יהודיה לפי האב
במקום לבכות כל שנה על הצטמקות העולם היהודי ולהתחנן שהרבנים יהיו ליברלים יותר, צריך לשנות את חוק השבות. מריה מהריאליטי כמשל
לפני שנים מעטות נפגשתי בקופנהגן עם ראשי הקהילה היהודית של דנמרק. השיחה גלשה לעניינים כלליים הקשורים לעתיד העם היהודי, ואני דיברתי על האנכרוניזם שבהגדרת היהודי לפי חוק השבות, כמי שאמו יהודיה או שהתגייר. מדינת ישראל, שאינה מדינה דתית או מדינת הלכה, ושרואה ביהודים לאום - ולאו דווקא בני דת - ממשיכה מסורת של הגדרת האדם לפי דת אמו, הגדרה שאין לה שום הצדקה הגיונית.
נניח, אמרתי, שיהודי נשא לאשה נוצריה שלא התגיירה. היא לא ראתה עצמה דתית, לא רצתה לעשות שקר בנפשה ולהתחייב להיות יהודיה דתית, ומבחינת עצמה הייתה אדם ללא דת. הבעל, לעומת זאת, חינך את ילדיו על בסיס התרבות היהודית, שלח אותם לבית-ספר יהודי וגרם לכך שהם מגדירים עצמם יהודים. כל זה טוב ויפה עד שהם מגיעים לישראל. פה אומר להם שר הפנים החילוני: מבחינתי, אתם גויים; אמנם יש לכם זכות לעלות ארצה כבנים של יהודי, אבל אתם עצמכם אינכם יהודים. הרי על-ידי זה, במקום לקרב אלינו את מי שרואה עצמו בשר מבשרנו, אנו מרחיקים אותו מאיתנו.
כל אותו זמן ישבה בחדר אשה צעירה. במהלך השיחה ראיתי שהנושא היה חשוב לה במיוחד, ובשלב מסוים זיהיתי דמעות בעיניה. הפסקתי את דבריי ושאלתי אם פגעתי בה. להיפך, השיבה, אתה סיפרת את סיפור חיי.
מסתבר שאביה היה ניצול שואה, ואחרי המלחמה נשא לאשה אזרחית דנית נוצריה. היא לא הייתה דתייה, לא נהגה ללכת לכנסיה, אך לא רצתה להתגייר. האב היה יהודי חם וגאה, חינך את ילדיו ברוח המסורת היהודית ואף לקח אותם איתו לבית-הכנסת במועדי ישראל. אמם עודדה אותו לעשות זאת, והילדים גדלו כיהודים וכציונים. עד שהבת, אשר השתתפה בשיחה אתי, התאהבה בבחור דני צעיר, יהודי. הם פנו לרבנות המקומית, ושם התברר לצעירה שאינה יהודיה כלל.
היה זה שוק חייה. היא לא יכולה הייתה להבין כיצד מבקשים מיהודיה כמוה, הבקיאה בתרבות ובהיסטוריה היהודית, ואשר הפכה לאחד האישים המרכזיים בהנהלת הקהילה - להתגייר. במשך תקופה ארוכה ניהלה מערכה במטרה לשכנע את הרבנים שאין שום צורך לגיירה, ושהיא יהודיה כשרה. כמובן שכלום לא עזר. לאחר כשנה וחצי גברה האהבה על הגאווה, והיא נעתרה לעבור גיור אורתודוכסי כדי להינשא לבחיר ליבה. אם תצליחו לשנות את חוק השבות, אמרה לי, ולהביא לידי כך שהמדינה היהודית תכיר במי שאביו יהודי כיהודי בעצמו - זה יהיה ניצחוני אחרי שנכשלתי.
במקום לבכות מדי שנה על הצטמקות העולם היהודי ולדחות את מי שמגדירים עצמם יהודים, במקום להתחנן בפני הרבנים שיהיו ליברלים יותר בגיור - אנחנו צריכים לקחת את המונופול על הגדרת היהודי מן הממסד האורתודוכסי ולהגדיר בעצמנו, בחוק השבות, כי בעיני מדינת היהודים - מי שאביו או אמו יהודים, אף הוא כזה.
כשם שהחלטנו שגיור רפורמי בחו"ל קביל בישראל, וזאת אף שהאורתודוכסים לא יכירו בו לעולם, כך נחליט לקבל לתוכנו את מי שאביו יהודי, בלי שום קשר להכרעות ההלכתיות (והרי אילו ניתן היה לבצע בדיקת די-אן-איי לפני אלפיים שנה, איש לא היה מציע שהגדרת היהודי תיעשה רק על פי אמו). פרלמנטרית, זה יהיה אחד היעדים של מרצ-יחד בקדנציה הבאה, ואני מקווה שרבים יצטרפו ליוזמה. אולי אז יוכלו מריה, ועוד רבים וטובים אחרים, להרגיש סוף-סוף חלק מאיתנו.
