האמר H3 - קטן, אבל גדול

אם זה היה תלוי בג'ון, מדריך נהיגת שטח מנוסה בסאות'בנד, אינדיאנה, המותג האמר מעולם לא היה כולל דגם כמו ה-H3 בו אני נוהג כרגע. "בחייך" הוא אומר לי, "תסתכל איזה קטן הרכב הזה. אם אני קונה רכב שטח, שלפעמים גם נוסע בכביש, אני רוצה מכונית גדולה. לא איזה ג'יפון קטן", הוא אומר בלי להתבלבל. את המינוח "קטן", אתם מבינים, הוא מייחס לרכב ששוקל שני טון ורבע בחניה. "קטן" הוא קורא לכלי שגובהו 187 ס"מ ורוחבו כ-190 ביום רע. אבל גודל, רבותי וכמובן גבירותיי, בעיקר כשמדברים על מוטוריקה, הוא לא רק עניין של גיאוגרפיה, אלא גם משהו מאד יחסי.

במקום בו כביש צדי בין שתי עיירות שכוחות-אל מציע שלושה מסלולים (ריקים מרבית שעות היממה) לכל כיוון, האמר H3, רכב הכביש-שטח המעניין ביותר שהגיע השנה לישראל, יכול להיחשב קטן. במגרש אימונים חביב ומגודר, עם שטח של גוש דן רבתי ומספר יערות וביצות שאיש לא מבקר בהן מרצונו, הוא עשוי אפילו להיראות לא מרשים במיוחד. בוודאי לא כאשר הוא ניצב לצד אחיו הבוגרים בעלי מידות XL במקרה הטוב. לצד ה-H1 השונה לחלוטין, ההאמר ה"אמיתי" והמקורי, שאין צורך להציג - לא לכם ולא לאזרחי עיראק ואפגניסטן. לצד ה-H2 שמהווה אח גדול "על אמת", נראה ה-3 בכלל לא מאיים.

לקראת החדרתו לארץ, הזמינו יבואני המותג, חברת UMI, את עבדכם הנאמן וכמה מעמיתיו לארה"ב. המטרה המוצהרת - לראות כיצד נולד "ההאמר של הצבא", להתמחות בנהיגת שטח קרבית בבית ספר לנהיגה מיוחדת, ולטעום מעט מה-H3 החדש. היה טעים.

איך הוא בכלל?

ראשית, סוג של התנצלות. בכתבה שלפניכם תוכלו לשמוע מה אני חושב על מראה ההאמר H3, איך התרשמתי מתא הנוסעים וסביבת הנהג,, ואפילו איך הוא בשטח. מה שלא אוכל לספר לכם הוא כיצד מתנהג הרכב המעניין הזה על הכביש. למה לא? כי למעט פיסת אספלט קצרה פה ושם, ראו צמיגי הרכב הגדול אך ורק... חול ובוץ, וסלעים ועצים. ואתם צודקים. האמר, כמו כל SUV בארץ ובכל העולם, רואה כביש. אם לדייק, הוא רואה רחובות של עיר, חניונים גדולים, שביל חצץ בדרך לשפת הים ושביל חצץ בדרך לפיקניק על ספסל של החברה להגנת הטבע. שטח הוא בקושי רואה. זהו, אפשר להמשיך.

זה לא מפריע לו להיות מרשים יותר מכל SUV אחר שראיתי עד היום. נקודה. טוב, אם אתם מתעקשים, לא כולל ה-H2... אין ספק כי ההחלטה המסחרית של ג'נרל מוטורס לעשות שימוש במותג AM-ג'נרל (יצרן ההאמר המקורי) במטרה להשתמש במראה הכובש לצורך עידוד מכירות, התגלתה כאחת המוצלחות שנעשו בשני העשורים האחרונים. כי האמר H3, כמו גם H2, הם לא יותר ולא פחות ממרכב בעל חזות מאיימת ומאד-מאד מושכת, על בסיס מוכר ושמרני למדי של הקונצרן הענק. בסיס שמשמש כבר תקופה ארוכה כפלטפורמה לכלי רכב שהולכים הרבה יותר עם הזרם. מתחת לכסות של ה-3 תמצאו את הבסיס של הקולורדו למשל, לא פחות ולא יותר מטנדר גדל-מידות. בדיוק לפי אותו מתכון של ה-2 שהקדים אותו, ומבוסס על פלטפורמה לא-ממש-מודרנית של יוקון – כאילו SUV מאד אמריקני, המיועד למטלות מפרכות כמו הסעת ילדים לחוג והחזרת בגדים נקיים מניקוי יבש בפריפריה.

טוב. אתם מבינים את הרעיון. האם תפריע למישהו העובדה שטכנולוגיה ייעודית ופתרונות מקוריים לעבודת שטח קיצונית, כאלה שיש בשפע בהאמר H1, לא מצאו מקום גם ב-H3 או ב-2? בוודאי שלא. מה שחשוב זה המראה, בעיקר. ואת זה יש בשפע. ההאמר הצבאי בנוי בעיקר כקופסת נעליים שטוחה עם חריצי אוורור בדמות חרכי הצצה, עם קו חלון תחתון גבוה מאד, וקווי עיצוב עגולים אך ורק במתג הפעלת האורות והקהל מת על זה? קדימה. גם כלי רכב "אזרחיים" יותר כמו ה-H3 יכול לעשות בזה שימוש. אז מה אם זה הרבה פחות שימושי משמשות-ענק כמו בלנד רובר דיסקברי למשל. ניפוחי הכנפיים מעל הגלגלים משורטטים ביד עדינה שמורגלת באחיזת מקלע וולקן? למה לא. כולם מחפשים פתרון לגלגל חליפי שלא ימוקם על הדלת מאחור, כדי להקל על פתיחה ולשפר ראות? האמר ישימו אותו שם, כי זה קרבי יותר.

נשמע לכם לא הגיוני? אתם טועים. ההאמר H3 נראה בדיוק כמו שהמעצבים שלו רצו, זאת אומרת כאילו תוך מספר שעות יוצנח מעבר לקווי האויב, בדרך לסמן בלייזר מתקני גרעין איראניים. וכך בדיוק הוא נראה, במידה גדולה של וודאות בדיוק כמו שהקהל רוצה. מאד-מאד קרבי, לא מתפשר על קטנות כמו שימושיות יומיומית או עבירות ברחובות עיר צרים, ראות טובה וכיוצא באלה זוטות.

כמו שאמריקאים אוהבים

בהתאם, גם הבסיס להאמר אינו סופר-מודרני, אלא מה שהאמריקאים מגדירים "אולד-סקול (Old school), שבמילים קצת יותר מקומיות זה יחסית מעט אלקטרוניקה, אבל הרבה ברזל. קחו למשל את שלדת הסולם העניינית ופחות מפנקת, קפיצי עלים, מנוע בנזין בנפח 3.5 ליטר עם 220 כ"ס בלבד, תיבה אוטומטית עם ארבעה הילוכים בלבד, אבל גם שלושה יחסי העברה בתוך הגיר, עם הנעה כפולה "רכה" לנהיגת כביש, לשטח נינוח או לזחילה סופר-איטית במעלה או מורד דרדרתי. יש נעילת דיפרנציאל נוחה מאחור, ויש מרווח גחון מאד לא אופייני בסטנדרטי-מדרכה של היום – לא פחות מ-23 ס"מ. כפי שמאוחר יותר אגלה, מרווח הגחון הזה מאד יעיל, בדיוק כמו זוויות גישה ונטישה טובות מאד. וכן, זה אומר שאפשר לטפס על כל מדרכה באזור.

גם תא הנוסעים אינו מודרני במיוחד, אבל מתאים ככפפה לתעודת הזהות של ה-H3. ריפודי עור, כוונון חשמלי וחימום למושבים, מרווח טוב מלפנים, קצת פחות מאחור. מתגים גדולים וסופר-ברורים, פלסטיק טוב מבעבר, אבל כזה שאינו יכול להתמודד מול העילית האירופאית. מערכת שמע טובה, מזגן בריא, וכאמור ראות בינונית והנדסת אנוש שיכולה (וצריכה) להשתפר. אם כבר, אז כדאי לציין שבכל הנוגע לאבזור מקורי, אין על מה להתלונן. יש גם ABS עם מצב "שטח", בקרת יציבות, מצפנים ומדי טמפרטורה שהפכו להכרח בכל טנדר מייד-אין-יו.אס.איי, חלון שמש ומראות מתקפלות, בקרת שיוט והמון מקום לכוסות קפה.

נוסע, לא עוצר, ומאד מעניין

כאמור, כביש לא ראו צמיגי ה-265-75-16 הקרביים של ההאמר H3 בביקור האמריקני שלנו. אבל שטח היה שם, במנות גדושות. המשמעות היא שגם מהירויות הנסיעה והשימוש בתיבת ההילוכים ובמנוע, התאימו לשימוש מסוג מסוים, קחו זאת בחשבון. ובתנאים אלה לפחות, שכנע המנוע הגדול אך לא-מי-יודע-מה-חזק, שהוא מסתדר טוב למדי עם המשקל הכבד. במקרים רבים, מעל שני טונות וחצי. יש לוורטק-חמישה צילינדרים נתון מומנט נאה למדי של 31 קג"מ ב-2,800 סל"ד. לא מרשים אמנם במונחי דיזל, אבל בהחלט נאה. כך שלמרות יחסי העברה ארוכים יחסית במצב Hi, לא הייתה כל בעיית התקדמות נינוחה. כאשר שולבה התיבה למצב 4Low, בוודאי שלא הייתה בעיה. יחס העברה כה קצר ברכב שטח סדרתי, כמעט ואינו קיים.

שעשועי השטח עם ההאמר כללו גם צליחת ביצות ירקרקות ועמוקות למדי, שהתגלו כלא ממש בעייתיות כל עוד לא הוצפו החלונות. מספרי הצליחה שמציגים אנשי האמר הם "למעלה מ-60 ס"מ" במהירות איטית, או "מעל 40" בקצב נסיעה נינוח. נשמע לכם מעט, נכון? לא כשאתם בתוך הרכב, מקשיבים לקולות הבעבוע של המפלט. אוהבים לטפס על מדרגות עם האוטו? ההאמר ללא ספק יהיה ידידכם הנאמן. מעבר למספרי הזוויות והס"מ המרשימים, הוא באמת מסוגל לעשות המון בשטח. לבטח יותר ממרבית הכלים שימצאו שם בקרבתו. ותתפלאו, בכל מקרה יותר טוב מה-H2 הגדול והחזק ממנו, כפי שהוכח לא אחת במהלך הנהיגה בהם זה לצד זה.

פעם אחת נוספת ודי. המבחן החביב עם האמר נערך בתנאי שטח מעניינים ולבטח תובעניים, אך כאלה בהם ימצא עצמו אולי, רק אולי, ב-5% מחייו גם אצל כובש המעלות העיקש ביותר. זה שיוצא מביתו ברמת אביב בכל שבת-בוקר בדרכו להר חורשן או מעלה רמון. ולכן, המידע הרלוונטי ביותר ליכולתו הדינמית אינו מצוי (עדיין) בידינו. אבל אנחנו בהחלט יכולים לחשב את סיכוייו בשוק המקומי, ואפילו את כדאיות רכישתו. רוצים לדעת למה?

ראשית, כי לטעמנו הוא נראה מצוין. יעודי, ללא משחקים ושטויות מיותרות. הוא לבטח גם יצא נשכר מההילה האופפת את אביו הרעיוני, בעיקר במדינה "צבאית" כישראל. אי חסר שפיות בו כמעט כל גבר ששם ידו על רכב כביש-שטח בגיל 40, מעוניין לטפח תדמית של מפקד לשעבר ביחידה סודית למבצעים מיוחדים.

אבל הוא אינו זול. עם 420,000 שקל ועוד קצת, הוא יקר בכ-100 אלף מהעדר היפני של טויוטה-מיצובישי-ניסאן. ועולה כמו גרסה בסיסית של לנד רובר דיסקברי. מה זה אומר? שהלנד-קרוזר המצליח של טויוטה לא צריך לחשוש למעמדו, אבל שיש להאמר בהחלט פוטנציאל לחדירה בפלח שוק צנוע. אחרי שננהג בו על הכביש, נוכל לספר לכם אם הוא גם רכישה כדאית ומומלצת.