועלת הסברתית של ממש אלא אפילו נזק. עדיף לשדר דקה ב'אל-ג'זירה' מאשר להטיל 700 אלף כרוזים במהלך שיעלה הון".

נשים עזתיות בכו בשידורים

כשמתבקש ערוסי להסביר עד כמה משפיעה ההסברה הישראלית בתקשורת הערבית, הוא מספר: "האירועים בהם ההשפעה ניכרת בבירור הם האירועים הגדולים כמו בהתנתקות, למשל. זה היה אירוע שיא של השנים האחרונות. הגענו לתגובות מדהימות במהלך ההתנתקות. סיפרו לי על נשים עזתיות שמיררו בבכי ברחובות אחרי שראו את תמונות הפינוי מנווה דקלים. נתקלנו במאמרים שהפגינו אמפאתיה לסבל של המתנחלים המפונים.

"בקרב על דעת הקהל על ההתנתקות, ישראל ניצחה בנקודות. למרות שהחמאס רצה לקבע את הנראטיב שלו ולפיו ישראל נסוגה תחת אש, הנראטיב הישראלי הוא זה שהתקבע. יצאנו באופן מסודר עם טקסי פרידה והורדת דגל בשידור חי וכל זה שיחק לטובת ישראל. מספיק היה להביט במסך המפוצל ולראות מצד אחד את טקס הפרידה של צה"ל ומצד שני את הביזה בבתי הכנסת כדי להבין שבקרב הזה ניצחנו. בכלל, ניתן לומר שהמהלך חיזק את ישראל בדעת הקהל הערבית. ישראל, ושרון בראשה, נתפסו בעולם הערבי כמי שמבטיחים ולא מקיימים והפעם ישראל קיימה ובגדול. אין לי ספק ששרון וישראל יקצרו דיבידנדים על כך".

כשערוסי נשאל לתחושותיו לגבי מידת האפקטיביות של עבודתו, אין לו ספק. העבודה משפיעה, ויש לו דוגמאות: "יש לי תחושה חזקה מאד שהופעה טובה שלנו יכולה למנוע מעשים אלימים נגד ישראל. כ-75 אחוזים מהציבור הפלסטיני ברצועת עזה צופים ב'אל-ג'זירה', וחלקם, מה לעשות, נלחמים בנו. אני, כמי ששומר שבת, מאמין בכך בכל לב, ובאירועים ביטחוניים אני עובד ועולה לשידור בשבתות, כי אני מאמין שמסרים תקיפים יכולים להציל חיים", הוא מסביר.

תנו להם את משמר המפרץ

אז מה צריך לעשות? לערוסי כמה המלצות: "ראשית יש להכשיר דוברי ערבית, ולדעתי זה אומר לתקן את הדברים מהבסיס, קרי ללמד ערבית במערכת החינוך במקביל לאנגלית, כמקצוע חובה וברמה גבוהה. זה לא בשביל לזרוע את זרעי השלום או כל סיבה אחרת אלא בגלל שאנחנו חיים במזרח התיכון. שנית, ישראל חייבת לשפר את ההסברה הרשמית שלה. 

"שלישית, לתת עדיפות להקמת תחנת טלוויזיה ורדיו בערבית שישדרו למזרח התיכון חדשות באיכות גבוהה, תוכניות אקטואליה ואפילו את משמר המפרץ. במצרים, למשל, כשערוץ 2 היה נקלט שם באופן חופשי, משמר המפרץ צעד בראש טבלת הרייטינג הלא-רשמית. צריך ליצור את האפשרות שהציבור הערבי ייחשף לתכנים הישראלים".