ובחרת בחיים

בכל תרחיש פוליטי אפשרי, הבחירות לכנסת יתקיימו בשנה הקרובה, והמערכת הפוליטית כבר נערכת לכך - הן בהצגת הדרך והן בבחירת מובילים וצוותי הנהגה. המצב הנוכחי בכנסת, כאשר הממשלה נשענת על קואליציית אחדות המורכבת משתי המפלגות הגדולות - הליכוד והעבודה - איננו בריא לדמוקרטיה ובוודאי שאינו בריא למפלגתי, מפלגת העבודה. האחדות נוצרה בשל ההתנתקות מעזה, אותה חייבה העבודה ובלעדיה לא יכולה הייתה להתבצע. אך אין שום סיבה להמשיך בה כיום, ודאי לא כאשר הבחירות כבר בפתח.

דמוקרטיה פרלמנטרית בריאה צריכה דיון ציבורי פתוח וחילופי רעיונות, אשר נוצרים רק כאשר קיימת מפלגת שלטון ומולה מפלגת אופוזיציה ראשית, השואפת להחליף את השלטון ומציגה דרך אלטרנטיבית ונהירה. כל מצב אחר מזמֵן תחלואים המדלדלים את השיח הדמוקרטי הציבורי ומזיק לדמוקרטיה.

כיום, לקראת הבחירות, אסור לעבודה להיטמע בתוך ממשלת הליכוד כמעין נבחרת של שחקני ספסל. עליה להראות לבוחרים במה היא שונה מהליכוד, מהי דרכה ויעדיה ומי צוות ההנהגה שיוביל אותה לניצחון. עליה להציג כרטיס ביקור ערכי, אשר יגדיר באופן נחרץ את ההבדלים בינה ובין הליכוד. אם לא תעשה כן, לא ברור כיצד תוכל לשכנע אפילו את הציבורים הוותיקים שלה להצביע עבורה בבחירות, ולא עבור הליכוד של שרון. למעשה, ממשלת האחדות וטשטוש ההבדלים מהליכוד עלולים לסמן את תחילת היכחדותה של מפלגת העבודה, ממש כשם שמכונת הכתיבה נעלמה מנוף חיינו - שוב אין בה צורך. אני מאמין כי גם רבים במפלגה ובהנהגתה כיום מודעים לסכנה זו, רק שלא בטוח כי הסכנה לעתידה מטרידה אותם כפי שמטריד אותם עתידם הפוליטי הקרוב.

במישור המדיני, על מפלגת העבודה להגיד לבוחר דברי אמת. עליה לומר כי ההתנתקות מעזה לא יכולה להיות האחרונה, וכי בדרך להסדר קבע יהיה על ישראל לוותר על שטחים נוספים והתנחלויות נוספות עד לקביעת גבולות הקבע, אשר יהיו מבוססים על קווי 67' ועל היפרדות מרוב רובם של השטחים והפלסטינים. לצידה של ישראל תקום מדינה פלסטינית עצמאית אך מפורזת, שתחיה בשלום עם ישראל. בדרך ליעדים אלה תמשיך ישראל להילחם בכל כוחה וללא פשרות בטרור הפלסטיני.

במישור החברתי-הכלכלי, החשוב לא פחות, על מפלגת העבודה לנסח בבהירות ולחדד את מסריה החברתיים. תוך כדי הסכמה לבסיסה של כלכלת ישראל ככלכלת שוק חופשי, עליה להרים את דגליה של מדיניות סוציאל-דמוקרטית מתקדמת, הבנויה על ערכי שוויון מירבי בין רבדי החברה, וצדק חברתי בתוכה. עליה לומר כי גבירי ישראל "השוכבים על מיטות שן", כדברי הנביא עמוס, לא ימשיכו "לעשוק את הדלים", בני שכבות הביניים והעשירונים הנמוכים והאומללים, כפי שאיפשרה עד היום מדיניות הליכוד. עליה להסכים להפרטה מבוקרת, אך להתנגד בכל תוקף למדיניות של קפיטליזם ערום וערמומי, המפריט "בטירוף" את מיטב הנכסים הציבוריים שנבנו בעמל של שנים ומוכר אותם במכירת חיסול למשפחות ההון הגדול.

עליה לומר בבירור כיצד תגן על החלשים בחברה שנפגעו ממדיניות הליכוד: על הפנסיונרים ועל ילדי העניים, על המשפחות החד-הוריות ועל הנכים. עליה לומר איך תיתן הזדמנויות שוות לחינוך, בסיסי וגבוה, לכל בני האוכלוסייה, ואיך תעלה את רמתם וכבודם של מורי ישראל. עליה לומר איך תשמור על זכויות העובדים וארגוניהם, איך תשפר ותגדיל את רמת וגובה שכרם ותשמור מכל משמר על כבודם ועל חלקם בחלוקת העוגה הכלכלית הצומחת בישראל.

את הדברים הללו על מפלגת העבודה להגיד בקול רם וצלול, ולא באופן המבייש של היום, כנגררת של הליכוד, כלהקת תוכים המגמגמים בעגמומיות מתוך הממשלה "גם אני" על כל מילה ממילותיו של שרון. בבחירות לראשות העבודה אתמוך בעמיר פרץ, אותו אני מכיר מאז פגשתיו כראש עיר מצליח בשדרות, בה שירתתי כמורה, ולאחר מכן כיו"ר ההסתדרות אותה הוא מוביל בכישרון ארגוני ובאומץ. פרץ דוגל בעקביות בעקרונות ובמטרות הדרושים כל-כך למפלגת העבודה ולמדינה, הוא ממשיך מורשתה של תנועת העבודה וביכולתו לחדש ימיה ולהציבה בראש ישראל.

אריה לובה אליאב, מזכ"ל מפלגת העבודה בעבר