סדאם, החוק והמוסר
מהו המקור השיפוטי לכתב האישום, אילו עבירות הוא צפוי לכלול ומדוע טוב שסדאם לא נשלח להאג? פרשנות
בפתח משפטו טען סדאם חוסיין כי הוא עודנו נשיא עיראק, וכפר בזכותו של הטריבונל המיוחד לחרוץ את דינו. האם יוכלו הרודן המודח ועוזריו לטעון כי ביצעו את העבירות בשם חוק המדינה? בהחלט לא.
מלחמת העולם השנייה לימדה את הקהילה הבינלאומית לקח מר אודות מגבלות שלטון החוק. חוק המדינה אינו אבסולוטי, והוא כפוף לעקרונות מוסריים אוניברסאליים. עננה נוקשה הכוללת עקרונות יסוד - בכללם איסור על פשעי מלחמה - מרחפת מעל חוקי המדינה, ואם הם עומדים בסתירה לדין הבינלאומי, הם בלתי חוקיים בעליל - ואפילו הופיעו בספר החוקים.
הבסיס המשפטי לכתב האישום נגד סדאם חוסיין וצמרת משטרו הוא הדין הפלילי הבינלאומי. מאז הצ'רטר של לונדון משנת 1945, שהיה הבסיס למשפטי נירנברג נגד פושעי המלחמה הנאצים, ועד אמנת רומא, שבעקבותיה הוקם בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, התגבשה שורת מעשים שהקהילה הבינלאומית רואה בהם עבירות על משפט העמים. בלונדון גובשו שלוש קטגוריות: פשעים נגד השלום, פשעי מלחמה - המבוצעים נגד היריב בשעת מלחמה, ופשעים נגד האנושות - המבוצעים בעיקר נגד עמך שלך בשעת מלחמה (כיום מקובל להתייחס גם לפשעים שבוצעו לאו דווקא בשעת מלחמה). בשנים האחרונות נוספה קטגוריה רביעית, היא עבירת הג'נוסייד - רצח המוני, המבוצע מתוך כוונה להשמיד עם.
משנעצר סדאם, התעוררה השאלה: היכן יישפט? עקרונית, ניתן היה לעשות כן בכל רחבי הגלובוס. הלא את אייכמן שפטנו בארץ, רבים אחרים נשפטים במדינות השונות או בהאג. המצב האידיאלי הוא שערכאה מקומית, ולא בינלאומית, תגזור את הדין. כמשפטנית בינלאומית, אני מעדיפה שהדין הבינלאומי ייאכף בתוך המדינה בה פעל הנאשם. כל עוד המשפט מתקיים על פי העקרונות המקובלים, היינו: באופן פומבי, תוך הצגת ראיות ברורות ולפי דינים הנהירים לכל - מוטב שהחברה עצמה תשפוט את פושעיה. מערכת חיצונית חייבת לפעול רק בלית ברירה; בית-הדין בהאג נכנס לתמונה רק כאשר ברור שאותה מדינה סירבה לקיים את המשפט, או כאשר קיימה אותו באופן מעוות. מן הנימוק המשפטי הטהור, לא נכון שמדינה זרה או בית-הדין הבינלאומי יתערבו בהליך הזה.
כעת יש להמתין ולראות, עד לאיזו נקודה בהיסטוריה הפוליטית של סדאם יחול המשפט. על פי עקרונות הדין הבינלאומי, על אותן עבירות חמורות לא חלה התיישנות, ולראיה: המצוד אחר הפושעים הנאצים והעמדתם לדין נמשכים עד היום. במשך תקופת שלטונו, ביצע שליט עיראק עבירות שבהחלט נכנסות תחת ההגדרה של פשע מלחמה - הגדרה זו מניחה שיפרצו מלחמות, אך קובעת חובות ואיסורים על ניהולן, כגון יחס לשבויים ואיסור על שימוש בנשק מזן מסוים. גם על פשעים נגד האנושות ניתן לשפוט את סדאם, ואולי אף בעבירה החמורה מכל - הג'נוסייד. בשל חומרתה של האחרונה, קשה במיוחד להוכיחה, שכן יש להוכיח כוונה פלילית מיוחדת כדי להשיג הרשעה. אשר לענישה, הרי שהמשפט הבינלאומי אינו אוסר באופן מפורש עונש מוות, וזאת למרות היעדרו באמנת רומא.
פרופ' יפה זילברשץ, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מומחית למשפט בינלאומי