מתה רוזה פארקס - "אם התנועה לזכויות האזרח"

רוזה לי פארקס, שסירובה בשנות ה-50 לפנות את מושבה באוטובוס למען גבר לבן הוליד את התנועה לזכויות האזרח של ארה"ב, הלכה הלילה (יום ג') לעולמה בגיל 92. דוברת חבר הקונגרס ג'ון קוניירס, קארן מורגן, מסרה כי פארקס מתה בשיבה טובה בביתה בדטריוט.

• רוזה פארקס: לחצו כאן לערך באנציקלופדיה ynet
  

פארקס הייתה בת 42 כשהחליטה ב-1955 להתמרד נגד הדיכוי והביאה לשינוי פני ההיסטוריה האמריקנית. היא זכתה עם חלוף הזמן לכינוי "האמא של התנועה לזכויות האזרח".

בשעתו, חוקי ההפרדה שהיו בתוקף מאז מלחמת האזרחים דרשו להפריד בין שחורים ולבנים על גבי אוטובוסים, במסעדות ובמקומות ציבוריים ברחבי דרום ארה"ב. האפליה בעלת התוקף החוקי הותירה שחורים רבים ללא עבודה וללא אפשרות להתגורר בשכונות רבות גם בצפון ארה"ב.

פארקס, תושבת מונטגומרי, אלבמה, הייתה כבר אז חברה בארגון הלאומי לקידום השחורים. ב-1 בדצמבר 1955, עלתה לאוטובוס והתיישבה. כשגבר לבן דרש את מושבה סירבה בתוקף לקום, על אף החוקים שדרשו משחורים לפנות את מושבם ללבנים. פארקס נכלאה ונקנסה ב-14 דולרים.

המוזיאון שנחנך על שמה במונטגומרי בשנת 2000 שיחזר את השיחה שקדמה למאסרה. "האם את מתכוונת לעמוד?", שאל נהג האוטובוס. "לא", השיבה פארקס. "טוב, שישמרני האל, יהיה עלי לעצור אותך", אמר הנהג. "אתה יכול לעשות זאת", הגיבה.

ב-1992, אמרה כי יש שגורסים ש"רגליי כאבו ושלא ידעתי מדוע סירבתי לעמוד כשאמרו לי. אך הסיבה האמיתית שלא עמדתי היא שחשתי שזכותי שינהגו בי כמו בכל נוסע אחר. זמן רב מדי שנאלצנו לסבול טיפול שכזה".

"לא היה לי מושג שזה יוביל לזה"

מעצרה של פארקס הצית חרם בן 381 ימים על חברת האוטובוסים. החרם אורגן על-ידי כומר שעד אז מעטים שמעו את שמו - מרטין לותר קינג ג'וניור שלימים הוביל את מאבק השחורים בארה"ב ואף נרצח בשל כך. קינג זכה מאוחר יותר לפרס נובל לשלום לציון פועלו.

"כשנעצרתי לא היה לי שום מושג שזה יוביל לזה", אמרה פארקס 30 שנה מאוחר יותר. "זה היה יום, כמו כל יום אחר. הדבר היחידי שהפך אותו למשמעותי הוא שהמונים הצטרפו".

החרם במונטגומרי לא היה הצעד הראשון במאבק השחורים. שנה לפני כן קבע בית המשפט העליון בארה"ב בפסק הדין המפורסם בעניין בראון נגד ועד החינוך כי ההפרדה הגזעית בבתי הספר אינה שוויונית. שני אלה היו סימני הדרך שציינו את תחילתה של התנועה המודרנית לזכויות האזרח בארה"ב. התנועה הביאה ב-1964 לחקיקת החוק לזכויות אזרח, שאסר על הפרדה על בסיס גזע במקומות ציבוריים.

לאחר שהביעה את עמדתה, פארקס התקשתה למצוא עבודה באלבמה. היא הוטרדה, קיבלה איומים על חייה, והחליטה ב-1957 לעבור ביחד עם בעלה ריימונד לדטרויט. היא עבדה כעוזרת בלשכתו של חבר הקונגרס קוניירס מ-1965 ועד שפרשה, ב-1988. בעלה ריימונד מת ב-1977.

פארקס הפכה לאישיות נערצת בדטריוט, שם קראו על שמה רחוב ובית ספר. לאחר שפרשה מעבודתה פעלה במכון רוזה וריימונד פארקס לפיתוח עצמי, שנוסד ב-1987 והוקדש לפיתוח מנהיגות בקרב צעירי דטרויט.