הפסיקה שתעניק לרבבות אזרחות פולנית

בשורה ליוצאי פולין בארץ: בית-המשפט המנהלתי העליון בוורשה קיבל את עתירתו של יהודי, שעזב את המדינה ב-1968 ועלה לישראל - והשיב לו את אזרחותו הפולנית. מדובר בפסיקה תקדימית, שעשויה להשפיע על אלפי, אם לא רבבות ישראלים, המשתוקקים לשים ידם על דרכון אירופי.    

ברוך-נתן יגיל, כיום בן 60, נאלץ לוותר על אזרחותו כשעזב את המדינה הקומוניסטית, אי שם בשלהי שנות ה-60. באותה תקופה התאפשר ליהודים רבים להגר מהמדינה, והם שמחו לנצל את חלון ההזדמנויות הזה - בלחץ האנטישמיות המתגברת. את המסע להשבת האזרחות תיכנן יגיל בשנים בהן עשתה המדינה את צעדיה הראשונים בעידן הפוסט-קומוניסטי.

"בשנת 1993 נסעתי לפולין", שיחזר יגיל בשיחה עם ynet, "ואז החלטתי שאני רוצה את האזרחות שלי בחזרה. פניתי לנשיא פולין בבקשה בכתב, והם ענו לי שאני צריך לפנות לשגרירות בתל-אביב ולפתוח בהליכים לבקשת אזרחות מחדש. סירבתי. לפני שלוש שנים הגשתי עוד בקשה, הפעם לעיריית ורשה, אך זו סירבה להכיר בי כאזרח המדינה. אז פניתי לבית-המשפט לעניינים מנהלתיים, וכעבור שנה קיבלתי תשובה שיש לי אזרחות פולנית, ושלמעשה - מעולם לא ויתרתי עליה".

אבל השלטונות עירערו על ההחלטה - והמאבק נמשך. "חלפה שנה, וגם בערכאה הגבוהה פסקו לטובתי ודרשו ממושל המחוז להנפיק לי תעודת אזרחות חדשה". על זכייתו הפעם התבשר יגיל, המתגורר במושב נופים שבשומרון, מפי עיתונאית פולניה. התקשורת המקומית סיקרה את המשפט ומצאה בו עניין רב. "אני עצמי לא הופעתי במשפט אפילו פעם אחת, הכל היה דרך תכתובות. ידיד מקומי, עורך-דין במקצועו, עזר לי לנסח הכל בשפה משפטית ואמר לי למי לפנות".

הפסיקה תשפיע לדורות"

עו"ד אילן צ'רסקי, המתמחה בקבלת דרכונים אירופים, הסביר בשיחה עם ynet על הלקונה המשפטית, שאיפשרה ליגיל לזכות: "שלטונות פולין החליטו בשעתו באופן גורף שכל מי שעוזב - מוותר על האזרחות. אבל מאחר שלא נערך דיון פרטני בכל מקרה ומקרה, הם לא עמדו בחוקים שלהם עצמם. לכן, בית-המשפט קבע שזה לא תקף".

לטענת עו"ד צ'רסקי, "הפסיקה תשפיע על מאות אלפי אזרחים ישראלים יוצאי פולין וצאצאיהם - לא משנה היכן נולדו הילדים, זה נמשך לדורי דורות". מעבר לכך, מוסיף עורך-הדין, "כיום יש הצעת חוק בפרלמנט בוורשה שדורשת לפצות אנשים שרכושם הולאם על-ידי השלטון הקומוניסטי. מי שישיג אזרחות פולנית יוכל לתבוע פיצויים גם על רכוש".

בשגרירות הישראלית בפולין מכירים היטב את הפרשה, אך לא יוצאים מגדרם. כבר ב-98', הם מזכירים, החליט הנשיא הפולני להשיב את האזרחות למי שנאלץ לוותר עליה. יגיל סירב לעבור את התהליך של בקשה מחדש, ופנה לערכאות משפטיות. "זו בעיקר שאלה של כבוד", אמר ל-ynet מיכאל סובלמן, קצין העיתונות של השגרירות. "מדובר באדם שלא רצה לבקש את זה. באופן תיאורטי, יש משהו חדשני בכך שפולין מודיעה שההחלטה מ-68' הייתה לא חוקית. באופן מעשי, זה עניין שונה, כי אזרחות ניתן היה לקבל ממילא - זה רק משנה את הערוץ הביורוקרטי לקבלתה".

"עניין של עקרון"

השלטונות בפולין לא עשו ליגיל חיים קלים. "בהתחלה אמרו שאני צריך לבקש אזרחות מחדש, אבל לא הסכמתי, כי למעשה מעולם לא ויתרתי על האזרחות - ומדוע שאבקש חדשה? בזמנו, כשעזבתי, קיבלתי תעודת נסיעה כדי שאוכל לעזוב את פולין. אבל אני לא זוכר שחתמתי על טופס שאני מוותר על אזרחותי הפולנית, מה גם שהם לא מצאו מסמך שכזה ברשותם, מה שחיזק את הדרישה שלי לקבל את האזרחות המגיעה לי בדין".

יגיל מסביר כי החדשה המשמחת נוגעת לא רק לו, אלא לעוד אלפים ורבבות אחרים. "זו החלטה תקדימית עבור כל מי שעזב את פולין באותה שנה", הוא אומר. "ב-1968 החליטו השלטונות הקומוניסטיים לאפשר לכל יהודי שרוצה בכך - לעזוב את המדינה. נדרשנו לעשות כן בפרק זמן מסוים ובתנאי שנוותר על האזרחות הפולנית". מבין 50 אלף היהודים שיצאו את המדינה, אומר יגיל, היגרו רבים לארצות-הברית, שוודיה ודנמרק. "אני מעריך שכמה אלפים הגיעו לישראל".

"כל העניין הזה לא היה פשוט בכלל", מסכם יגיל, "אבל אני התעקשתי ולא הסכמתי שהם ישללו ממני את האזרחות. היו לי שתי סיבות לדרישה הזו: הראשונה פרקטית - אזרחות פולנית זה לא רע, ולא מזיק להיות חבר באיחוד האירופי. הסיבה השנייה הייתה חזקה יותר: עיקרון. זה הפך להיות עניין עקרוני, זה פשוט לא בסדר, ורציתי שהם יתקנו את העוול". כעת, כשהוא בדרך לקטוף את הישגי מאבקו ולקבל את תעודת האזרחות המיוחלת, יגיל מעיד כי אין לו בעיה של זהות כפולה: "אני קודם כל יהודי, אחר-כך אני מרגיש ישראלי, אז אירופאי ורק אחרי הכל - פולני".

בינתיים, הקהילה היהודית שנשארה בפולין רשמה בחג הסוכות הישג משלה: הרב אברהם פלקס, ישראלי ממוצא רוסי, נכנס לתפקידו כרב העיר קראקוב. זו הפעם הראשונה מאז השואה בה ממונה רב ראשי לעיר, שהיוותה בעבר מרכז חיים שוקק של הקהילה המשגשגת.